הסדרה "פוקר פייס" של yes: מחווה עדכנית ל"קולומבו", בלי סיוטים בלילה
הסדרה "פוקר פייס" של yes: מחווה עדכנית ל"קולומבו", בלי סיוטים בלילה
סדרת הבילוש החדשה "פוקר פייס", בכיכובה של נטשה ליון, מעמידה במרכזה בלשית מזדמנת עם תשומת לב לפרטים וחיבה לנרצחים. זהו לא בהכרח תחליף לקלאסיקה "קולומבו", אלא מחווה שעשויה היטב ומספקת סיפור טוב לפני השינה עם התחלה, אמצע וסוף
כבר מהגופן והאותיות הצהובות שבתחילת הסדרה החדשה "פוקר פייס", יהיו מי שיבחינו כי יש כאן קריצה לסדרות מתח של שנות השבעים. סדרות רצח חמודות כאלה, שבהן הרצח לא היה יצירתי במיוחד, לא מדמם מדי והדגש היה על האופן שהבלש פותר את התעלומה.
את הסדרה החדשה עידכן היוצר שלה ריאן ג'ונסון, במאי סדרת סרטי "רצח כתוב היטב", בכמה אופנים. ראשית, במקום גיבור ישנה גיבורה צ'ארלי קייל (נטשה ליון הנהדרת מ"כתום זה השחור החדש" ו"בובה רוסית"), והיא בכלל לא עובדת בשירות המשטרה, היא מין בלשית מזדמנת, שפותרת את התעלומה, בין היתר בשל היכולת הכמעט על-טבעית שלה להבחין כאשר מישהו משקר, תשומת לב לפרטים וחיבה לנרצחים שנקרו בדרכה. במקום מעיל גשם ישן ונעליים מגושמות, יש לה כובע בייסבול ומשקפי שמש גדולים.
בעיתונות האמריקאית, שמתלהבים מהסדרה ובצדק, מרבים להשוות אותה ל"קולומבו" ולמי שגילם את הבלש עם המעיל המהוה פיטר פאלק. ההשוואה מתבקשת - צ'ארלי, כמוהו, היא מסוג האנשים שקצת נוטים להתנשא עליהם. היא גרה באוטו המתפרק שלה, היא נראית קצת מוזנחת, היא אאוטסיידרית והיא שואלת יותר מדי שאלות, דוחפת את האף במקומות שהוא לא צריך להיות. היא האנטי-בלש, זה שהזלזול ביכולותיו הוא אחד מהיתרונות שלו, כמו מיס מארפל והרקול פוארו של אגתה כריסטי. צ'ארלי, כמו כל אלה, משתמשת בהיבריס של הרוצחים כדי להפיל אותם בפח, כמו במהלך ג'ודו מתוחכם.
היא נמצאת במנוסה, בגלל אירוע שקורה בפרק הראשון של הסדרה (שעלה יחד עם עוד שלושה פרקים ב-VOD של yes), וילווה אותה במשך העונה. בשל כך היא מגיעה לזמן קצר למקומות שונים בארצות הברית, לרוב כפריים, לפי ארבעת הפרקים הראשונים, ועד מהרה ממשיכה בדרכה. שלא כמו קולומבו, הקורבנות והרוצחים בסדרה זו הם לא מהאליטה והאלפיון העליון האמריקאי. הפשעים בסדרה זו מתרחשים על ידי האדם הממוצע, שגם לו יש יכולת לזלזל באחר, כך מתברר.
הנוסחה של הסדרה קבועה, גם כמו ב"קולומבו". בכל פרק, הרצח מתרחש בחלקו הראשון, ואז מבלי לתת הסבר חוזרים קצת בזמן לכשהנרצח עוד נמצא בחיים וצ'ארלי פוגשת אותו, ואחר כך - שוב קפיצה להווה שבה תוך שהיא מעמתת את מי שמשקר בביטוי "בולשיט" - היא מפרטת איך היא יודעת מי האשם. הדרכים שהיא עושה את זה הם כמו פיתרון טוב לחידה, מבדר ומהודק. הדמויות שהיא פוגשת בדרך מגולמות על ידי שחקנים מפורסמים כמו אדריאן ברודי ("הפסנתרן"), קלואי סוויני ("בנים אינם בוכים") ודאשה פולנקו (חברתה של נטשה ליון מ"הכתום") ואחרים.
כל פרק מגיע לפתרון בסופו, ובמקביל במשך העונה ישנו הסיפור המלווה את קורותיה של צ'ארלי מהפרק הראשון. פיטר פאלק ו"קולומבו" הם קלאסיקה טלוויזיונית. שנים קיוויתי שסטרימר כלשהו ירים את הכפפה המלוכלכת שלו ויקרינו את הסדרה מחדש. המחווה העכשווית לסדרה היא אמנם לא בהכרח תחליף, אבל היא עושה את זה ממש היטב. היא עדכנית אך לא מדי, ומחזירה למרכז את המהות של ה WHODUNIT - ז'אנר שמספק סיפור טוב לפני השינה, עם התחלה-אמצע-וסוף קומפקטיים, עם סוף טוב, ומבלי שיעשה לצופים סיוטים בלילה.
סיכום: 4 כוכבים.
