הסרט ברבי פמיניסטי, ציני וחריף - אבל לא מספיק
הסרט ברבי פמיניסטי, ציני וחריף - אבל לא מספיק
בלהיט הקיץ, שצפוי לשבור קופות החל מהיום, הבמאית הכוכבת גרטה גרוויג מעבירה את ברבי חינוך מחדש. זה סרט מודע לעצמו וסאטירי ואירוני וציני וחריף ופמיניסטי וחברתי. אבל זה גם הופך מהר מאוד מהפתעה והברקה ליצירה צפויה, שכל מהלכיה בנאליים, ושממצה את רוב הבדיחות שלה מהר
כן, ילדים, זוהי הוליווד. העיר שבה תוכלו לעבור בתוך 15 שנה מלהיות שחקנים אלמונים בסרטים הכי עצמאיים ומחתרתיים לבמאי הסרט עם הבאזז הכי מרעיש, ועם פוטנציאל הקופות הכי גדול שהוליווד ראתה זה שנים. גרטה גרוויג, היוצרת הכי מעניינת באמריקה כרגע, קיבלה על עצמה את המשימה להפוך את בובת ברבי לסרט קיץ סופר־מסחרי, והצליחה לשכנע — על סמך שמה והמוניטין שלה כיקירת הקולנוע העצמאי — שאין שום סיכוי שהיא התמסחרה או מכרה את נשמתה להוליווד.
לדעתי, הסיבה לכך ש"ברבי" נהפך לכזה טירוף ויראלי ועורר כל כך הרבה ציפיות, עוד לפני שמישהו בכלל ראה את הסרט, היא האמונה של הצופים (ובעיקר של הצופות) שהחיבור בין גרוויג שעברה את המסלול הנ”ל, מרגו רובי (בתפקיד ברבי) וריאן גוסלינג (בתפקיד קן) מבטיח יצירה חתרנית, פמיניסטית ומודעת לעצמה. המוניטין הציבורי של ברבי כדמות פמיניסטית כה גרוע שמיד היה ברור, מהפוסטר בלבד, שהולכות להיות כאן פארודיה וסאטירה ולא שיתוף פעולה עם המותג.
זה רגע נדיר שבו שמה של היוצרת בת ה־39 עשה יותר לקידום הסרט מאשר שמו של המותג בן ה־64 שאותו היא מביימת. ובכן, הציפיות היו נכונות: זה מתוק וצבעוני ונוצץ ומודע לעצמו וסאטירי ואירוני וציני וחריף ופמיניסטי וחברתי. אבל זה גם הופך מהר מאוד מהפתעה והברקה לסרט צפוי, שכל מהלכיו בנאליים, ושממצה את רוב הבדיחות שלו מהר.
1 צפייה בגלריה
במאית הסרט גרטה גרוויג. מנהלת דרך הסרט דיאלוג עם אמה ועם החינוך שקיבלה
(צילום: Getty Images/ Lia Toby)
זה כמו ערבול של לא מעט יצירות דומות. כמו "סרט לגו" (עוד פרויקט של אולפני וורנר שהופך צעצוע לסרט), העלילה מתחילה בברבילנד, ארץ הבובות האוטופית שבה הכל מושלם: הנשים שולטות והגברים מחופצנים. לבובות קן אין קיום אם הברביות לא מסתכלות לכיוונן, והן חיות במצב של מבוכה נוירוטית מתמדת. נדמה שהברביות הצליחו לתקן את העולם וליצור יקום מקביל שיש בו שוויון, שמחה ושמש, אבל אין בו מין. לכן מה רבה הפתעתה של ברבי כשהיא מגיעה לעולם האמיתי כדי לחפש את הילדה שמשחקת בה (קצת כמו "צעצוע של סיפור") ומגלה שבמציאות הקיום שלה נתפס כנלעג ובובות ברבי מייצגות את ההפך מפמיניזם.
קן, לעומת זאת, מגלה את קסם הפטריארכיה, נחשף לראשונה לעובדה שבעולם האמיתי גברים שולטים בכל, וממהר לחזור לברבילנד כדי לקדם בה מהפכה משטרית ולהכניס תיקונים לחוקים בוועדות למינוי שופטים וביטול עילת הסבירות כדי להכניס את הפטריארכיה לברבילנד ולהפוך אותה לממלכת קן (קנדום).
כשברבי חוזרת לעולם הצעצוע שלה היא מגלה שהברביות, שלפני רגע ישבו בבית המשפט העליון והיו הנשיאות, הן עכשיו רעיות ובנות זוג שטופות מוח. הסיקוונס שבו ברבי — בליווי האמא והבת מהעולם האמיתי שבאו איתה — יוצרת הסחות דעת לגברים כדי להוציא אותם משטיפת המוח שלהם, הוא המצחיק ביותר בסרט. כדי להסיח את דעתם של הגברים צריכים לדבר איתם על "הסנדק" ועל דמויות שוליים איזוטריות ברוק האלטרנטיבי — אמת.
זה אולי לא מקרי ש"ברבי" ו"אופנהיימר" יוצאים באותו יום והפכו לסנסציה ויראלית (רשת בתי קולנוע אמריקאית דיווחה ש־40 אלף איש קנו כרטיסים לצפייה רצופה בשני הסרטים ביום צאתם).
הסרטים שונים: האחד כבד, השני קליל; האחד כהה, השני בהיר. אבל בבסיסם הם מציגים את העולם כמקום של פרדוקסים. לבו של "ברבי" מצוי בנאום שנושאת דמות המשנה שמגלמת אמריקה פררה, שמציגה את הפרדוקס של החיים כאשה מודרנית. נאום שסחט מחיאות כפיים באולם שבו צפיתי בסרט. יפה שחברת מאטל, יצרנית ברבי בניהולו של הישראלי ינון קרייז, נתנה לגרוויג את הרשות לצחוק על המותג ועל שלל המוצרים מהעבר שהציגו שיקול דעת לקוי בכל הקשור בייצוגים מגדריים. אבל למראה הסרט, שנואם לא מעט על כמה הזמנים השתנו ואיך פעם היה קשה יותר לנשים, נדמה שהוא בכלל לא פונה לילדות ונערות, שב־2023 בוודאי לוקחות את כל מוסר ההשכל הזה כמובן מאליו מלכתחילה, אלא לאמהות שלהן.
זה סרט חינוך מחדש לאמהות, ניסיון לתכנת אותן כך שיבינו את הראש של בנותיהן. למראה סרטיה הקודמים של גרוויג, ובייחוד "ליידי בירד" ו"נשים קטנות", נראה שהיא מנהלת בראש וראשונה דיאלוג עם אמא שלה, שמישטרה וחינכה אותה. שלושת סרטיה הראשונים של גרוויג כתסריטאית עסקו בסיפורה האישי, כמי שבאה מעיירה קטנה וממשפחה שמרנית ואזרה את האומץ לפרוץ לעולם הגדול ולהגשים את עצמה. בסרטיה האחרונים, המסחריים והמצליחים יותר, היא חוזרת לאמהות המזון עליהן גדלה: "נשים קטנות" ובובות ברבי — אולי כדי לתת להם קונטקסט מחודש. אלה ספרים וצעצועים שאולי נתפסו שמרניים בעבר, אבל גרוויג קוראת אותן בקול חתרני. בסופו של סיפור — קצת כמו "פינוקיו" — ברבי צריכה לבחור באיזה עולם היא רוצה לחיות: עולם הבובות האוטופי, או העולם האמיתי שזקוק לתיקון מסיבי, סיזיפי וכואב. וכך היא לומדת שהיא לא נולדת אשה, היא נעשית אשה. סימון דה בובואר של קיץ 2023 היא בובת ברבי.
