חצי שעה בתור לקוסמה, בקטנה
חצי שעה בתור לקוסמה, בקטנה
התורים לחדרי האינסוף בתערוכה של יאיוי קוסמה הם אינסופיים בעצמם. במוזיאון תל אביב טוענים כי צפו את ההמתנה הארוכה, נערכו לה והם מקפידים על כללים שאותם קבעה האמנית עצמה. החדשות הטובות: שעות הביקור בתערוכה יורחבו. החדשות הרעות: התורים הארוכים לא ייעלמו
״אנשים בארץ לא אוהבים לעמוד בתור ולא כל כך יודעים שכשמגיעים לתערוכה של יאיוי קוסמה זה חלק מהענין״, אומרת טניה כהן־עוזיאלי, מנכ״לית מוזיאון תל אביב, בתגובה לתלונות על עמידה ממושכת בתורים לחדרי האינסוף. התורים האלה, שמאפיינים כל תערוכה של קוסמה בכל מקום בעולם, נחשבים לחלק אינטגרלי מהחוויה של הצפייה בתצוגה, ולא סתם.
2 צפייה בגלריה
תור בתערוכה. הקהל הישראלי מוכן לעמוד שעה וחצי בתור לקרואסון בנמל תל אביב אבל לא רגיל לעמוד בתור במוזיאון
(צילום: אוראל כהן)
קוסמה שולטת בכל פרט בתערוכותיה והיא זו שקובעת כמה מבקרים ישהו בחדרים ולכמה זמן. המוזיאון, כמובן, ידע על כך, נערך לכך וגם אפשר לומר שהצליח לצמצם את תחושת הייאוש. למרות התלונות, העמידה הממוצעת בתור לאחד מחדרי האינסוף המופלאים של קוסמה — ויש כאלה ארבעה בתערוכה הנהדרת — היא כחצי שעה. ממש בקטנה לעומת עמידה של לפחות שעתיים לחדר האינסוף שהוצג לפני כשנתיים בגלריה דיוויד זווירנר בניו יורק, או שלוש שעות של המתנה בתערוכה שהוצגה בגלריה ויקטוריה מירו בלונדון. 300 אלף אנשים כבר קנו כרטיסים לתערוכה. מספר המבקרים ביום מוגבל ל־3,500 עד 4,000 איש. הם מגיעים בשעות שנקבעו מראש אך לא יוצאים בשעות שנקבעו מראש (כי אין אפשרות לפקח על כך). הביקור בחדרי האינסוף מוגבל לשני אנשים לחצי דקה. כך שעם הזמן נוצרים תורים. אז בסך הכל חצי שעה של המתנה לחדר — זה לא בלתי נסבל. יותר מכך: הקהל הישראלי מוכן לעמוד שעה וחצי בתור לקרואסון בנמל תל אביב או בתור לקבלת אייפון חדש ביום הגעתו. הוא פשוט לא רגיל לעמוד בתור במוזיאון.
הכל בשביל הסלפי
יש כמובן הרבה מאוד מה לראות בתערוכה הנהדרת שאצרה סוזן לנדאו במקום לחכות בתור ובכל זאת, חדרי האינסוף הנחשקים לצילום סלפי הם השיא עבור רבים מהמבקרים. הגדילו לנצל את המומנטום סטודיו ״רב לבנט״ שהריצו בפייסבוק אפליקציה תחת הכותרת ״רוצים שיידעו שהייתם בתערוכה של יאיוי קוסמה אבל אין לכם כוח לעמוד בתורים?״. הם מציעים ללקוחות לייצר סלפי עם קוסמה ברקע בלי להיות בתערוכה. מי שהשתכנע ולחץ על הלינק הגיע לסרטון יוטיוב עם השיר ״שיא הנתק הטוטאלי״ של עידו אמין ובו משפט שחוזר על עצמו ״למה אתה תמיד יושב על נקודות״. אני לא ממש הבנתי את הקונספט — אבל אין ספק שזה יצר הרבה באזז.
״ביקשתי טיפים מעמיתיי ברחבי העולם, שהציגו את קוסמה, איך להתמודד עם התורים״, מספרת כהן־עוזיאלי. ״חלק גדול מהענין זה תיאום ציפיות. אנחנו שולחים הודעה בנייד לאנשים שקנו כרטיסים וכותבים שיביאו בחשבון שיש אפשרות של המתנה בתור. דאגנו למכור כרטיסים לפי שעות כניסה, הוספנו כוח אדם מיוחד שאנחנו קוראים להם מכוונים. כשנכנסים לתערוכה, מקבלים הסבר על התורים ואיפה הם נמצאים. המדריכים גם ממליצים, בהתאם למצב באותו הזמן, ללכת לראות את החלקים הפחות עמוסים ואחר כך לחזור ולראות את היתר. אנחנו מסבירים לקהל שאין צורך לראות את התערוכה לפי סדר מסוים והחלטנו גם להרחיב את שעות הפעילות: מהשבוע המוזיאון יהיה פתוח בימי חמישי עד חצות, ומסוף דצמבר גם בשבת וגם בשישי יש כוונה לסגור את המוזיאון מאוחר יותר.
2 צפייה בגלריה
מנכ״לית מוזיאון ת"א טניה כהן־עוזיאלי: חלק גדול זה תיאום ציפיות. אנחנו מודיעים למבקרים שיביאו בחשבון את התור, מוכרים כרטיסים לפי שעות והוספנו כוח אדם"
(צילום: רוני כנעני)
בקפלה הסיסטינית למשל, מציעים סיורים אקסקלוסיביים, יקרים יותר, שנערכים מחוץ לשעות הפעילות. “אנחנו שוקלים לעשות גם את זה. זה נקרא ‘סיורים מועדפים’. כרגע זה אפשרי רק אם אתה קשור לידידי המוזיאון, לקבוצות רכישה או לחברות שנותנות חסויות לתערוכה. הם יכולים לקיים אירוע ללקוחות או לעובדים תמורת סכום מסוים", כהן־עוזיאלי סירבה לחשוף מהו.
במחקר שערכו ב־2003 החוקרים ענת רפאלי, אפרת קדמי וגרג בראון מהטכניון כדי להבין מדוע ישראלים שונאים לעמוד בתור, נמצא טיפ נוסף. החוקרים גילו שישראלים מעדיפים לעמוד בתור שבו מקבלים מספרים, כדי לחוש צדק והתקדמות. אולי אפשר להעמיד ליד כל חדר שכזה מתקן לחלוקת מספרים וכך העומדים בתור יכולים לטייל, לראות עוד עבודות ולחזור. עוד התגלה במחקר כי הדבר שהכי מרגיז את העומדים בתור הוא חוסר צדק, כלומר עקיפת התור והכנסת מקורב או מקורבת מבלי שעמד בו. במוזיאון, לפי מה שראיתי, השומרים נחושים לשמור על החוק והסדר, ומקפידים להכניס בכל פעם שני אנשים לחצי דקה שנמדדת בסטופר.
כאמור, התורים נוצרים בגלל ההוראות המחמירות של האמנית. אם חושבים על כך, נדמה שהסיבה היא לאו דווקא החשש מפגיעה בעבודה או צפיפות יתר, גם לא רצון לייצר באזז מטורף סביב תערוכותיה ולהתעמר במבקרים — אלא רצון כן להעביר לצופים חוויה ייחודית.
לבקר בהתקף הזיה
באחד הראיונות שנערכו איתה סיפרה קוסמה על התקפי הזיה הקשורים למחלת הנפש שלה, שבהשראתה נוצרו הרבה מיצירותיה. ״פתאום דברים הבהבו ונצנצו מסביבי. כל כך הרבה דימויים שונים זינקו לתוך עיניי, שנותרתי מסונוורת ומבולבלת״. ובאמת, רגע הכניסה לחדר המראות מזכיר את מה שקוסמה מתארת. הוא עוצר נשימה ובה בעת מייצר תחושה של בלבול (על מה להסתכל קודם, מאיפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר) והבהלה שעוד רגע זה ייעלם.
זה אפקט שקשה לתאר אותו במילים וסביר להניח שאם היה יותר זמן לשהות בחדר, להסתגל לצבעים, למראות, לאינסוף שהוא מציע — האפקט הזה היה נעלם. נדמה שקוסמה יודעת זאת והזמן הקצר שהיא מאפשרת נחקק בזיכרון, ביחד עם השתוקקות לעוד.
