"האשה באגם" של נטלי פורטמן ועלמה הראל: לא סתם סדרת מתח
"האשה באגם" של נטלי פורטמן ועלמה הראל: לא סתם סדרת מתח
את "האשה באגם", סדרת המתח המעולה באפל TV, יצרו שתי נשים ממוצא ישראלי. היא עוסקת בענייני חברה וגזע בארה"ב, אך גם צופים ישראלים ימצאו בה את עצמם
שבוע לפני שידור פרק הסיום של "בחזקת חף מפשע", סדרת המתח המעולה של אפל TV, עלתה "האשה באגם", סדרת מתח חדשה אחרת של אותו שירות סטרימינג ותחליף נאה. גם כאן הסדרה החדשה היא בת שבעה פרקים, שרובם - להוציא שני הראשונים - ישודרו באופן מורט העצבים של פעם בשבוע. יש שטוענים שטוב שכך, לא רק משום שטוב לדחות סיפוקים, אלא משום ש"האשה באגם", הסדרה הראשונה שנטלי פורטמן מככבת בה וגם מפיקה אותה וסדרת הטלוויזיה הראשונה שהישראלית עלמה הראל עיבדה, יצרה וביימה, היא סדרה מהסוג שיש לצרוך בנחת: היא תקופתית, עוסקת במיעוטים ובנושאים חברתיים — עניינים שכדאי ללעוס היטב לפני שבולעים בדחיפות של עלילת מתח.
הסדרה מתחילה בשנות השישים בבולטימור שבארה"ב. היא מתוארת משתי נקודות מבט: של אשה יהודייה, אם ורעיה, מהמעמד הבינוני־גבוה ששמה מאדי שוורץ (פורטמן); ואשה שחורה, אם חד־הורית, שעובדת בשלוש עבודות שונות ועדיין לא מצליחה לפרנס את משפחתה בכבוד שקוראים לה קליאו ג'ונסון, קיצור של קליאופטרה (מוזס אינגראם). החיים שלהן נעים בהשתרגות השוואתית, הן אפילו נתקלות לרגע זו בזו בפרק הראשון כאשר מאדי קונה את השמלה הצהובה שקליאו מדגמנת בחלון הראווה, לזוועת המוכרות הלבנות המופתעות שהלבנה מוכנה ללבוש בגד שלבשה קודם לכן השחורה.
המוות מחבר בין החיים שלהן, בסדרה שהוגדרה כבר כ"התערבות נשית בז'אנר הפילם נואר". הכל מתחיל בחג ההודיה, כאשר ילדה יהודייה קטנה ששמה טסי דורסט הולכת לאיבוד. האדישות של בעלה של מאדי, מילטון, לכך שהילדה אולי נחטפה ונרצחה מרתיחה אותה (הטריגר לאדישות חטופים כאן אינה מכוונת אך מתגנבת פנימה). הוא מוטרד יותר מזה שהיא שמה טלה על צלחות חלביות.
כל זה גורם לה לעזוב את הבית, לחפש את הילדה, אבל גם את עצמה. הדירה החדשה של מאדי היא בשכונה אפרו־אמריקאית, וטסי היא לא היחידה שעקבותיה נעלמים. המעבר לעצמאות של מאדי מחזירה אותה לתשוקה קודמת, עבודה בעיתון, כפי שעשתה כסטודנטית באוניברסיטה.
במקביל לעלילתה של מאדי, קליאו מנסה למצוא עוד אפיקים לפרנסה, תוך שהיא מגינה על בנה בן העשרה ודואגת שלא יצטרף לעולם הפשע. מה שהיא מונעת ממנו היא לא מונעת מעצמה. המשותף לשתי הנשים האלה הוא מועט, מלבד היותן אמהות מסוככות, והיחס המזלזל כלפיהן כנשים. מאדי מנסה לקנות אוטו ובכל הסוכנויות מבהירים לה שהיא חייבת חתימה של בעלה, גם אם יש לה כסף משלה. קליאו נלחמת בכל מקום שגברים מנדים אותה — בין שבזירה פוליטית ובין שבעולם הפשע.
יוצרת הסדרה, עלמה הראל, בת 48, היא ילידת תל אביב, גדלה בה והחלה את הקריירה שלה בבימוי קליפים ופרסומת, היא במאית ישראלית שפועלת גם בארה"ב.
סרטה "האני בוי" מ־2019, סרט סמי־אוטוביוגרפי על חייו של השחקן שיה לה־באף שכיכב והיה מעורב בסרט, זיכה אותה בפרס אגודת הבמאים. סרטה התיעודי "בומביי ביץ'" מ־2011 זכה בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים בטרייבקה וסרטה התיעודי "טרו לאב" זכה בפרס הגרנד פרי בפסטיבל הסרטים הבינלאומי קרלובי וארי.
"עלמה ממש לכדה את הפנטזיה והחלומות בסדרה", כתבה פורטמן בדפי הקידום של הסדרה. "זאת דרך יפהפייה להיכנס לתת־מודע של הנשים האלה".
אם ההקבלה העלילתית בין האשה היהודייה לשחורה בדרמה התקופתית — שגם נעה אחורה בזמן — נשמעת סכמטית מדי, הרי שהראל, מודעת למהמורות ולקלישאות ונמנעת מהן. אנו יודעים גם ומבינים למה החיים של השתיים קשורים אלה באלה, ומדברי הקריינות אנחנו יודעים גם מיהי האשה באגם כבר מהדקה הראשונה של הסדרה.
הסדרה אומנם מאוד יהודית, ויש בה אזכורים לחנוכה, לארוחות ליל שבת, ליידיש ולשואה, אבל הכל שם הוא בהקשר יהודי־אמריקאי. בריאיון לאתר היהודי "קוולר" נשאלה הראל איך זה לעבוד על הפרויקט היהודי הראשון שלה. "זה היה לי חשוב משום שאנחנו חיים בתקופה מאתגרת", אמרה. "לא שהיה ליהודים קל אי פעם. הכל כרוך בדואליות שבקיום שלנו, במיוחד בשביל יהודים אשכנזים, מי שחוו אפליה ורדיפה ואז בנסיבות מסוימות עלולים להפוך לרודפים ומדכאים בעצמם. הבנת הדואליות הזאת והבנת האתגרים שבאים איתה… שיכולים להביא לפיצול וקיטוב — חשובה".
עוד התייחסה בריאיון לכך שמאדי היא בת לניצולי שואה: "במשרד של מאדי תלויות שלוש תמונות של נשים — ברברה סטרייסנד, גלוריה סטיינם ואנה פרנק. שלושתן הן המודלים שלה ליצירתיות ופמיניזם, אבל דמותן גם רומזת לעלילה בהקשר של הפרק שבו הן נראות”.
הסדרה היא עיבוד לספר המתח של לורה ליפמן, ששאב השראה משני מקרי רצח אמיתיים שאירעו בילדותה. המשחק טוב, שחזור העולם של אמצע המאה הקודמת נעשה באלגנטיות עד הפרט האחרון של הכובע של הנשים בסדרה, והסיפור מושך ומרגש. יש בה אווירת חלום ופנטזיה והסדרה גם מנסה לומר משהו גדול יותר על מעמדות, מיעוטים באמריקה והשאיפה לשוויון. לפי הפרקים הראשונים, יש פה הרבה שאפתנות, שיהיה מעניין לראות אם היצירה עומדת בה, לצד פתרון התעלומה הסוחפת.
