לא רק יהלומים לנצח
לא רק יהלומים לנצח
המעצבת עדן אשריאן גדלה בבית של יהלומנים, משלבת ביצירותיה קריסטלים, ומתבססת על מלאכות יד מהודו. "אני צריכה ליצור תכשיטים שהוריי לא מכירים"
מסורות עתיקות, חזון עכשווי ומלאכת יד מגדירים את המותג החדש Ashia של עדן אשריאן. אשריאן משתמשת באבני אוניקס, לאפיס, עין הנמר או קוורץ שגולפו ביד אמן לצורות גיאומטריות ושובצו באבן ספיר כחולה או יהלום ויוצרת תכשיטים ייחודיים ויפהפיים. "כבת למשפחת יהלומנים גדלתי בבית שהתפיסה המסורתית בו היא ששילוב של זהב ויהלומים מייצר יוקרה", היא אומרת. "אבל אני לא מצאתי את היופי שבזה. זה עולם מאוד חומרי ותעשייתי, וזו תעשייה דועכת, כי היא לא משתנה. אני רוצה להביא את זה למקום אחר, כזה שההורים שלי לא מכירים".
על צוווארה היא עונדת שרשרת קולר מזהב ויהלום במרכזה, ולצדה תליון אוניקס מוארך משובץ זהב שגולף ביד אמן. "האוצר האמיתי הוא הטבע בעולם. בעבודה שלי אני מחברת בין יהלומים ואבני חן לבין קריסטל ולחוטי משי. ואני רוצה שמי שתקנה את זה תוריש את זה הלאה".
1 צפייה בגלריה
עדן אשריאן. "נכנסתי למלטשות בהודו, הייתי צריכה להרגיש את העבודה של האמנים בעצמי"
(צילום: ירון ברנר)
אשריאן, בת 32, למדה עיצוב אופנה בשנקר ובתום לימודיה יצאה להודו. כשחזרה עבדה בתחום האופנה, אך במשך הזמן התגבשה בה ההכרה שהיא רוצה לעסוק בחומר, לגעת בו בידיים. היא נחשפה לטכניקות של קריסטלים מגולפים: "ניסיתי להבין את מגבלות החומר הזה. מה זו המסורת העתיקה הזאת של אלפי שנים. לעשות ניסויים בחיבורים בין חומרים — קריסטל הוא חומר שביר וזה היופי שלו, שהוא חי".
בשנתיים האחרונות שקדה על המותג החדש, חיפשה יוצרים בהודו, ישבה איתם בבתי מלאכה קטנים ונידחים וראתה איך מסורת עוברת מאב לבן, איך הם יושבים במשך שעות בסדנה הקטנה שלהם ויוצרים. "הגעתי לכל מיני חורים, למשל חדר בבניין של שתי קומות על כביש סואן, הכל מסריח מסביב, אבל רציתי לפגוש את האנשים בעצמי, לראות את העובדים, להרגיש את העבודה. בהרבה מקומות התפלאו, אמרו לי שמעולם לא פגשו את המעצבים עצמם, שכל התקשורת היא דרך המייל. אבל לי היה חשוב להסתכל להם בעיניים, לראות שהם אוהבים את מה שהם עושים, וככה גם הגעתי לסדנאות משפחתיות קטנות, שבהן אבות ובנים יושבים על הרצפה יחד ומגלפים במשך שעות". ביומן המסע המצולם באתר האינטרנט שלה — ashia.studio — אשריאן מנציחה את אותם רגעים של מפגש עם האנשים בבתי המלאכה. אשריאן ביקרה כמה פעמים בהודו ובחנה שוב ושוב את מגבלות החומר, את החיבור בין החומרים, השיבוצים המדויקים, ובאחרונה השיקה אוסף תכשיטים שכל אחד מהם יחיד במינו, במחירים שבין 220‑750 דולר.
בתוך כך גם יצרה קשר עם קבוצת יוצרים של חוטי משי שמשתלבים בתליונים. בנוסף פגשה קהילה נשית שמתמחה בצביעה טבעית של בדים, והמפגש הזה החזיר אותה לאהבה ישנה שלה — הבגדים. ביחד יצרו שמלות משי ענוגות וקימונו משי. "פגשתי אנשים מכל העולם שמה שהם עושים זה ליצור, והחזון שלי הוא לחבר בין היצירות, לכבד את המורשת, אך להנגיש חומרים מסורתיים בצורה חדשה. אני מחוברת לעולם הזה, לפשטות שנהפכת ליוקרה".
