אוצרי הבירקין: תירוש נכנס לתחום המכירות הפומביות של אופנה
אוצרי הבירקין: תירוש נכנס לתחום המכירות הפומביות של אופנה
אמיתי חזן, מנכ"ל בית המכירות הוותיק, רוקם כבר 3 שנים חלומות על מכירה פומבית של פריטי אופנה. בימים אלה מתחיל החלום להתגשם בדמות תיקי הרמס, לואי ויטון ופראדה שמוצאים את דרכם לארון התצוגה. הדרך עוד ארוכה, אבל המעצב ואסף ביטון ביטון בורר בקפידה את הפריטים
כבר שלוש שנים שאמיתי חזן, מנכ"ל בית המכירות הפומביות תירוש, רוקם חלומות על מכירה פומבית של פריטי אופנה. בסתיו הקרוב תתקיים בפעם הראשונה מכירה כזאת בבית המכירות המשפחתי הוותיק בהרצליה לאמנות ורהיטים עתיקים, שהקים אביו, דב, ב־1992. חזן פנה למעצב והיזם אסף ביטון (שהיה בעבר מעצב ראשי בקסטרו ולאחרונה עוסק בליווי מעצבים והכוונתם), שיאצור עבורו בקפידה את המכירה.
בימים אלה מתחיל החלום להתגשם בדמות תיקי הרמס, לואי ויטון ופראדה שמוצאים את דרכם לארון התצוגה. הדרך עוד ארוכה, אבל ביטון בורר בקפידה את הפריטים. "לעשות מכירה פומבית, זה לא להביא סתם פריטים", הוא מסביר. "הפריט צריך להיות בעל חשיבות עיצובית מסוימת. לא מספיק שזה של מעצב בעל שם, הוא גם צריך להיות בעל ערך נדיר, או במצב מצוין".
זו תהיה מכירת האופנה הפומבית הראשונה בישראל, אבל בעולם מתקיימות בעשור האחרון יותר ויותר מכירות פומביות של תיקים, תכשיטים ובגדים. על פי נתונים שהוצגו ב"ניו יורק טיימס", פריטי אספנות, בעיקר תיקים של הרמס, שאנל וויטון הצליחו מאוד בעשור האחרון ואפילו עלו על מכירות אמנות ומכוניות קלאסיות. מאז 2010, לפי הדו"ח המפורסם שם, עלה הערך הממוצע של תיק קלי הרמס ב־129%. ואכן, לא מכבר נרשם שיא במכירה פומבית של תיקי וינטג' בכריסטיס בסך 2,266,750 דולר, לרבות תיק בירקין מעור קרוקודיל של הרמס שנמכר ב־300 אלף דולר.
בבית המכירות דויל התקיימה בספטמבר אשתקד מכירה של פריטים בעיצובו של אלכסנדר מקווין מהאוסף של ג'ניפר צויקר. שמלת נשף יפהפייה מקולקציית "האלמנות של קולודן" מחורף 2006 נמכרה בעבור 68,750 דולר; שכמייה שחורה מקולקציית חורף 2002-03 נמכרה ב־37,500 דולר. בסך הכל הניבה המכירה יותר מ־278 אלף דולרים. שלא לדבר על המכירה בסותבי’ס באפריל השנה של זוג נעלי סניקרס של נייק אייר Yeezy בעיצובו של קניה וסט בעבור 1.8 מיליון דולר. ובארץ — רק ביוני האחרון נמכר בתירוש שעון הרולקס של יצחק רבין בעבור 95 אלף דולר.
לדברי ביטון, עד התערוכה של אלכסנדר מקווין במוזיאון המטרופוליטן, אופנה לא נחשבה משהו תרבותי שמושך אנשים. "מכון התלבושות של המט לא היה כזה מוצלח, ורק אחרי 2011, בעצם, החל תהליך של בניית אוסף אופנה עכשווית. מאז המון מוזיאונים עשו את המעבר הזה, בעקבות ההבנה שאופנה היא משהו תרבותי, תחום בעיצוב. ובדיוק כמו קניית כורסה ושטיח, גם קניית מעיל או תיק בעבודת קראפט זה נחשב".
בעידן שבו הקיימות נתפסת כערך חשוב, ההתייחסות לפריטים מקבלת רובד משמעותי נוסף. לבגדים ולאביזרים יש חיים חדשים, והם יכולים לשרת הרבה אנשים. יותר ויותר מחלחלת הבנה שגם לפריטים שימושיים יש איכות, ולא הכל חד־פעמי. גם בארץ, אומר ביטון, הרבה אנשים צורכים אופנת יוקרה, גם מעמד ביניים ."יש חיפוש בלתי נלאה אחר הדבר המיוחד. אתרים כמו eBay אולי מציעים דברים נדירים, אבל צריך לדעת לחפש בהם וצריך הרבה זמן. היתרון של תירוש הוא הערכים שהוא מביא עמו כגוף ותיק ומנוסה במכירות בתחומים אחרים. יש לכך חשיבות מבחינת הלקוחות, וזה נכון לגבי כל מכירה פומבית בעולם. פלטפורמות יש בכל דבר, אבל לא סלקשן וחשיפה מיידית לדברים ייחודיים".
חזן מצדו מבין את הפוטנציאל הגלום במכירות פומביות, לרבות אופנה, בעידן האינטרנט. לדבריו, אם בעבר גדש קהל רב של כ־500 אנשים את אולם המכירות הגדול ובצדם היו עוד 20 משתתפים במכירה בטלפון, הרי שהיום מספר המשתתפים בטלפון גדול בהרבה ממספר האנשים הנוכחים באולם המכירות. ובכלל, מאז פרוץ משבר הקורונה, הוא אומר, יש קהל חדש רב במכירות האמנות שלהם. "פעם לא היה נכנס לפה בן אדם מתחת לגיל 60, היום יש הצטרפות מסיבית של אנשים צעירים מכל הארץ, הרבה באונליין".
ומי קהל המוכרים והקונים? "יש לנו 20 אלף מנויים שמקבלים ניוזלטר", אומר חזן. "גילינו שלנשים שקונות פה כבר עשרות שנים יש תיקים ופרטי לבוש שהן רוצות למכור. זו התחלה. יהיה תמהיל של לקוחות מהארץ ומחו"ל, כמו באמנות".
ביטון מודה שהיה שמח למצוא שמלות וז'קטים הוט קוטור, אם של מאדאם גרה ואם שאנל או מעצבים מקומיים דוגמת עודד פרוביזור ולולה בר, למשל. אבל, הוא מסייג, השם לא מספיק. כך גם בנוגע לשאלה אם הבגד היה שייך לאישיות מפורסמת. "חייב להיות ערך מוסף שהופך את המוצר לאחר, נדיר ונחשק — למשל, פריטים מעטים של מרג'יאלה שיוצרו בתחילת הדרך, וכמובן בירקין של הרמס במצב טוב".
האם אופנה היא אמנות? ביטון אינו חושב שמעצבי אופנה הם אמנים. "הם מעצבים. וגם בעיצוב, יש אספנות. פריט אופנה הוא לא רק כסות. זו דיסציפלינה ראויה בעיצוב, שהיא לא רק הכרחית. כמו שיינות נמכרים במכירות פומביות". הוא מוסיף ומסביר: "במכירה פומבית צריך לדאוג לבנות נרטיב. שיקנו יחד שלושה או ארבעה פריטים. גם באופנה יש אופנה, וגם פה יהיו דברים שיהיו נדרשים יותר בהתאם לתקופה". לדברי חזן, בית המכירות שלהם מקבל בכל מכירה שהוא מקיים (לא אופנה) עשרות אלפי פריטים למכירה, שמהם מתקבלים פחות מ־5%. השאיפה של ביטון הפעם היא לאצור כ־100 פריטים ייחודיים בסופו של דבר.
