אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
להתמוגג מההצגה אלוהי הקטל בקאמרי, לשבת בטשרניחובסקי ולאכול פאי דובדבנים וינאי מושלם, לצלול לסדרה "קתרינה" על קיסרית האימפריה הרוסית שלא לוקחת את עצמה ברצינות ועוד
הצגה
להתמוגג מריב בורגני מושחז בקאמרי
שני זוגות בורגנים נפגשים כדי לדון בצורה תרבותית ונעימה בתגרה אלימה שהתרחשה בין ילדיהם בני ה־11. לא חולף זמן רב עד שהמפגש התרבותי לכאורה הופך לשדה קרב שבו נחשפות דעות קדומות, צביעות, זיוף והרבה האשמות הדדיות. ככל שהיין המשובח זורם בכוסות, כבר לא ברור מי עומד לצד מי בסיפור, אבל ברור לחלוטין ממי למדו הילדים להיות אלימים. הסאטירה המשובחת, הרלבנטית והאוניברסלית של יסמינה רזה, שאף עובדה לסרט על ידי רומן פולנסקי, עולה בימים אלה בתיאטרון הקאמרי, בבימויו של גדי רול ובכיכובם של קרן מור, יובל סגל, אולה שור סלקטר ואוהד שחר. העיבוד הבימתי הזה מבריק ויש בו תחושה קולנועית, הוא היסטרי, מצחיק, חד ומטלטל. זה מתחיל בתרגום המצוין של דורי פרנס, דרך עיצוב הבמה המינימליסטית, כמעט ריקה, שהופכת לזירת קרב שוקקת, ועד ארבעת השחקנים המעולים שמפגינים תצוגת משחק מופלאה, כולם יחד וכל אחד לחוד. הקהל באולם הקטן של הקאמרי הריע במחיאות הכפיים. אני צעקתי: בראוו!
מאיה נחום שחל
אוכל
לשבת בטשרניחובסקי ולהרגיש בווינה
שטפן מאכר, אמן הגלידה האוסטרי מרחוב טשרניחובסקי, פוצח בפופ־אפ ארוך טווח של חודשיים שבהם יציע לקהל שלו לא פחות משמונה סוגי שטרודל, ספינת הדגל של הקונדיטוריה האוסטרית. הוא יגיש לצד שטרודל התפוחים הקלאסי המצוין שלו, גם שטרודל דובדבנים וגבינה (אוי, כמה התגעגעתי. מאז שקונדיטוריה "עדית" נסגרה באבן גבירול), שטרודל קרם שקדים ואגסים, שטרודל "מוצרט קוגל" עם שוקולד ומרציפן, ואפילו שטרודלים מלוחים: עם תפוחי אדמה ובצל, אחד עם פטריות, גבינות ועירית, נוסף עם כרוב, כרישה ומוצרלה מעושנת, ואחרון עם תרד, מנגולד, בצל ירוק ופטה. המתוקים יוגשו עם כדור גלידה וקצפת טרייה (בכל זאת, גלידרייה), והמלוחים עם שמנת חמוצה ועירית. ואם אתם כבר כאן, ונשאר לכם מקום, אל תחמיצו את הזאכר טורט הנהדרת, ובקשו משטפן שיחזיר גם את הקייזרשמראן, הפנקייק של האוסטרים. בקיצור, אם אי אפשר לטוס לאוסטריה (כלומר, אפשר, אבל בחייכם, עשו לעצמכם טובה ושמרו על עצמכם), וינה באה אלינו. עם תוספות.
"שטפן", טשרניחובסקי 21, תל אביב
חיליק גורפינקל
טלוויזיה
להכיר קיסרית מרתקת שלא מתייחסת לעצמה ברצינות
"קתרינה", סדרה שמעידה על עצמה כי היא "מדי פעם מספרת את האמת", מגוללת את הסיפור המרתק באמת, בתוספות קומיות ופרשנויות לא מתחייבות, של הישרדותה של קתרינה הגדולה, קיסרית האימפריה הרוסית. הסאטירה, של התסריטאי האוסטרלי טוני מקנמרה ("המועדפת"), מספרת את סיפור עלייתה של קתרינה (אל פנינג, "מליפסנט") המתוחכמת, שנישאה לפיוטר השלישי (ניקולס הולד, "אקס מן"), המגלם בטמבליות מתבקשת את תפקיד הקיסר הראשי, שעסוק במשחקים ילדותיים ובהתרשעות לקתרינה ולאחרים, ולא מבין את המהלכים שמתגבשים נגדו. הסדרה היא בה בעת תקופתית ולועגת לז'אנר. כלומר יש לה המרכיבים האהובים מדרמות המתארות תקופה - צוות שחקנים אדיר, תלבושות, ארמונות ואתרי צילום מרהיבים, אך בלי רצינות יתר. "קתרינה" משעשעת ומושכת. היא אפילו מלמדת משהו מעניין על ההיסטוריה הרוסית, כלומר אולי. עם עלייתה התקבלה הסדרה בתשואות ואף הוכתרה על ידי "רולינג סטון" כ"מלכת הקומדיה השחורה". העונה השנייה טובה אף יותר מהראשונה - נהנתה משבחים מקיר לקיר, והשבוע הודיעה הולו כי היא מחדשת אותה לעונה שלישית. שתי העונות הראשונות זמינות לצפייה כעת ב־yes.
רותה קופפר
דוקו
להעריץ את מלך הקוּל של אמריקה
הסרט התיעודי "דין מרטין: מלך הקול" מציג ביוגרפיה מקיפה וקלילה למדי, של אחד מאנשי הבידור הגדולים של אמריקה בשנות החמישים והשישים, שתואר אחד לא יספיק לו: עבור רבים הוא קודם כל זמר, עבור אחרים הוא שחקן קולנוע דרמטי ("ריו בראבו"), ונדמה שרוב פרסומו בא לו דווקא כקומיקאי ובדרן, בתוכנית הטלוויזיה שנשאה את שמו. הבמאי טום דונהיו רוצה להפוך את הסרט התיעודי שלו למעין "האזרח קיין" של דין מרטין, לברר מה היה הרוזבאד שלו, מה גרם לכך שרבים העריצו אותו, אבל כמעט אף אחד לא הכיר את מרטין הפרטי והאישי, ששמר מרחק מכולם. אולי זו העובדה שהוא גדל בעיירת כורים קטנה באוהיו, במשפחת מהגרים מאיטליה, ושבקלות הוא היה יכול לסיים את חייו שם באלמוניות גמורה, עד שגילה שהוא יודע לשיר. פרנק סינטרה - שמרטין היה חלק מהראט־פאק שלו - רצה להיות כמוהו, אלביס פרסלי ניסה לחקות אותו, אורסון וולס העריץ אותו, והשותפות הקומית שלו עם ג'רי לואיס הפכה לאחת מאבני היסוד של הקומדיה הקולנועית, זוגיות מופלאה שהסתיימה בפרידה מרירה. לסרט המהנה שרובו נוסטלגי, דונהיו הספיק לראיין לא מעט אנשים שהכירו את מרטין, ושהספיקו למות מאז הראיונות שלהם, בהם פלורנס הנדרסון, ריג'יס פילבין ופיטר בוגדנוביץ', כך שזו פרידה לא רק מתקופה, אלא גם מדור שלם. הסרט מוצג בסינמטקים, באתר הסטרימינג של דוקאביב ויעלה בקרוב ב־yes דוקו וב־HOT8.
יאיר רוה
ספר
להתפעל מכתיבה יפנית מופלאה
לפני 20 שנה בערך ראה אור בעברית קובץ סיפורים מיוחד שתורגם מיפנית, והפעים את קוראי העברית, שלא לומר המם אותם, באחרוּת שלו, בייחודיות ובפלאיות שלו. הוא נקרא "בית היפהפיות הנמות", אוסף נובלות של יאסונרי קוובטה, הסופר היפני זוכה פרס נובל לספרות (בהוצאת כתר, בתרגומה היפה של שונית שחל־פורת).
כעת רואה אור בהוצאה מחודשת ובפורמט של ספר כיס הנובלה "בית היפהפיות הנמות", וזו הזדמנות טובה להיזכר בסיפור המשונה של אגוצ'י, גבר מבוגר שמגיע ל"בית שעשועים" בעיר קיוטו, לשם מגיעים גברים מזדקנים ועשירים כדי לישון לילה אחד במיטה אחת עם אשה צעירה ויפה, שמורדמת בסם. הנשים ישנות ולא מרגישות דבר, הגברים מתבוננים (חוקי המקום אוסרים נגיעה) ומשלמים על כך לא מעט כסף. המפגשים של אגוצ'י מעוררים אצלו זיכרונות ממערכות יחסים שהיו לו בחייו, וכשלו. מעין חוסר יכולת לקיים קשר חם ואמיתי עם אשה. היום הספר יכול לעורר אי־ נוחות אם קוראים בו מנקודת מבטן של הנשים הנמות, אבל הכנות שבה מתוארים הדברים שובה לב.
שירי לב־ארי
