גלעד קמחי: "כילד הייתי כמו וונדי שמחכה לפיטר"
גלעד קמחי: "כילד הייתי כמו וונדי שמחכה לפיטר"
המנהל האמנותי של הקאמרי מנער את האבק מעל התיאטרון כדי למשוך אליו קהל צעיר. לכן הוא כולל בעונה החדשה כותבים מפתיעים כמו דנה מודן, גיתית פישר וימי ויסלר, ובמקביל מביים גרסה מעודכנת של פיטר פן: "הוא חטא בגזענות ובשוביניזם, לקחנו את המחזה למקום אחר"
על קיר משרדו של גלעד קמחי, המנהל האמנותי של תיאטרון הקאמרי, תלויה תמונה ובה ציטוט מתוך פיטר פן של ג'יימס מתיו ברי. "חברה קנתה לי כשנכנסתי לקאמרי כי היא יודעת שאני פיטר", אומר קמחי שבימים אלה מביים את הסיפור הקלאסי על הילד הנצחי. את הגרסה המוזיקלית החדשה כתבו שירילי דשא ורועי שגב והיא תעלה בשיתוף אורנה פורת בסוף החודש. "בכיתה ב' ראיתי את פיטר פן שביים אורי פסטר עם חנוך רוזן ובאותו יום החיים שלי השתנו. התאהבתי בקסם של התיאטרון, חזרתי הביתה, פתחתי את החלון ושרתי את 'הלילה הוא חייב להגיע', ככה כל יום במשך שנים. בשנה ג' בבית צבי שיחקתי את פיטר פן ועכשיו זו סגירת מעגל מרגשת".
בפיטר פן 2021 מתעסקים פחות בתמה המקורית של לגדול או לא לגדול. הילד שיכול לעוף יודע לעוף גם עם הדמיון, ובהפקות של קמחי אין גבול לדמיון, גם כשזה מגיע למציאת דרכים יצירתיות, טריקים וקסמים חדשים להעיף את כולם באוויר.
איך זה שעד היום לא ביימת את פיטר?
"את הדברים שאני אוהב ונמשך אליהם אני הכי מפחד לעשות. בתחילת הפרויקט הייתי בחרדה אמיתית, אבל יחד עם זה היה לי דיאלוג כיפי עם שירילי ורועי ולקחנו את המחזה למקום אחר. פיטר פן חוטא גם בגזענות, שוביניזם ועוד דברים שאנחנו כבר לא רוצים — יש אינדיאנים, כל הבנות מאוהבות בפיטר, הגברים נלחמים ואת וונדי הוא הביא כדי שתספר לילדים סיפורים ותעשה להם אוכל. כמובן שאצלנו הסיפור שונה. העמדנו את וונדי כגיבורה שעוברת את המהלך הרגשי במחזה. היא ילדה הרפתקנית עם דמיון מטורף שמתאים לראש המיוחד של מיה שלנו".
2 צפייה בגלריה
קמחי. "נהפכתי למנהל שבעיקר מסרב. אני שונא לסרב אבל זה חלק מתהליך ההתבגרות שלי"
(צילום: אלכס קולומויסקי, באדיבות המקרר של יעל, שיר שימולביץ)
מיה היא השחקנית מיה לנדסמן שחורכת את הבמות והמסכים בשנתיים האחרונות ("המפקדת", "ילדות סכסכניות"). ב"חזרות" היא קיבלה את התפקיד הנחשק של נינה, וגם פה הליהוק היה מפתיע ומרגש. "תמיד היו לי ענייני טייפ קאסט. אני אוהב להסתכל קודם על הרטט הפנימי. מיה שחקנית חד־פעמית, שחקנית של פעם בדור. כשעמדתי בחלון כילד ורציתי שפיטר יבוא וייקח אותי לארץ לעולם לא, הייתי קצת וונדי שחולם את הדבר הזה. חיפשתי את הנשמה של הילד ומצאתי אותה במיה".
מחובר לצד הנשי שלך?
"מאוד. הרבה יותר כיף לי להיות עם נשים. אני אוהב איך שהן חושבות. בגלל זה חשוב לי שיהיו בתיאטרון נשים. הלוואי שמרב מיכאלי היתה ראש הממשלה שלנו. אני מעריץ אותה. אם נשים היו מנהלות את העולם היה פה טוב יותר". בשבוע שעבר קמחי השתתף בכנס 50/50 של פורום יוצרות התיאטרון הפועל לקידום נשים בתיאטרון הישראלי, ובמסיבת העיתונאים להצגת הרפרטואר של העונה החדשה בקאמרי סיפר שהוא פועל לשילוב נשים בתיאטרון.
קמחי (39), בזוגיות עם השחקן גיא רוזן ואב לשתי בנות, בוגר בית צבי, ניהל את קבוצת הצעירים של בית ליסין וביים עשרות הצגות, בהן "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", "אופרה בגרוש", "תמונות מחיי נישואין" ו"הבן". לפני שנתיים וחצי מונה למנהל אמנותי של הקאמרי וכעבור כמה חודשים הגיעה הקורונה. הוא לא קפא על השמרים ויזם את "גירושים" שעלתה בסלון של הצופים, הקים עם עמית אפטה את קבוצת הצעירים שהעלתה את המחזמר "רינגו" שהפך לקאלט, וייסד את "הקאמרי לייט נייט". בקורונה גם נולדה ההצגה "אהבה ומגפה", פורמט חדש של ארבעה מחזאים שהפך להצלחה. עם כל זה, על השאלה איך זה לשבת על כיסא המנהל האמנותי הוא עונה בכנות:
"אני בעיקר סובל מאז נכנסתי לתפקיד. היתה לי ממלכה, יכולתי לביים מה שרציתי בכל מקום, ונהייתי עבד אמיתי. נהפכתי למנהל שבעיקר מסרב. אני שונא לסרב. גור קורן אמר לי כשנכנסתי לתפקיד שאני הולך לשמח בכל שנה 70 איש ולאכזב 700 והוא צדק. עם זה אני לא משלים. אבל זה חלק מתהליך ההתבגרות שלי כי זה נורא כיף להיות רק אהוב".
2 צפייה בגלריה
דנה מודן. קמחי: "כל כך רציתי שהיא תכתוב לתיאטרון. הכתיבה שלה נהדרת, משהו בין יומיומיות לפיוט"
(צילום: אלכס קולומויסקי, באדיבות המקרר של יעל, שיר שימולביץ)
קבוצת הצעירים היתה יריית הפתיחה בהגשמת החזון להביא קהל חדש וצעיר לתיאטרון ("המנויים שלנו חוזרים לראות את רינגו עם הילדים שלהם"). "לרפרטוארי נהייתה הילה כזו של סלמון ובייגל בפואיה, ובואו נצחק ונלך הביתה. אני חושב שלקאמרי יש היכולת והעוצמה לכוון לחתך גדול יותר של קהל. כשאנחנו מפיקים 12 הצגות בשנה, יש לי אחריות שיהיה הכל".
"הקאמרי מציג: דנה מודן, צ'כוב וחוה יערי", כך ממתגים בתיאטרון את העונה החדשה שמורכבת ממחזאות מקורית לצד קלאסיקות חזקות. לצד הפקת הדגל המחזמר "חוה ואני" בהשראת הסיפור של חוה יערי ואביבה גרנות ("כששמעתי את זה בקריאה צרחתי ואמרתי שזה ‘שיקגו’ הישראלי, רק פי אלף יותר טוב") ועיבוד שכתב איתי טיראן ל"הדוד וניה" של צ'כוב, הביא קמחי לשערי התיאטרון לראשונה את היוצרות גיתית פישר ("זאת וזאתי") ושיר ראובן ("ילדות סכסכניות") שיעלו את המחזמר "כאפות" על רומן בין שתי תיכוניסטיות, ודנה מודן שכותבת בימים אלה את "בול". "כל כך רציתי שהיא תכתוב לתיאטרון. הכתיבה שלה נהדרת, משהו בין יומיומיות לפיוט. סיפרתי לה שנושא שמאוד מעסיק אותי זו אהבה שלא יכולה להתממש וסיפרתי סיפור אישי. היא אמרה שהיא הולכת לכתוב את זה רק לא על גייז אלא על בחורה ושני גברים, ויצאנו לדרך".
