אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לכבוש סרדינים טריים בבית, להתרפק על קלאסיקות, להנמיך ציפיות וליהנות מסיינפלד, להמתין לעתיד בגלריה בארי או לצחוק כדי לרפא פצעים
אוכל: לכבוש סרדינים טריים בבית
סרדינים ואנשובי הם מהדגים הכי צנועים אבל גם הכי טעימים שהים שלנו יודע לתת, ועונתם מתחילה בימים אלו ממש. הם מגיעים לחופינו מכיוון מצרים, וכל סוחר דגים טוב יציע לכם אותם עכשיו בשמחה. כשאתם קונים, שימו לב שעיני הדגים נוצצות עדיין, עורם מבריק וריחם נעים. ההכנה שלהם בבית היא אולי קצת התעסקות אבל המאמץ משתלם. שיטפו היטב את הסרדינים או האנשובי מתחת לברז, הקשקשים ינשרו לבד מעצמם בזרם המים. החדירו אצבע מתחת לראש ופיתחו את חלל הבטן. מישכו את הראש עם האדרה והזנב החוצה (זה נשמע מסובך אבל זה פשוט). שיטפו טוב שוב, ויבשו היטב. זרו מלח גס (עדיף אטלנטי) על צד הבשר והניחו לשעה. שיטפו היטב שוב, יבשו, כסו בשמן זית, כמה פרוסות לימון ועשב תיבול או שניים (טימין או זעתר טרי, למשל), כמה גרגרי פלפל שחור שלמים ואפשר גם פלפל אנגלי. הניחו לזה לשכב מכוסה במקרר בין שעה לכמה ימים, ותקבלו אנשובי או סרדינים כבושים. לחלופין אפשר לצלות על המנגל או על מחבת פסים, עטופים בעלי גפן טריים או בלי. גן עדן עלי אדמות. חיליק גורפינקל
אלבום: להתרפק על קלאסיקות
עוזי נבון הוא הדמות המסתורית שמאחוריה מסתתר המוזיקאי המוכשר יוני לוין (שוזין). דמותו האניגמטית עוררה סקרנות מאז יצא לפני 15 שנה האלבום "עוזי נבון ומכרים" עם שירים ברוח שנות השבעים של להקה חיפאית אנונימית, שמאז קנתה לעצמה קהל מעריצים נאמן. בשבוע שעבר יצא אלבומה החדש "למה לא עכשיו" שהוא כולו ביצועים חדשים ומרגשים לקלאסיקות של אריק איינשטיין, שלום חנוך, שמוליק קראוס וג'וזי כץ, בהפקה מוזיקלית מצוינת ובעיבודים נפלאים. בקולו העמוק פותח נבון את האלבום עם "מה שהיה היה" שמתחיל בקטע תזמורתי מופלא. אחריו מגיעים "הימים הארוכים העצובים", "ארץ ישראל" ו"מה איתי" שאליו מצטרפת אנט פרנסיס, הלוא היא ענת מושקובסקי הנהדרת. השיר הראשון שיצא הוא "כמה טוב שבאת הביתה" שהפך לשיר תפילה בימים אלה. האלבום יושק הערב בהופעה בבארבי תל אביב. בהמשך ייצא גם בויניל. מאיה נחום שחל
סרט: להנמיך ציפיות וליהנות מסיינפלד
בגיל 70 סיינפלד משיק קרדיט חדש לרזומה שלו: במאי קולנוע. זה קורה עם "Unfrosted" (“הקרב על הפופ־טארט”) בנטפליקס, סרט שהוא לא רק ביים אלא גם מככב בתפקיד הראשי ושותף לתסריט. כזכור מ"סיינפלד", ג'רי אוהב דגני בוקר, ואת סרטו הראשון כבמאי הוא מקדיש למלחמת התאגידים קלוגס נגד פוסט, שניהם מתחרים ממישיגן, שבתחילת שנות השישים מנסים לייצר מהפכה בארוחת הבוקר לילדים ולהמציא את מה שיהפוך ל"פופ טארטס", מאפים ממולאים ריבה שילדים יכולים לחמם לבד בטוסטר. סיינפלד הופך את הסיפור הטריוויאלי הזה למעין אגדת ילדים שמעוצבת כאילו טים ברטון ביים סרט של ווס אנדרסון. באגדה של סיינפלד, שהיא מעין טוויסט אידיוטי על סיפור ווילי וונקה, איגוד משווקי החלב זומם לחבל בהמצאה הזאת, שתגרום לילדים להפסיק לצרוך חלב עם הקורנפלקס שלהם, גם הנשיא קנדי והקרמלין מעורבים בעניין. העיצוב מרהיב, צוות הקומיקאים שזינק לפקודתו של סיינפלד והתייצב לצילומים, מרשים. ואם מתייחסים לסרט בלי יותר מדי ציפיות, כמו משובה נוסטלגית של בן 70 לילדותו האמריקאית התמימה, אפשר למצוא בו אפילו קורטוב של געגוע, עם לא מעט גחמנות של הכוכב המיליארדר שעושה מה שבא לו. יאיר רוה
תערוכה: להמתין לעתיד בגלריה בארי
הגלריה בקיבוץ בארי שנשרפה עד היסוד ב־7.10, נפתחה מחדש בתל־אביב, במתחם בית רומנו (דרך יפו 9). הגלריה תפעל שם באופן זמני בשנים הקרובות, עד לחזרתה המיוחלת לקיבוץ לאחר שייבנה וישוקם. את החלל החדש של הגלריה חונכת התערוכה “ואני, לו רק הייתי יכול, הייתי“, של הצלם מתי אלמליח, שתוכננה להיפתח בקיבוץ ב־20.10. גם ללא הנסיבות הטרגיות שמנעו את פתיחתה המקורית, זו תערוכה איטית ומהורהרת על התבוננות עצמית והמתנה לעתיד. אלמליח אסף 16 שנים של צילום כמו יומני, שבהן עקב בעיקר אחרי גופו ודמותו החשופים והעדינים, שנודדים איתו בין מיטות, בתי מלון וחדרי המתנה ארעיים. למרות הזרות והניכור שנשקפים מן החדרים, אלו דיוקנאות עצמיים אינטימיים מאוד, שבהם מתבונן האמן בעצמו לאורך השנים דרך קשת שלמה של זהויות - שלמה ומקוטעת, גברית ונשית, מזרחית־מקומית וקוסמופוליטית. בצילום אחד אף מופיע פרט קטן - צמיד בית חולים - שמסמן אותו כאבא. אוצרת: סופי ברזון מקאי. יקיר שגב
טלוויזיה: לצחוק כדי לרפא פצעים
בפרק של “היהודים באים” שישודר ביום העצמאות הקרוב תהיה נציגות לקפלן, לא רק להפגנות אלא לאיש שעל שמו נקרא הרחוב שבו מתרחשות ההפגנות נגד הממשלה הנוכחית. הסדרה עטורת הפרסים, מהתוכניות המצליחות והאהובות של כאן 11, שחוזרת לעונה שישית, עוסקת בעיקר בממשלות קודמות של המדינה — כמו זאת שבה אליעזר קפלן היה שר האוצר, ובהנהגתה עוד מימי התנ”ך. היא גם לא חוסכת את שבטה מה”עם של קקות” המובל על ידי ההנהגות האלה. בעונה, שרובה צולמה לפני 7 באוקטובר, יתמקדו באירועים סביב הכרזת העצמאות, אך גם יעסקו באסון הגדול שפקד אותנו ובמלחמה הארוכה שבאה בעקבותיו, כי צחוק הוא דרך לרפא פצעים, ויש על מה לבקר ולעשות סאטירה. היוצרים, נטלי מרכוס ואסף בייזר, וצוות השחקנים הנהדר מגדירים עצמם כפטריוטים אמיתיים ולכן עליהם להפנות אור ולחשוף את כל המעוות. כך בין המערכונים החריפים והמצחיקים שלהם מתגנבת גם נימה של יגון ומרירות מפכחים. רותה קופפר
