סולנית ג'יין בורדו: “כן, אני אישה קשה"
סולנית ג'יין בורדו: “כן, אני אישה קשה"
מנכ"ל אחד שהעיר לדורון טלמון, סולנית ג'יין בורדו, על האופן שבו היא מתלבשת עורר אצלה את כל תפיסותיה הפמיניסטיות וגרם לה לבטא אותן בשיתופי פעולה עם הראפרית אקו והרוקרית איה זהבי פייגלין. עתה, עם תינוקת חדשה, היא מתכוננת לחזרה להופעות ולצאת האלבום הרביעי של הלהקה. היא גם ממש לא מתחרטת על הפרסומת שעשתה לבנק דיסקונט
שנת הקורונה פינתה לחברי להקת ג'יין בורדו הרבה זמן ליצירה בלי הסחות דעת, ולהתמקדות בכתיבת שירים לאלבומם הרביעי. לצד זה הם שיתפו פעולה עם הראפרית אקו והשתתפו במיזם המוזיקלי “צו השעה”. ב־3 ביוני יפתחו את סיבוב ההופעות בראש הנקרה, בהמשך יופיעו במועדוני זאפה בארץ, בגבעת ברנר ובבארבי, שם יארחו את יוני בלוך. "אנחנו מאוד מתרגשים ומתגעגעים למפגש עם הקהל", אומרת הסולנית דורון טלמון. "אני מתגעגעת לזה שהקהל צוחק מהדברים שאני אומרת בין השירים, אבל יותר מכל לרגע שיורדים מהבמה ויודעים שהלך טוב".
טלמון ושותפה לחיים וללהקה מתי גלעד נהפכו להורים לבתם הבכורה אלכס לפני חודשיים, וכששני ההורים עובדים ומופיעים יחד יש גם יתרונות. "אנחנו רגילים להיות יחד אז זה בא לנו בטבעיות, אף שההורות מפגישה אותנו עם אתגרים חדשים ורגשות שלא הכרנו”.
חששות של הורים שחוזרים להופיע?
"בטח: אם להשאיר את אלכס בבית או לקחת אותה איתנו להופעות. היא כבר היתה איתנו באולפנים וישנה על המנשא בזמן שאני שרה ומתי מנגן. יש לי חלום שהיא תהיה איתי במנשא כל ההופעה, כמו בסרט ‘האירוויזיון: סיפורה של פייר סאגה’ של וויל פרל. יש שם קטע שהוא על הבמה עם תינוק וזה חמוד".
2 צפייה בגלריה
דורון טלמון. “אני נוגעת באווירה של הכעס בארץ, אבל לא נוגעת ספציפית בפוליטיקה, לא כי אני בורחת אלא כי אני אדם כזה"
(צילום: אורית פניני)
ג’יין בורדו נוסדה לפני כעשור כשטלמון חברה לגלעד וחברים נוספים מבית הספר רימון שבו למדו (בהמשך ההרכב עבר שינויים כשהגיטריסט אמיר זאבי עזב והצטרפו נגנים אחרים). הם הביאו משב רוח רענן של פולק קאנטרי אמריקאי בעברית. ב־2014 יצא שירם הראשון "עינב", ואחריו הלהיטים "איך אפשר שלא" ו"ויסקי" שהקפיצו אותם לפלייליסט הנחשק של תחנות הרדיו, לראש מצעדי הפזמונים ולמועדון אלבומי הזהב.
על הסגנון של הלהקה אומרת טלמון: “בהתחלה המיינסטרים הגדיר אותנו כאינדי פולק. היינו משהו בין לבין ואנחנו עדיין קצת כאלה, אבל אנחנו יכולים וכיף לנו לעשות שיר שהוא לגמרי פופי ומצד שני להוציא קאבר של Colors of the wind מהסרט ‘פוקהונטס’. בהתחלה קצת נטרתי על זה שאנחנו לא באף עולם, והיום אני מרגישה שאני נהנית משני העולמות, מבחינת הפקה והשראה”.
בשנה האחרונה קידמה טלמון את האג’נדה הפמיניסטית שלה עם השירים “אישה קשה” עם הראפרית אקו, ו“ואלס להגנת הצומח” עם איה זהבי פייגלין, שלו “בער בי לתת את הפרשנות המילולית — הפחות מסתווה”; והיא גם השתתפה בשיר “בום” שכתבה קרן פלס לפרויקט הנשי מוזיקלי של גלגלצ ליום האישה הבינלאומי. “האג’נדה הפמיניסטית היתה תמיד אבל היא מתחדדת ככל שאני מתבגרת ועכשיו הגיעה לביטוי עצמי, סביב מה שקורה בתרבות ובחברה והזעקה שקמה בשנה האחרונה במחאה על אלימות נגד נשים. מה שבער בי התגבש למילים: אם עוד מישהו ישאל את אותה שאלה/ האם את ילדה טובה או רעה/ אני לא ילדה וגם אין טוב ורע/ מי אתה שתגיד אם יש לי ברירה/ אם עוד מישהו יעיר את אותה הערה/ את לא מחייכת מספיק חזרה/ החיוך נעלם הלכת רחוק/ אני אחייך כשיבוא לי לצחוק”.
טלמון מספרת ש“השיר התגבש אחרי כל מיני דברים שנתקלתי כאישה בעולם של גברים, כמו מראיינים גברים ששאלו אם אני ילדה טובה או רעה. אני יודעת שזה לא בזדון אבל קלטתי בדיעבד שיש בזה קונוטציה מינית. פעם הייתי מחליקה דברים כאלה, אבל כשהם הצטברו, וקראתי גם ראיונות של נשים אחרות, נוצרה תחושה שזה עקום, רציתי לשנות משהו בתרבות הזאת. וזה שאומרים לנשים לחייך, גם בצילומים, לגבר אף אחד לא יגיד את זה. אם אני מבואסת אני לא יכולה לחייך”.
טלמון מספרת שהשנה “הזמינו אותנו להופיע באירוע חברה. באנו והמנכ”ל העיר לי על מה שלבשתי. הייתי בהיריון ולבשתי אחלה בגדים — אבל לא כמו שהוא ציפה. לאף מוזיקאי גבר לא היו מעירים על איך שהוא עולה לבמה. הכל יחד הוביל אותי לכך שרציתי להגיד שכבר אין לי בושה ולא אכפת לי אם יגידו שאני אישה קשה. רציתי לשנות משהו בתרבות עם השיר הזה, שזה יהיה משהו חיובי — מין הפוך על הפוך, כאילו כן, אני אישה קשה במובן של קשוחה”.
הבחירה לשתף פעולה עם אקו וזהבי פייגלין אינה מקרית. “זה מדגיש שזה לא רק הסיפור שלי אלא גם של אחרות. אלה ז’אנרים וגוונים שונים וזה מה שהכי מדויק. איה מביאה את החוזק של הרוק’נ’רול ואקו את ההיפ הופ, ששניהם נחשבים מאוד גבריים — וגם זו אמירה”.
באלבום הראשון גייסו ג’יין בורדו כסף דרך הדסטארט וחילקו אלבומים מדלת לדלת, היום הם במקום אחר. לשתי ההופעות הקרובות שלהם כל הכרטיסים נמכרו. הם זכו לחיקוי בארץ נהדרת (“זה היה מצחיק וקצת גרם לנו להיות מודעים לעצמנו. ראינו את זה כמחמאה”) ועשו קמפיינים מצליחים לבנק דיסקונט ולרפורמה הירוקה בחברת החשמל. בפרסומת של דיסקונט שנעשתה לפני שלוש שנים טלמון כתבה את המוזיקה אבל בחרה להישאר מאחורי הקלעים ולא לשיר אותו בעצמה. “זה נראה לי מוגזם לשיר שיר של בנק. כולם חושבים שזו אני שרה אבל זו היתה זמרת אחרת, בדיעבד הבנתי שזה מטופש כי כבר יכולתי לשיר בעצמי. האמת היא שהיום אני פחות אתנגד לפרסומות”.
בימי הקורונה נולדו שירי מחאה פוליטיים. גם אצלכם משהו התבשל?
“אני לא נחרצת מחאתית אבל אני כן מעלה דברים לדיון בשירים שלי. אני נוגעת באווירה של הכעס ושל השיח בארץ אבל לא נוגעת ספציפית בפוליטיקה, לא כי אני בורחת אלא כי אני אדם כזה. אני מודה שהאג’נדה הנשית והסביבתית אקולוגית הרבה יותר בוערת בי”.
את פעילה בתחום?
“לא מספיק. אנחנו מנסים אורח חיים אקולוגי ברמת מה שהגיוני לנו. החיתולים והמגבונים של הילדה אקולוגיים כי חשוב לנו לא לזהם. בגלל זה התחברתי לקמפיין של חברת החשמל, התחושה היא שזה משהו שיושב עלינו”.
יש מחשבות על פריצה לחו”ל?
“יש מחשבות וחלומות אבל עוד לא התכוונות מעשית. חו”ל זה עבודה. זה לא סתם שעל הדרך מישהו יגלה אותך. כרגע אני עוד מנסה להבין איך אני משלבת יצירה, הופעות ומשפחה בחיים”.
