דורסני וחומס: על הדוקו "התאגיד החדש: סרט ההמשך המתבקש"
דורסני וחומס: על הדוקו "התאגיד החדש: סרט ההמשך המתבקש"
סרט תיעודי חדש ומעמיק בוחן את המיתוג החדש של התאגידים, ומסביר מדוע לא יכולה להיות אחריות חברתית תאגידית
הסרטון בן 4 השניות של מסיבת העיתונאים עם כדורגלן־העל כריסטיאנו רונאלדו שבו הוא נראה דוחה במופגן את בקבוקי הקולה ומעדיף מים, אירוע שגבה מקוקה־קולה הפסדים של 4 מיליארד דולר, מתמצת במדויק הרבה ממה שנאמר בסרט התיעודי המעניין והחשוב “התאגיד החדש: סרט ההמשך המתבקש”. הסרט שישודר הערב ב־yes דוקו, עוסק גם הוא באופן שתאגידים מנסים לרכוש לעצמם שם טוב דרך מיני תחבולות. הוא עושה זאת באופן למדני, מנומק ומרובה דוגמאות, שמהן לומדים כי לרוב התאגיד ולא האדם הוא זה שמנצח (מצד שני רונאלדו הוא תאגיד בפני עצמו, אז אולי זה פשוט תאגיד אחר שניצח).
בתחילת שנות ה־2000 ג’ואל באקן וג’ניפר אבוט, דוקומנטריסטים קנדים, עשו סרט שנקרא “התאגיד” ובו טענו כי תאגידים גדולים נהפכו למוסדות הדומיננטיים של זמננו. באותה תקופה התאגידים נקלעו למשבר. היו פרשות כאנרון שחשפו את מעלליהם. כמה שנים אחר כך היה המשבר הכלכלי העמוק, שבו עוד תאגידים ובנקים נתפסו בקלקלתם. בעקבות זאת החליטו התאגידים לתקן את תדמיתם (ולכאורה גם את דרכיהם). הסרט החדש, שנעשה כשני עשורים אחרי הראשון, בודק את השינוי. התאגידים החלו למתג את עצמם כמי שפיתחו מודעות סביבתית וחברתית. קוראים לזה “קפיטליזם עם מצפון”, נאמר בסרט.
בכנסים בדאבוס, שם נפגשים עשירים המתיימרים להושיע את העולם, ניסו לקדם את הרעיון שתאגידים כוולמארט, פפסי, ג’יי.פי. מורגן ואחרים הם לא חמדניים אלא מקורות שנועדו להיטיב. רגע לפני שהעיניים של הצופה מתגלגלות בתוך חוריהן, מכניסים יוצרי הסרט את הכלכלן רוברט רייך. “אין דבר כזה אחריות חברתית תאגידית”, הוא פוסק. ואילו העיתונאי פול מייסון מרכך רק במעט את המסר באומרו: “גם אם בעסקים רבים קיימת המחויבות המשולשת לאנשים, לרווח ולכדור הארץ, והיא אמיתית, הבעיה היא שהשיטה הקפיטליסטית עצמה אינה מחויבת לזה”. הסרט המעמיק, ולפעמים הארכני והמתפזר, מציג דוגמאות מעניינות ומרגיזות כמו זה של בי.פי (בריטיש פטרוליום), המצהיר על מחויבותו לכדור הארץ, בעוד הוא אחראי לדליפות הנפט בים מהגדולות בעולם. הסרט מראה את אחורי הקלעים של מעגל האימים - התאגידים לא משלמים מסים. ללא מסים אין תקציבים לרווחה ולחינוך וכו’, מתעוררות בעיות שלממשלות אין כסף לפתור, ואז הגופים המסחריים המזועזעים מרמת ההזנחה נכנסים לנעלי הממשלה. הפתרון הנבחר הוא הפרטה, פתרון שלאורך זמן מחליש את כולם ומחזק את התאגידים. בקיצור, “התאגיד החדש” אינו מחדש, אבל הוא אורז את התזה שלו עם הרבה דוגמאות ומומחים רהוטים ומשכנעים, שבשורה התחתונה אומרים לכם “שתו מים”.
