"מה שלא יהיה, תמיד אוהב את שכניי הערבים"
"מה שלא יהיה, תמיד אוהב את שכניי הערבים"
המהומות ביפו ערערו באופן המוחשי ביותר את חייו של המלחין והמנצח גיל שוחט. כמי שחי עם בן זוגו המוסלמי בעג'מי, הוא אומר שהפתרון הוא בוויתור על הזהויות שמגדירות אותו ש"רק מסתירות את המשותף ביני לבין שכני", וכבר מתכנן סדרת קונצרטים ערבית־יהודית משותפת
בימים האחרונים, כשהרשתות החברתיות מוצפות באלפי תגובות של אנשים למצב, בלט במיוחד פוסט שהעלה המלחין והמנצח גיל שוחט, שעבורו הדו־קיום הוא דרך חיים.
שוחט חי ביפו כבר 22 שנה, כיום הוא גר בשכונת עג'מי בחלק המעורב בין שכנים ערבים מוסלמים ונוצרים וחולק את חייו כבר שש שנים עם בן זוג ערבי מוסלמי. בשבוע שעבר נאלץ לפלס את דרכו הביתה בין צמיגים בוערים, תוך שהוא סופג גידופים, מתעמת עם שוטרים ונאלץ לצפות במי שמנסים למוטט את מה שנבנה במשך עשרות שנים. בפוסט שפרסם בפייסבוק כתב: "לא מעניין אותי מה קורה בחוץ, ולא מעניין אותי מה אומרים. אני תמיד אהיה שכן קרוב ואוהב שלכם".
שוחט מספר: "בחרתי לגור פה כי רציתי את הבית הספציפי הזה וידעתי שאני חולק את חיי עם ערבים. לרגע אחד, לא לאורך השנים ולא היום, איני מפקפק בכך או חושש מכך. זווית הראייה שלי היא אנושית והומנית. הומניזם היא מילה שנעלמה מהלקסיקון.
"על כל אחד מאיתנו מולבשות זהויות והן הכרחיות כדי לשרוד בחברה. הזהויות משרתות אותנו אבל גם יש להן מחיר כי הן ניתנות לשליטה על ידי גורמים חיצוניים. כל מיני גורמים מחליטים עבורי מהי הזהות הראויה המגדירה יהודי, אחרים מחליטים עבורי מהי הזהות הראויה של להיות גיי וכו'. מה שאני עשיתי בתקופה הזאת כדי להתמודד עם ההתנגשות שבין הזהויות השונות, זה פשוט להשיל, ולו לרגע מחשבתי אחד, את הכל הזהויות הללו. זה תהליך מחשבתי שיכול לקחת כמה דקות או ימים והוא מאוד מוזר, כי להשיל מעצמך משהו זה כמו להתפשט מהבגדים שמגינים עליך".
שוחט מנסה להסביר את התחושות באמצעות המחזה "המביט" המופיע בכרך האחרון של כתבי חנוך לוין ולא הופק מעולם: "זה אדם שרואה את העולם שקורס ונעלם תחת מלחמות ודם, והוא פשוט מביט עליו. זאת היתה הדרך היחידה שלי להתמודד עם זה שמעלים באש את יפו שאני כל כך אוהב ואת יחסי הדו־קיום שכל כך חשובים לי. לא היתה לי דרך אחרת להתמודד עם זה, וברגע שהשלתי את הזהויות, מיד חדרה בי התובנה שהזהויות הסתירו את כל הדברים המשותפים שיש לי עם השכנים שלי, שהם רבים יותר מהדברים שמפרידים בינינו".
שוחט מספר שחבריו מהצד הימני של המפה הפוליטית מאשימים את הערבים בכל מה שקורה כאן. "אני שואל אותם שאלה פשוטה: מה תעשו איתם? הם חיים פה. תמשיכו לדכא אותם? זה יעזור למצב? מי שלא רוצה לאהוב ולהתחבר לא חייב, אבל אי אפשר לשלול את האנושיות".
נצליח לצאת מהמצב הזה ולהשתקם?
"זה תלוי רק בנו. כרגע מה שקורה הוא נורא ואיום. התהליכים הפוליטיים שמתרחשים במדינה וגם בעולם, מזעזעים. יש כוחות עולמיים שכל הזמן מנסים לערער אותנו, להפריד אותנו, להפחיד אותנו, להלביש עלינו זהויות שלא מתאימות לנו ולחיים המשותפים. כל המהות שלי בעולם הזה היא מהות של חופש. אני אמן, אני מייצג את החופש המחשבתי היצירתי, ואם אין בי את החופש לחשוב מה שאני רוצה ולעשות מה שאני רוצה — אני לא אמן אמיתי".
כאמן, מה אתה מתכנן לעשות שהכל יירגע?
"אני מתכנן לצאת בסדרת קונצרטים המוניים פתוחים לקהל עם קלאסיקות יהודיות וערביות, כי מוזיקה תמיד מחברת. מוזיקה היא אוניברסלית ושייכת לאותו צינור נטול זהויות שעליו אני מדבר. מדי שנה אני עורך קונצרט על הטיילת בעכו אבל את הקונצרטים האלה אני רוצה לעשות בכל הארץ. הקונצרטים ייערכו בשיתוף הפסנתרן והמלחין ניזאר אלכאטר, תזמורת סימפונט רעננה וסולנים יהודים וערבים".
