“אנחנו רוקדים את הרוח הנעלמת“
“אנחנו רוקדים את הרוח הנעלמת“
ב"פלישה לחלל", מופע המחול החדש של להקתו של אבשלום פולק, הוא משלב הומור, לצד טקסטים ספרותיים עם אמירה פוליטית. “אין פה תגובה ישירה למה שקרה לתרבות בזמן הקורונה, כי ממילא מתעלמים ממנה“
לכוריאוגרף ולבמאי אבשלום פולק היה חשוב להמשיך ליצור בתקופת הקורונה ולפתח כמה שיותר רעיונות עם הלהקה שלו. אחרי חל"ת קצר התכנסו כולם בסטודיו והמשיכו לעבוד על דברים שקרו, כמו סדרת סרטונים בשיתוף המלחין היפני אומיטרו אבה, וגם על ניסיונות שלא צלחו כמו להופיע בחצרות של בתי אבות.
המופע "פלישה לחלל" תוכנן לעלות כבר לפני שנה במוזיאון אגם בראשון לציון. כשהוטלו מגבלות ההתקהלות הוא עבר לסטודיו של הלהקה, אך עם הידוק הסגרים גם זה לא יצא לפועל. "המופע הזה כל הזמן משתנה בגלל הזמן שעובר, החיים והאינטראקציה. זה מה שכיף במשהו חי לעומת דברים שמצלמים. זה למעשה פורמט שיכול להתאים לחללים שונים, כולל לבמה קונבנציונלית. מה שמעניין זה שהוא משתנה בהתאם לחלל, כמות הקהל והכיוון שבו הוא יושב. מצד שני, הוא כן סגור מבחינת הקטעים והמוזיקה".
המופע — שבימים אלה עובדים על שיבתו לבמה ב־23 באפריל בסוזן דלל — לוקח את הצופים למסע של סגנונות ומקצבים מוזיקליים ותנועתיים, עם הרבה הומור ורגש. הוא בנוי מקטעי סולו וקבוצה, עם תנועה לרגעים תיאטרלית ריאליסטית ולרגעים אבסטרקטית. חבר הלהקה השחקן צבי פישזון מקריא קטעים ספרותיים בשפות שונות, בהם "לונה והמוות" של לורקה ו"הקומדיה האלוהית" של דנטה.
"המבנה והאופי של המופע מאפשרים לו להיות מצד אחד מאוד נרטיבי, אבל מצד שני גם אבסטרקטי או קברטי. המרכיב של המילה המדוברת והכתובה נכנס כעוד אלמנט. אנחנו נותנים מקום לקלאסיקונים של השירה והספרות. המחול יכול להיות מנותק או קשור לטקסט, הקשר הוודאי הוא בכך שהם באותו חלל. הקהל יכול לבחור אם לנתק אותם זה מזה, לחבר, או למצוא משמעויות חדשות. יש לו החופש להחליט".
2 צפייה בגלריה
מתוך "“פלישה לחלל". “כל דבר יכול להיות פוליטי או פילוסופי, תלוי מי מסתכל ואיך הוא מבין את המציאות סביבו“
(צילום: עמית שעל)
מדוע בחרת דווקא את הטקסטים האלה? חלקם גם פוליטיים?
"הטקסטים האלה מלווים אותנו גם מעבודות קודמות. כל דבר יכול להיות פוליטי או פילוסופי, תלוי מי מסתכל ואיך הוא מבין את המציאות סביבו".
צבי פישזון אומר על הטקסט "בלדה על נקודה" של המשורר הרוסי אנדריי ווזניסנסקי: "הוא משורר פוליטי וגם הטקסט שאני קורא. זה שיר מופשט אבל יש בו אלמנטים שמרמזים על הניסיון של המשטר ברוסיה לדכא את האמנות, את המשוררים. הוא אומר שזה לא יקרה כי אין מוות לאמנות והיא תמיד תחזור".
היחס לתרבות ואמנות מצד המדינה הוא נושא שעלה לכותרות במיוחד בשנה האחרונה, אבל זו לא הסיבה לבחירה בקטע. "בקורונה רק היתה אסקלציה בכל מה שקורה ביחס לתרבות ואמנות, אבל זה לא דבר חדש", אומר פולק. "היתה לנו הזדמנות לתת גז על הנושא הזה, אבל זה בלאו הכי היה קורה כי ההתעלמות וההתרחקות הן תוצאה של מה שקורה לנו כחברה. בכוונה או באינסטינקט זה הקטע הראשון שצביקה מקריא, וכל מה שבא אחריו אלה כל מיני נגזרות על הרוח שהולכת ונעלמת מאיתנו".
פרויקט נוסף שנולד השנה אצל פולק הוא עבודת וידיאו בשיתוף עם המאיירת והאנימטורית רוני פחימה שכבר עבדה בעבר עם הלהקה, בין השאר ב"קראמפ". "אנחנו חוברים למרכז קולינרי חדש שפותחים בלילינבלום, ויהיו בו בין השאר גם הקשרים תרבותיים לקולינריה. תהיה שם גלריה שתאצור רונית ורד והתערוכה הראשונה בה תוקדש לנחמה ריבלין. יצרנו עם רוני סרטון עם איורים שבהם ריבלין מספרת על פרויקט הצופיות שלה והרקדנים רוקדים".
את השנה הלהקה שרדה אחרי צמצומים משמעותיים בכוח האדם. באופן פרדוקסלי, דווקא בהיעדר מופעים ההפסדים קטנו. "בשנה הזאת חסכנו. יש משהו בכך שאנשים לא עבדו והיו בחל"ת שהציל את מוסדות התרבות הגדולים הנתמכים, כי הם המשיכו לקבל הקצבה ולא שילמו משכורות ולא הוציאו על שיווק. היה בזה משהו פרדוקסלי שבמידה מסוימת הציל אותם וגם אותנו. אנחנו גם עושים את הפרסומות של הסופר־פארם שמייצרות לנו עוד הכנסה. התקופה הזו יצרה מוטיבציה לבדוק איך פותרים או ממציאים את עצמנו מחדש כדי להמשיך. אני שואל את עצמי עכשיו מה האפקט של הפוסט־טראומה".
