אימון מתקדםריצה לעומק: על המירוץ האיכותי ביותר שהתקיים אי פעם בישראל
אימון מתקדם
ריצה לעומק: על המירוץ האיכותי ביותר שהתקיים אי פעם בישראל
בתחרות שהתקיימה בעמק החולה לקראת המרתון בטוקיו 2021, שברו שבעה אתלטים ישראלים את הקריטריון האולימפי. צרות של עשירים
ביום ראשון האחרון בשעות הבוקר המוקדמות רבץ ענן ערפל סמיך על עמק החולה וסביבתו. הראות במתחם האגמון היתה מוגבלת לכמה מטרים בודדים קדימה. רק במאמץ רב אפשר היה להבחין באחד הכבישים המקיפים את האגם בדמויות הנעות בקלילות. היו אלה הרצים הבכירים של ישראל שביצעו את חילוץ האיברים הראשוני שלהם לקראת תחרות המרתון הייחודית שעמדה להיערך בהמשך הבוקר במקום. בין קריאות העגורים שטרם יצאו למסע הנדידה שלהם לאירופה, היה אפשר לשמוע את שברי שיחותיהם של הרצים, חלקם מהמהירים באירופה בתחומם, שעסקו ברובן בהתפתחויות האפשריות של המירוץ.
את המרתון תכננו בקפידה אנשי איגוד האתלטיקה הישראלי, הגוף האמון על תחום הריצה ההישגית בארץ, שעמלו על פרטיו הקטנים ביותר בחודש וחצי האחרונים. מטרת המירוץ — אשר ההשתתפות בו אושרה למוזמנים בלבד על פי קריטריון זמן נוקשה — היתה לשמש כתחרות הכנה לנבחרת ריצות המרתון הישראלית למשחקים האולימפיים שייערכו בקיץ בטוקיו. זאת בשנה מורכבת שבה למרתוניסטים הישראלים לא היה היכן לבחון את כשירותם לקראת האירוע החשוב ביותר בקריירה הספורטיבית שלהם.
הפעם האחרונה שבה הם התחרו בזירה הבינלאומית היתה לפני שהקורונה נכנסה לחיינו. הם חייבים להסיר את החלודה שדבקה בהם, ומסלול הריצה השטוח שהוכן עבורם באגמון, בשילוב תנאי מזג אוויר אידיאליים וקרירים שלהם פיללו כולם, נועד לבדוק עד כמה באמת מהירה החבורה הישראלית, רגע לפני יריית הזינוק בטוקיו. אל המשימה גויסו גם כמה רצים מקניה, שבאו כדי להכתיב את הקצב הרצוי למרתוניסטים הישראלים. בימים האחרונים, כשהתברר שהתנאים באגמון יהיו מושלמים לריצת מרתון, החלו גם פנטזיות מתבקשות על שבירתו של השיא הישראלי שעומד על 2:07:20 שעות לגברים.
בוקר המירוץ, אם כן, כאילו הוזמן לניפוץ שיאים. שמונה מעלות בשעת הזינוק ללא רוח שתבלום את התקדמותם. "יש להם התנאים המושלמים", הכריז אריה גמליאל, מנהל המירוצים של איגוד האתלטיקה ורץ עבר אגדי בעצמו. כעת העיניים היו נשואות אל מכתיבי הקצב הקנייתים, בתקווה שאלו יבצעו את משימתם בדיוק המתבקש וימשכו את הישראלים למחוזות חדשים. ומה יקרה אם חלילה ייכשלו? לדברי אחד הגורמים במקום — השכר שאותו הם אמורים לקבל עשוי להיפגע. בשעה 6:00 הוזנק מרתון אגמון החולה הראשון לדרכו, ובתוך שניות ספורות נעלמו הרצים אל תוך הערפל הסמיך. לפניהם רכב המארגנים שהתווה את הדרך. המסלול הורכב משלוש הקפות קטנות ושתי הקפות מעט גדולות יותר שיחדיו הרכיבו 42.2 ק"מ. בכל כמה דקות שעטו אריות המרתון החוצה מן הערפל, בדבוקה גדולה ומרשימה, כשעל פניהם ניכר המאמץ.
טולם זמן לא רב אחרי שיצאו לדרכם, הכריזו מביני העניין שנכחו במקום כי "שיא ישראלי לא נראה כאן היום". דבוקת האריות רצה לאט מהמצופה בחציו הראשון של המירוץ, כפי שגם העיד לאחר מכן רץ המרתון המהיר בישראל, מארו טפרי.
שני מכתיבי הקצב הקנייתים קרסו בזה אחר זה. הראשון פרש בשלבים יחסית מוקדמים מסיבות לא ברורות בעוד השני התמוטט על האספלט הקשה ממש לנגד עיניי, כשכל צדו הימני מוגבל בתנועה. רגע לפני שנדרס על ידי הרצים השועטים בדרך, הספקתי להזיזו לשולי הכביש עד שפונה בידי אמבולנס, כשהוא נאנק מכאבים. "מתברר שהוא סבל מפציעה קודמת בבטן", סיפר לי הפרמדיק שטיפל בו לאחר מכן.
למזלם של המרתוניסטים הישראלים, מלבד הרצים הקנייתים עמדו לרשותם גם מכתיבי קצב כחול־לבן. חברים חזקים ונאמנים לאימונים שהתנדבו לתת כתף. אלו סייעו להם להחיש את הקצב בחציו השני של המרתון ולהחזיר את המירוץ לשיא הישראלי לחיים. האוהדים בשולי הכביש נותרו סקפטיים לאחר תקרית הקנייתים. "שיא לא יהיה כאן היום", הפטירו, "תוצאות מכובדות כן — אבל שיא בהחלט לא".
ואז, קצת אחרי השעה 8:00, אחד הרצים פרץ החוצה ממסך הערפל. דוהר בישורת האחרונה אל עבר קו הסיום בקצב מסחרר. כשגופייתו הלבנה, ועליה הכיתוב ISRAEL, החלו להתקרב, שעון התחרות עוד הראה זמן מהיר משיא ישראל. אולי עדיין יש כאן סיכוי? אך הישורת הארורה אינה נגמרת והעידוד הרם לא ממש עוזר להחיש את הקצב. מארו טפרי חצה את קו הסיום כעבור 2:07:44 שעות כשהוא מפספס את השיא ב־24 שניות בלבד.
מיד אחריו התחילו להגיע שאר הישראלים, במה שמיד מתגלה כריצת המרתון העמוקה והאיכותית ביותר שנערכה על אדמת ישראל. שבעה מרתוניסטים כחול־לבן רצו מהר מהקריטריון האולימפי לטוקיו שעומד על 2:11 שעתיים, בזכות עצמם בלבד, והפכו את ישראל לאחת המעצמות בתחום. המרתון היה בשיתוף קק''ל, הוועד האולימפי ומשרד התרבות והספורט.
זה עומק חסר תקדים במובני הספורט הישראלי, משהו שענף הכדורגל המקומי עתיר התקציבים יכול רק לחלום עליו. אולם בסופו של הקיץ, משבעה ימריאו ליפן רק שלושה. "צרות של עשירים", אומר אחד המארגנים בסיפוק, "קרו כאן היום דברים מדהימים".
