"ההוצאות הגדולות הפסיקו לטפח סופרים"
"ההוצאות הגדולות הפסיקו לטפח סופרים"
מירי רוזובסקי ואורנה לנדאו, שתי סופרות ועורכות ותיקות ומנוסות, פותחות הוצאת ספרים חדשה שמיועדת לסופרי ביכורים וקוראת תיגר על המודל הקיים במו”לות בישראל: הספרים יודפסו במהדורה מצומצמת ועל פי דרישה, הזכויות על הספר וההכנסות על אלף העותקים הראשונים ייוותרו בידי המחברים. “הוצאות מדפיסות אלפי עותקים למהדורה. לא חבל על העצים?"
אחת התמונות הנוגות שאפשר לראות במרחבים אורבניים לפעמים, היא ספרים מפוזרים על ספסל, מישהו סילק אותם מהבית והם משוועים לקוראים.
יש כל כך הרבה סיבות שיצרו את התמונה הזאת, אבל חלק מהן הוא מספר הקוראים שהולך ומתמעט, והשיטה של הדפסת מהדורות של מאות ואלפי עותקים והישארות עם מלאי שכבר לא עובדת.
שתי סופרות ועורכות עם קילומטראז' לא מבוטל בענף הספרים החליטו לעשות מעשה ולהקים הוצאת ספרים שתיתן מענה לכמה מהבעיות האלה. אורנה לנדאו ומירי רוזובסקי הקימו את הוצאת "שתיים", שמבקשת להגדיר מחדש את כללי המשחק. לנדאו, המשמשת גם עורכת התרגום בהוצאת כנרת, כבר פרסמה שישה ספרים ובהם רומנים וספרי ילדים. רוזובסקי פרסמה עשרה ספרים, כתבה תסריטים, ומלמדת כתיבה. הן הבינו שמשהו צריך להשתנות.
הוצאת "שתיים" מוקדשת לספרות מקור, עם דגש על ספרי ביכורים. מחברי הספרים משלמים להוצאה על עריכת הספר והפקתו, לנדאו ורוזובסקי בוחרות את כתבי היד, עורכות אותם, ומציעות למחברים — וכאן היתרון גדול — פלטפורמת מכירה טובה: אתר האינטרנט של צומת ספרים, עם אפשרות להפיץ חלק מהספרים גם בחנויות פיזיות. עוד יתרון: ההדפסה של הספרים היא לפי דרישה, כך אין מלאי שנותר ללא דורש, ואין בעיה של אחסון. הזכויות על הספר נשארות בידי המחברים ולא ההוצאה, וההכנסות מהמכירות עוברות ישירות אליהם. רק לאחר מכירת 1,000 עותקים ראשונים, ההוצאה מקבלת 15% תמלוגים מעותק שנמכר.
1 צפייה בגלריה
מימין: אורנה לנדאו ומירי רוזובסקי. “מסוכן לדבר על טעם הקהל, אבל התרבות הישראלית חייבת שיהיה בה מרחב לספרות מקור חדשה וטובה“
(צילום: עמית שעל)
"אנחנו מכירות את העולם המו"לות מכל מיני זוויות", אומרות לנדאו ורוזובסקי, "אנחנו סופרות של הוצאת כנרת־זמורה, אנחנו עורכות כתבי יד, ומלמדות כתיבה בבית הספר לכתיבה 'המגירה' של הוצאת כנרת.אנחנו נתקלות בכותבים טובים, עם טקסט מצוין, שעד לפני עשר שנים היתה באה הוצאה ומשלמת מקדמה ומוציאה אותו לאור. היום לא. ההוצאות לא ממהרות להוציא ספרי מקור ביכורים, ואם כן — חלקן מבקשות תשלום מהמחברים".
לנדאו: "תחום המו"לות כפי שהכרנו אותו בישראל קרס. היה פה מודל כלכלי: בעלי הון השקיעו בסופרים, ממש כמו זירה של מירוצי סוסים, שמו עליהם כסף, ואם ההימור נכון, הם מרוויחים, ורובם הרוויחו יפה, עובדה שהענף החזיק הרבה שנים. אבל בשנים האחרונות אנחנו רואים שזה לא עובד. יש פחות קוראים, ועוד פחות קוראים ספרות מקור, יש הרבה יותר הוצאות לאור, הרבה ספרים, אז נתחי השוק מתחלקים בין הרבה יותר גורמים”.
רוזובסקי: "לאט לאט ההוצאות הפסיקו להמר על ספרות מקור כי הן הפסידו על זה כסף, ובמיוחד על ספרי ביכורים. באים אלינו אנשים מוכשרים, משלמים לנו כסף, אנחנו עושות איתם עבודה, אבל בסוף אין להם איפה להוציא את זה. אם אנחנו היינו מתחילות היום את דרכנו הספרותית, לא בטוח שהיינו מצליחות לפרסם”.
עם זאת, עד הקורונה יצאו לאור הרבה מאוד ספרים, אינפלציה ממש. אולי הצמצום הזה מועיל?
רוזובסקי: "אנחנו דווקא בעד סלקטיביות, לא כל דבר צריך להתפרסם, וזה שנגמרה הקאנוניזציה של הספרות זה לא בהכרח רע, זה פותח מקום ליותר סוגות ויותר קולות. ועדיין, הספרות לא מתה, אנשים כותבים טוב, וצריך למצוא מוצא אחר”.
לנדאו: "פעם כשעמוס עוז היה מוציא ספר, כולם קראו אותו. עכשיו לא כולם קוראים את אותו ספר. הקורא הישראלי צריך למצוא את הספרים שמתאימים לו. בשורה התחתונה, ההוצאות הגדולות המסחריות כבר לא עושות את התפקיד שלהן עם ספרי ביכורים וטיפוח סופרים, זו עוד סיבה לדעיכה של ספרות המקור".
המחברים שמפרסמים בהוצאה שלהן משלמים על חבילת בסיס שכוללת עריכה והפקה של הספר (השתיים סירבו לומר מה המחיר שיגבו אך אמרו ש”זה תלוי במידה רבה באורך הספר”), והפצה בחנות האונליין של צומת ספרים — שנת הקורונה הקפיצה במאות אחוזים את מכירות הספרים המקוונות.
לנדאו: "בדרך כלל סופר שמוציא לאור בעצמו מדפיס 500 עותקים, מוכר 70 ונתקע עם כל השאר. גם ההוצאות הגדולות מדפיסות 2,000 עותקים למהדורה, ונתקעות עם מלאי. לא חבל על העצים, על שטח האחסון, על השינוע, על הדלק והסביבה? אנחנו נוציא מהדורה ראשונית של 100 עותקים. מכרת? אפשר להדפיס עוד. כל הדפסה נוספת היא מינימום 20 עותקים".
רוזובסקי: "שאבנו את ההשראה מהמודל של אמזון, לשם ספרות העתיד הולכת. האפשרות להיות ברשת כספרים דיגיטליים או כספרים שמודפסים לפי דרישה".
איך זה שהקהל נותן אמון בספר ביכורים אמריקאי ופחות בספר ביכורים ישראלי?
לנדאו: "או שיש עייפות משיח המקור ורוצים לברוח או שדווקא בגלל שההוצאות נאלצות להיות זהירות בבחירות שלהן, הן פחות מצליחות לקלוע. אגב, יש ספרות מקור שמשגשגת וזו הספרות הרומנטית האירוטית. אבל זה לא הז'אנר שלנו”.
רוזובסקי: "מסוכן לדבר על טעם הקהל, יש משהו הפכפך ואף אחד לא באמת יודע, פעם סיפורים קצרים ישראליים היו הלהיט ועכשיו הכי פחות, גם בתרגום פתאום כולם רוצים רומן היסטורי. אז לא כדאי להתייחס לאופנות, חשוב לדבוק בהבנה שהתרבות הישראלית חייבת שיהיה בה מרחב לספרות מקור חדשה וטובה”.
להוצאה כבר יש אתר חדש, ומתבשלים בה כעת שבעה ספרים, שיחלו לראות אור בחודש הבא. ספר אחד, למשל, של אדוה ברנד, עוסק באמא שמבינה אט אט שבנה הוא אוטיסט. ספר אחר של רבקה רוזנר (עיתונאית, ובמקרה גם גיסתה של לנדאו) מספר על אשה דתייה רווקה שמגלה ולא לשמחתה שהתאהבה באשה.
איך תצליחו לעניין את הקוראים?
לנדאו: "כמו בפרסומת הידועה, we try harder, נתאמץ יותר. אמרו לנו שהמודל הכלכלי שלנו הוא נשי. זה נכון. אנחנו לא רוצות לצבור הון, אנחנו רוצות לעשות משהו שאנחנו אוהבות, לעשות אותו טוב, לקבל עליו תמורה ראויה, ולפעול בזירה תרבותית משמעותית וחשובה".
