ראיון כלכליסט"המדינה חייבת להתערב בהנגשת ספרים לציבור"
ראיון כלכליסט
"המדינה חייבת להתערב בהנגשת ספרים לציבור"
“שוק הספרים בישראל אינו שוויוני והממשלה מוכרחה לפתור זאת", כך לדברי יואב רייס, המו”ל והעורך הראשי בהוצאת הספרים אפרסמון. בינתיים הוא משתתף במבצעי הרשתות כי הוא רוצה למכור, וגם לא מוכן להיעדר מדוכני שבוע הספר שנפתח השבוע. "אסור שמו"לים גדולים לא יאפשרו לקטנים להשתתף בחגיגה"
יואב רייס, מו"ל הוצאת הבוטיק אפרסמון, עבדת בהוצאות הגדולות בארץ, מה הביא אותך לפתוח הוצאת ספרים עצמאית בשוק מאוד רווי?
"גיל 50 פלוס הוא הנקודה שבה הבטחתי לעצמי לצאת לדרך חדשה. לפני בערך שנתיים החלטתי לצאת לדרך עצמאית ולממש את הפנטזיות והחלומות שלי. ב־30 שנות עבודה כשכיר בהוצאות גדולות חוויתי את העליות, המורדות, הקיטורים והמשברים ובסופו של דבר - כולם מתקיימים. אם לכל אחד מאיתנו יש המקום הקטן שלו, אז אפרסמון הוא המקום שלי להטביע את החותם התרבותי שלי בעולם הספרות המתורגמת".
בחרת להתחיל בקטן עם תוכן איכותי וקהל מצומצם. יש בכלל ביקוש לסוג הספרים שאתה מוציא לאור?
"יש שתי הגדרות שאני אוהב שנתנו לספרים שלי: האחת 'High End’, כלומר האיכות המשובחת ביותר, והשנייה 'ספרים של אספנים'. יש ביקוש. אני לא משווק בשיווק המוני אלא בהחלט יותר מצומצם, אבל אני כן עושה את זה למטרות רווח ואכן מרוויח ורואה ברכה יפה בעמלי. אפילו בתקופת הקורונה, שמאוד חששתי ממנה, היתה עלייה של כ־60% במכירות שמאוד הפתיעה אותי, ואני לא מדבר על מכירות של ספרים דיגיטליים או אלקטרוניים אלא על עותקים מודפסים. רוב החנויות היו סגורות, אבל כנראה שחלקן לא ממש".
אתה מתמקד בספרות מתורגמת מהמאה ה־19 והמאה ה־20. תתרחב לז’אנרים אחרים?
"אני קצת מרחיב את המנעד הספרותי שלי. אכן, יצאתי לדרך עם ספרות מתורגמת מסוף המאה ה־19 עד אמצע המאה ה־20, בהם הכותרים ‘מוריס’ של א.מ. פורסטר, ‘טובי כלב וקיקי מותק’ של קולט ו’האורות כבים’ של אריקה מאן. שואלים אותי הרבה מה לגבי ספרות מקור. אחרי יותר מדי שנים שחלק מהותי מהתפקיד שלי היה להיות המתווך בין הסופר להוצאה, על כל הרבדים שכרוכים בכך, שזה 90% ליווי פסיכולוגי ולא מקצועי - ‘למה לא קיבלתי מודעה בעיתון?’, ‘למה אני לא על המדף בצומת ספרים קריית שמונה?’ - רציתי פסק זמן מכל זה. אני אחזור למקור אבל אני צריך את הרגיעה. בעבר קראתי כמעט רק ספרות מקור: אני אוהב את האור, הריחות והטעמים של כאן ופחות חיפשתי את האור האיסלנדי הקר והשקיעה ביפן. משהו בשפה שאנו חיים אותה, על אף צניעותה לעומת אחרות, מחבר אותי לכאן ועכשיו אבל כרגע אנחנו בהמתנה".
בשנים האחרונות, וזה תפס תאוצה בשנת הקורונה, העולם עבר לדיגיטל אבל בעולם המו"לות עדיין רוב הספרים מודפסים על נייר. למה?
"אנשים קונים ספרים. אצל כל אחד מהמו"לים אחוז הספרים המודפסים עדיין גבוה ביחס עצום לדיגיטליים. אם אני אגיד שהיחס הוא 80/20 זה יהיה נמוך. יש מגמת עלייה קטנה במכירת ספרים דיגיטליים, וכשזה התחיל כולם נבהלו מה יהיה עם הפרינט, אבל זה עדיין נמוך בהרבה. מבחינתי כמו"ל אין שום הבדל בתהליך, כי לתרגם, לערוך, להגיה, לעמד ולתת דימוי ויזואלי לעטיפה צריך בכל מקרה. אני אישית מעדיף את המודפס, ולראיה, גם הקונים. וכל הספרים שלנו נמצאים בפלטפורמות הדיגיטליות".
מה אתה חושב על המודל שקיים בשוק המו"לות בישראל? עם דואופול של צומת ספרים וסטימצקי כשהרשתות הגדולות הן גם בעלות הוצאות ספרים. איך זה משפיע עליך כעצמאי?
"זו רעה חולה. עבדתי בהוצאות גדולות ואני יכול להבין את הרציונל, אבל זה יצר מצב של חוסר שוויוניות. אני חושב שבמדינה מתוקנת ששמה את התרבות בדרגת חשיבות גבוהה, משרדי הממשלה, החל מהממונה על התחרות ועד שר התרבות, צריכים להתערב בזה. לא הכל שיקולים כלכליים. זו המורשת שלנו ומה שאנחנו משאירים אחרינו. אני חושב שפה אנחנו חוטאים וזו המלחמה שלי. הספרים שלי כן מקבלים חשיפה, ויחסית להוצאה שקיימת שנתיים אנחנו זוכים לתצוגה יפה, ובכל זאת אני מכיר גם סיטואציות אחרות וזה ממש לא שוויוני. נעזוב כרגע את השיקולים של מסחריות על פני איכות".
“חייב להשתתף במבצעים”
אחד הדברים הראשונים שמירי רגב עשתה כשמונתה לשרת התרבות היה לבטל את חוק הספרים שניסה לקדם את השוויון בשוק הספרים, לסייע להוצאות קטנות וחנויות עצמאיות.
“אחד הדברים היפים שהיו בחוק הספרים הוא שאי אפשר היה להכניס את הספר למבצעים ב־18 החודשים הראשונים אחרי צאתו לאור. זו החלטה שנותנת כבוד לתרבות, וזה לא קיים יותר. זה בוטל כי הרשתות הגדולות אמרו שאם הן לא יכולות להכניס ספר למבצע - זה לא משתלם להן. זו היתה תקופה שספרים חדשים לא היו מוצגים ברשתות, הן עשו צעד לא הוגן כלפי המו”לים. כמו”ל לא נשאר לי הרבה אחרי כל פערי התיווך, אלה הם חוקי המשחק היום והם צריכים להשתנות כי אנחנו נשארים עם מעט מאוד ביד. אם המדינה היתה מסבסדת את מחירי הספרים, זה היה עוזר לרשתות לרדת מהעץ. אני רוצה שספרים ייקראו לא בגלל שבא לי להיות מיליונר, רוטשילד אני כבר לא אהיה, אלא בגלל החשיבות התרבותית”.
מה המודל הכלכלי שלך?
"כמו הרבה הוצאות קטנות אין לי תקורות כי אני עובד מהבית ואני One Man Show. בהכשרתי אני מפיק דפוס, אני חי את התחום הזה שנים ויודע איך לא לעשות טעויות. לא היה אף ספר שהוצאתי במהדורה ראשונה בפחות מאלף עותקים, וחלק נכבד מהספרים זוכים למהדורה שנייה ושלישית. הרשתות מכניסות את הספרים למבצעי החודש, וכדי שייכנסו למבצע הן מזמינות כמות מסוימת של עותקים. אם הספר לא תופס זה חוזר למחסנים, אבל עדיין עדיף לי שספר ייכנס למבצע, כי אם אינו נכנס, הוא לא קיים כמעט. אני מעדיף לקבל תגמול נמוך יותר ושהספר יהיה במבצע, כי זה אומר חשיפה, תצוגה יותר טובה והמלצה של הצוות. אין מה לעשות".
במה אתה שונה מהוצאת ספרים קטנה אחרת?
"מבחינת התכנים והנושאים של הפרוזה שאני מפרסם ההתייחסות היא לתמורות החברתיות שחלו בסוף המאה ה־19 עד מחצית ה־20 ומבחינתי יש להן השפעה עד היום, בעיקר בשיח החברתי. מה שמעניין אותי אלה ספרים שיש בהם שיח פסיכואנליטי, משהו שנכנס איתך לאיזשהו מסע ויכול להישאר במובנים שונים גם לאחר סיום הקריאה. בחלק לא מבוטל מהספרים שלנו יש איזושהי התייחסות להט"בית, אם זה הסופר או הסופרת או שבאיזושהי צורה זה מוזכר בעלילה. אבל זה לא האישיו, כי לדעתי אין הבדל היום בין קשר חד־מיני לבין קשר הטרוסקסואלי. הספרות שאנחנו מוציאים נכתבה בשנים שבהן התהווה התחום הפסיכואנליטי שהתבטא באופן שבו אינדיבידואלים וחברות מיקמו את עצמם. מבחינתי אלה ספרים שיש בהם אספקט מעבר להנאת הקריאה".
“גם הספרות עוברת קיטוב“
איך אתה מסביר את זה שיש כמה הוצאות ספרים פרטיות שהחלו לפעול דווקא בשנת קורונה?
"אני לא חושב שאפשר למצוא איזו זיקה בין הדברים. התהליך מאחורי הקלעים אורך לא מעט זמן. עברה שנה מאז החלטתי שאני יוצא לדרך עצמאית ועד שהספר הראשון ראה אור. בזמן הזה יש עבודה ועלויות, ולפעמים, גם אם זה בזמן הקורונה, רוצים לצאת לדרך כי עד שמתקבלים במדיה והופכים להוצאת ספרים מוכרת, לוקח זמן. סביר להניח שהם התחילו לעבוד לפני. הקורונה היתה עבורנו גם יתרון כי ההוצאות הגדולות הוציאו את כולם לחל"ת ולא הוציאו ספרים חדשים. אנחנו לא הפסקנו לעבוד והתקדמנו. עכשיו זה הולך להתקלקל כי הקורונה נגמרה והם צריכים להאכיל הרבה פיות.
“בקורונה היו שחשבו שלאנשים יש יותר זמן לקרוא והיו שחשבו שאנשים טרודים בעניינים אחרים וספר עבורם זה מותרות. אני לא חושב שתרבות זה מותרות, אבל ברגע שצריך לשלם על ספר, צריך לקבל החלטה איפה מוציאים כסף ואיפה חוסכים. זה מחזיר אותי לשאלה איפה הממשלה? המדינה חייבת להתערב בהנגשת ספרים, בחנויות ובספריות, כולל עניין התמלוגים לספרים שמושאלים בספריות. עבור סופרי המקור זו פרנסה. במדינות כמו צרפת הדברים האלה מעוגנים בחוק".
כדי לקנות דוכן בשבוע הספר בשרונה, השנה במקום בכיכר רבין, צריך לשלם לא מעט. השנה יתקיים יריד אלטרנטיבי גם בשכונת שפירא עבור אלה שקשה להם לשלם. איפה אתם תציגו?
"יש לי דוכן בשרונה וסבירות גבוהה שאכסה את העלויות, אני לא מדבר על רווח גבוה. אבל אני נמצא במתחם של המפיץ שלי יחד עם עוד כמה הוצאות כמו תשע נשמות, נהר ועוד, אז זה לא דוכן רק שלי. היוזמה בשפירא מבורכת אבל היא נוצרה מאילוצים, ואנחנו המו"לים צריכים שיהיה לנו אינטרס משותף ולא שבעלי ממון או מו"לים גדולים לא יאפשרו לקטנים להשתתף באותה חגיגה. אני מצפה שהמדינה תסבסד את זה".
לאן פניו של שוק הספרים בארץ?
“כמו שבחברה הישראלית רואים את הקיטוב, גם פה אני מרגיש שמתחיל להיות בידול בין ספרות גבוהה ואיכותית, שאולי פונה לקהל מצומצם, לבין ספרות מסחרית. גם בעולם זה כך, גם שם רשתות נסגרות מחוסר רווחיות ומו"לים קטנים נבלעים בקונגלומרטים, זו תופעה עולמית. אני לא רואה את עצמי נכנס לסיטואציה כזו. אבל ספרים ימשיכו לצאת כי זה צורך של הנפש. באיזה אופן אנחנו נדע ליהנות מזה ולהבין את הערך של זה מעבר להנאת הקריאה? אני לא יודע. זה משהו שהייתי משאיר לבתי הספר להנחיל. אני זוכר שיעורים וחוויות קריאה בבית הספר שהיום נזנחו באופן חלקי. מאהבת השפה תבוא אהבת הקריאה. זה גם תפקידנו כבני אדם, כהורים, כמשפיעים בסביבה שלנו להחזיר את הכבוד לתרבות".
