אבק וכוכבים: אלון שבו פתח לראשונה חנות בדרום ת"א
אבק וכוכבים: אלון שבו פתח לראשונה חנות בדרום ת"א
נער הפלא של הקונדיטוריה העברית חוגג עם מקום חדש; הטארטים הטעימים והמעוצבים עומדים בניגוד לאווירה הקשוחה שבחוץ
תכף בטח יגישו את הקוקאין, אני מוצא את עצמי מהרהר ומקווה שאני לא עושה את זה בקול. אחרי הכל, גם חנון צפון תל־אביבי כמוני יודע למה משמשות מראות רבועות, גם אם ראה אותן רק בסרטים ומעולם לא נתקל באבקה הלבנה, אפילו לא בשום שירותים של שום בר בעיר.
אז אמנם המראות גדלו קצת ואפילו הצמיחו רגל ונהפכו לשולחן, אבל אני הרי לא נולדתי אתמול. עובדה, אפילו העוגות — זה בעצם מה שמוכרים כאן — מוגשות על משולשי זהב זוהרים לא פחות, והן דבוקות עליהן בגלוקוזה, כדי שלא יחליקו.
לקח לי קצת זמן להבין שבעצם נקלעתי למסיבת הפתיחה של המקום החדש של אלון שבו, ילד הפלא של עולם הקונדיטוריה המקומית. עובדה, הנה ההיא מהטלוויזיה שאף פעם לא משמינה, לא משנה כמה היא טועמת; והנה גם מלכת השוקולד. הניגוד בין החנות המצוחצחת והנוצצת לבין רחוב צ'לנוב בשכונה המרופטת בדרום תל אביב שהיא ממוקמת בה — הוא קיצוני. גם מגדלי הפאר שנבנו על חורבות השוק הסיטונאי של רחוב העלייה, אלו שבתחתיתם שוכן המקום החדש של שבו, לא מצליחים לטשטשו. המכורים הזרוקים לא רחוק מכאן, משתמשים מן הסתם בחומרים הרבה פחות יוקרתייים מאותה אבקה מפורסמת.
אבל כאן, במזגן, האבקה היחידה היא אבקת סוכר. והסמים היחידים הם טארט הדבש המלוח, שדווקא יש עליו שורה לבנה, של לאבנה. יש גם קצת טימין וזה טעים מאוד. כך גם טארט המשמשים והשקדים. אלו השניים היחידים שהצלחתי לטעום — אני מזדקן.
מוקדם בבוקר היה גם בורקס תרד עם גבינת עזים ופטה. דיסוננס נוסף, כשממול מביטה החנות הסגורה כעת של "הבורקס הביתי של אבא, הכי טעים הכי סבבה", ממוסדות הבורקס הכי מקסימים של תל אביב. לא הרחק מכאן שכנה עד לפני שנתיים קונדיטוריה אלברט שבמשך עשרות שנים מכרה את הבורקס הכי טובים בתל אביב, שלא לדבר על המרוצ'ינוס, עוגיות השקדים האגדיות. אני מפציר בשבו לעשות להן הומאז', והוא מחייך. לא, הוא לא מרגיש נטע זר בשוק לוינסקי, השכן הצמוד, או באזור בכלל. אחרי הכל הוא גר כאן שנים ואת הסדנאות שהפכו אותו לכוכב־על העביר והוא עדיין מקיים ברחוב הקישון הסמוך.
אבא שלי נולד כאן לפני יותר מ־80 שנה ואמא שלי ברחוב חזנוביץ' בתחנה המרכזית הישנה. אני לגמרי בבית. אבל כך גם שבו. חוץ מטארטים מעוצבים למשעי כמו טארט סנט הונורה, טארט שוקולד חלב, מלח ואגוזי לוז ואחרים, יש גם פחזניות, קרואסונים, גאלטים, קווין אמאן, קצת עוגות בחושות וגם כמה כלים וחומרי גלם יוקרתיים כמו וניל, ויש גם קפה נהדר.
על החלון כתוב באנגלית "המקום שתמיד רציתי לעצמי", זה מקסים. אבל אני נתקף עכשיו חולשה, אומר יפה תודה וקופץ לליאור, הנכד של מתי המקלל, לגולדסטאר ודג מלוח. רק כדי להרגיע את אבק הכוכבים.
אלון שבו, צ'לנוב 22, תל אביב
