“אני תמיד אומר: הבעיה היא עם התקווה"
“אני תמיד אומר: הבעיה היא עם התקווה"
בשבוע שנראה כאילו נלקח מהסדרה שלו “הנערים", אומר היוצר המוערך חגי לוי ש"הדיכאון עכשיו קשור לכך שלרגע היתה אופטימיות". בינתיים עולה עונה אמריקאית רביעית של “בטיפול", שיצר, והגרסה הצרפתית שוברת שיאי צפייה. “הרעיון של טראומה לאומית, והעיבוד שלה מבעד לעיניהם של מטופלים שונים, הם חלק מההצלחה הפנומנלית בעולם“
את הקליניקה הפשוטה אך השימושית בברוקלין של הפסיכולוג ד"ר פול וסטון מחליף כעת, בעונה החדשה של הסדרה "בטיפול", בית רחב ידיים, מעוצב למשעי, עם חלונות גדולים ויצירות אמנות בטוב טעם בלוס אנג'לס. זה רק אחד הדברים שהשתנו בעונה הרביעית של הסדרה, שנוצרה במקור על ידי חגי לוי בשיתוף אורי סיון וניר ברגמן, סדרה בעלת משמעות היסטורית לתעשיית הטלוויזיה הישראלית בחו"ל.
הפעם על כיסא הפסיכולוג יושבת פסיכולוגית — ד"ר ברוק טיילר שמה — והמטופלים שלה גם הם שונים מאוד מאלה שהופיעו בעונות שהתבססו על הסדרה הישראלית.
16 שנה אחרי שהתיישבה "בטיפול" על כורסת הפסיכולוג בישראל, עולות כעת שתי גרסאות חדשות שלה: זאת האמריקאית, בת 24 פרקים, היא מעין עיבוד מחדש לסדרה ששודרה בארה”ב החל מ־2008 למשך שלוש עונות; וזאת הצרפתית ששודרה בהצלחה רבה השנה ומבוססת על העונה הישראלית הראשונה. “In Treatment”, העונה האמריקאית החדשה והרביעית, חוזרת בהפרש גדול מהעונה השלישית ועולה ביום שני הקרוב (24.5) באותו ערוץ ששידר אותה במקור — HBO (אצלנו ב־HOT, yes וסלקום tv), כשאת תפקיד הפסיכולוגית מגלמת אוזו אדובה, המוכרת יותר כקרייזי אייז מ"הכתום זה השחור החדש" והיא מחליפה את גייבריאל בירן ("החשוד המיידי"). הבחירה בה היא ברוח התקופה: אשה אפרו־אמריקאית במקום גבר לבן (עם קריצה לחובבי הטריוויה הטלוויזיוניים, רופאת נפש למי שמזוהה עם תפקיד של חולת נפש).
"'בטיפול' היא כלי לגעת בטראומות", אומר חגי לוי, יוצר הסדרה, שהיה מעורב בשני הפרויקטים ברמות שונות, "והקורונה יצרה חרדה עצומה. כל מי שמגיע לטיפול היום מביא איתו את הקורונה פלוס הבעיות שלו".
כמו עונה חדשה של “הנערים”
אך לפני שמתפנים לשוחח על הטראומות של חורף דאשתקד, ועל הסדרה המונומנטלית הזאת, אין מנוס מלדבר על סדרה אחרת שלו, הקשורה למרבה הצער לטראומה של ימים אלה: "הנערים", המיני־סדרה הקודמת שעשה ל־HBO יחד עם יוסף סידר ותאופיק אבו ואיל, על חטיפתו ורציחתו של הנער מוחמד אבו חדיר כתגובה לחטיפתם ורציחתם של הנערים היהודים גיל־עד מיכאל שער, יעקב נפתלי פרנקל ואיל יפרח ב־2014. "החודש אני כל הזמן מקבל בקשות לעונה שנייה ל'הנערים'", מספר לוי. המצב היום כל כך דומה לאירועים שאותם שיחזר בסדרה, שלעתים חלקים ממנה נראים כלקוחים ממהדורת חדשות של השבוע.
"מישהו העלה את הרעיון שהעונה השנייה תחזור אחורה בזמן לאירועים שקדמו לרצח אבו חדיר — עד לטבח שעשה ברוך גולדשטיין", הוא מספר. "קשה לי מאוד לחשוב על זה כרגע. אני קצת פוסט־ טראומטי מהסדרה. זאת באמת היתה ההפקה הכי קשה שעשיתי בחיים”.
הוא מספר ש"הסדרה פנתה קודם כל פנימה. היו הרבה קונפליקטים. תאופיק היה שבוי בנרטיב שאנחנו הכתבנו. הסיפור הוא יהודי — הגיבור הוא סימון, איש החטיבה היהודית בשב”כ; הגיבור השני הוא אבישי, הרוצח. זה מחקר סוציולוגי אל תוך חברה מסוימת בעולם היהודי. הבאנו את תאופיק כי חשבנו שצריך לספר גם את הנרטיב הפלסטיני. זה היה מאוד מורכב. הופעלו לחצים עליו ועלינו".
כשהסדרה יצאה, היתה ביקורת גדולה בישראל על האופן שהוחלט להתחיל לספר את הסיפור של חטיפת הנערים. "הסדרה מאוד חשובה לי ואני גאה בה אבל קשה לי לחזור למקומות האלה", אומר לוי.
אבל בין שרוצים ובין שלא, נדמה שחזרנו.
"מדברים על הלילה הזה שהיה בבת ים כעל הלילה הנורא ביותר בתולדות המדינה", אומר לוי. "אבל הלילה והבוקר שבו אבו חדיר נחטף ונרצח היו לא פחות נוראיים. למחרת פרץ מבצע צוק איתן ושם נהרגו אלפי אנשים, לא מאות, ואחרי שנה היה הרצח של שירה בנקי והשריפה של המשפחה בדומא. כל הארץ בערה.
4 צפייה בגלריה
ג'סיקה צ'סטין ואוסקר אייזק בגרסה האמריקאית ל’תמונות מחיי נישואין’. "זה פרויקט מאוד רדיקלי: שני אנשים במשך שעה מדברים זה עם זה"
"הדיכאון עכשיו קשור לזה שלרגע היתה תקווה. היה נדמה שהערבים הולכים להיות חלק מהממשלה, גם בצד של נתניהו. הם פתאום קיבלו לגיטימציה. אני תמיד אומר: הבעיה היא עם התקווה.
"כשעבדתי על 'בטיפול' באיטליה, הגרסה השנייה אחרי צרפת שהייתי הכי מחובר אליה — בגלל המוצא האיטלקי שלי — אלה היו השנים של ברלוסקוני. וזה היה המקום היחיד שהייתי בא אליו מהארץ ואנשים היו יותר מדוכאים ויותר מיואשים מאיתנו. היו לו שערוריות מטורפות וכלום לא הפיל אותו. ואז יום אחד הוא נפל”.
לוי מעיד על עצמו שכעת הוא "נמצא בתהליך של התכנסות, גלות עצמית, בת יענה — תקראי לזה איך שתרצי", הוא אומר. "'הנערים' היתה יציאה מזה. עכשיו אני עורך את 'תמונות מחיי נישואין' וזה אסקפיזם מוחלט".
הגיוון האתני הוא הדגל
חגי לוי (57) הספיק במשך 16 השנים מאז עלתה "בטיפול" המקורית, לעשות את הסדרה “הרומן” לערוץ שואוטיים האמריקאי, את הסדרה "מקוללים" לערוץ 8, את "הנערים" ל־HBO, להיות מעורב בדרך זו או אחרת ב־19 הגרסאות הבינלאומית שנעשו ל"בטיפול" וכעת לצלם את הגרסה האמריקאית ל"תמונות מחיי נישואין" של אינגמר ברגמן, שתעלה גם היא ב־HBO בספטמבר. זה "פרויקט מאוד רדיקלי: שני אנשים שבמשך שעה מדברים זה עם זה", כהגדרתו.
"הייתי חצי שנה בניו יורק כדי לצלם את הסדרה. התאהבתי בעיר מחדש. צילמנו באולפן מחוץ לעיר, בווסטצ'סטר. חוץ מהשחקנים אוסקר אייזק ("דרוש גיבור") וג'סיקה צ'סטין ("כוננות עם שחר"), שזאת הפעם הראשונה שהיא משתתפת בסדרת טלוויזיה, שהופיעו מול המצלמות ללא מסכה, עבדתי חצי שנה עם אנשים שלא ידעתי איך הם נראים. לא ראיתי אותם בלי מסכה. זאת אמריקה, לא הורידו את המסכה אפילו לשנייה".
4 צפייה בגלריה
חגי לוי. "אני נמצא כעת בתהליך של התכנסות, גלות עצמית, בת יענה — תקראי לזה איך שתרצי. ’הנערים’ היתה יציאה מזה"
(צילום: דנה קופל)
גם העונה החדשה של "בטיפול" קשורה לקורונה. אפשר לצלם אותה בריחוק החברתי הנדרש, עם מעט שחקנים במקום גדול, לפעמים התקשורת היא דרך מסך. סדרות אחרות שעלו השנה הזאת גם התאימו את עצמן למגבלות הצילום ולנושאים שנדונו בהן. כך היה בעונה בזום של "טיפול זוגי", כך גם בסדרה אחרת של HBO ששמה "קורונה טיים".
לוי מספר שפנו אליו בשנה הזאת כדי לחדש את “בטיפול” בישראל. "חשבתי לעשות ספיישל 'בטיפול בזום'. חוויתי על בשרי טיפול בזום. זה די מדהים, לטוב ולרע”. כך, בעונה האמריקאית החדשה, כמו בגרסה הראשונה של הסדרה, כל מטופל זוכה ליום קבוע משלו, והמטופל הראשון של ד"ר טיילור מקבל טיפול בזום. גם הבחירה בפסיכולוגית אפרו־אמריקאית, כאמור, משקפת את הימים האלה של יצירה בארצות הברית. אבל לא רק, גם בעונה השנייה של "בטיפול" בישראל לוי וצוותו חשבו להחליף את הפסיכולוג ראובן דגן (אסי דיין) בפסיכולוגית.
"זה לא היה רק בגלל רצון לגוון אלא כי היה קשה עם אסי", מודה לוי. “נורא שמחתי שבעונה האמריקאית החדשה תהיה מטפלת. הבנתי גם את הבחירה בשחקנית אפרו־אמריקאית לתפקיד.
בחו"ל וגם בארץ היתה ביקורת על הפריבילגיות של 'בטיפול' ושל ‘In Treatment’. היו אמנם כמה מטופלים שחורים, אבל היה משהו בסטטוס החברתי והסוציו־אקונומי שהיה לבן במהותו. זה התאים ללפני עשר שנים ולא מתאים להיום. המגוון האתני, זה הדגל של העונה, החל מהמטפלת, כלה בסופרווייזירית ועד רוב המטופלים שלה. מה שמייחד את היוזמה הזאת הוא שעושים עיבוד מחודש לפורמט ולא לסדרה. לרוב עיבודים מחדש מחיים את הגיבורים. במקרה הזה הסיפור של העונות הקודמות מרחף אבל הוא לא שם", וכך גם לוי עצמו לא ממש היה בה.
4 צפייה בגלריה
מתוך ‘הנערים’. "החודש קיבלתי הרבה בקשות לעונה שנייה, אבל אני קצת פוסט־טראומטי מהסדרה. זאת באמת היתה ההפקה הכי קשה שעשיתי בחיים"
(צילום: באדיבות yes)
הוא מספר ש"המעורבות שלי בה היתה מוגבלת כי כבר הייתי בתוך 'תמונות מחיי נישואין', אבל גם כי הרגשתי שהצד הזה של המגוון האתני והמגדרי הוא משהו שרק מקומי מבין לעומק, ורק הוא יכול להבין את כל הרגישויות סביבו. הרעיון לעשות עונה כזאת הוא מבריק והכרחי. השואוראנר של העונה הוא ג'ושוע אלן, אפרו־אמריקאי וגיי. הרגשתי שאני צריך לפנות את הזירה, שיש כאן תרבות אחרת שאני לא חלק ממנה וצריך להיות צנוע, לתת להם המלצות ושהם יתעסקו ברגישויות המקומיות באופן שרק הם מבינים".
הביקורות בארצות הברית בינתיים טובות אבל עם הסתייגות. הם בעד הליהוק של אדובה, אבל כמו שנכתב ב"פלייליסט", "הדיאלוג בעונה הרביעית יוצר תחושה מלודרמטית יותר מכנה, וזה חבל בהתחשב בכמה שהסדרה הזאת היתה רגישה, אמיתית וטהורה בגרסה המקורית שלה".
המחיר של הרצון להציג את המגוון הוא שיש בה דידקטיות?
"כמי שהיה חצי שנה באמריקה, אני מודה שהמבט של זר על הליברליזם האמריקאי העכשווי לא עד הסוף מובן לי. בתור זר זה נראה לך לפעמים דידקטי וצדקני, אבל יש לזה הישגים עצומים. ישנה אווירה מאוד ברורה של העדפה מתקנת. אם את היום במאית באמריקה יש לך פור עצום, אם אתה סאונדמן שחור יהיה לך פור. זה תהליך שקורה. צריך להיזהר שהוא לא יפגע ביצירה. הם בשיאו של תיקון מטורף, ואנחנו לא שם".
לגלות את ארטה לצרפתים
הגרסה הצרפתית, לעומת זאת, “היא זאת שהייתי הכי מעורב בה עד היום. היא היתה ממש תופעה בצרפת. הסדרה הצרפתית הכי מדוברת השנה. היוצרים הם אוליביה דהן ואריק טולדנו, שני יהודים שיצרו את הסרט המצליח ‘מחוברים לחיים’”.
יעל פוגל, המפיקה של הסדרה, שהיא ושותפתה לטיסיה גונזלז הציעו לעשות את העיבוד הזה עם היוצרים האלה, מספרת כי הסדרה היתה ההצלחה הגדולה ביותר של ערוץ ארטה בתולדותיו. “הקהל השתנה בעקבותיה: התגוון וגדל. הרבה מאוד צעירים בני 35-25 שאף פעם לא צפו בארטה גילו אותו בזכות הסדרה ונשארו לתכנים האחרים. עד היום רק על הפלטפורמה של ארטה צפו ב־35 הפרקים בממוצע כ־1.7 מיליון איש בפרק” (הקרנה מיוחדת של הסדרה הצרפתית תעלה בבכורה בפסטיבל הצרפתי בסינמטק תל אביב ב־24 במאי, עם עוד הקרנה ב־30 במאי בסינמטק ירושלים).
4 צפייה בגלריה
אוזו אדובה בעונה הרביעית של ‘בטיפול’. "המעורבות שלי היתה מוגבלת כי הרגשתי שהצד של המגוון האתני והמגדרי הוא משהו שרק מקומי מבין לעומק”
(צילום: באדיבות HOT)
עכשיו כבר עושים את העונה השנייה, שבמרכזה הטראומה של הקורונה. זאת ההמרה התרבותית הכי טובה שהיתה לסדרה, ובעקבותיה זרם אלינו גל שלם של הצעות לעשות את ‘בטיפול’ בעוד מקומות כמו בגרמניה ובסקנדינביה”.
בגרסה הצרפתית רדה קטאב (“דיבוקים”) הוא הפסיכולוג. הסדרה, יפה ורגישה, מזכירה מאוד את הגרסה הישראלית המקורית, “היא מתחילה יומיים אחרי הפיגוע בבטקלאן, אירוע שלא כל כך מטופל בקולנוע ובטלוויזיה בצרפת”, מספר לוי. “הרעיון של מדינה שלמה ששרויה בטראומה, עם אותם סיפורים המבוססים על הגרסה המקורית שלנו, כל מטופל מראות עיניו — הוא חלק מההצלחה הפנומנלית שלנו”.
