שירית לי וייס: "באופרה שלנו גם אלוהים הוא אשה"
שירית לי וייס: "באופרה שלנו גם אלוהים הוא אשה"
הבמאית המוערכת עובדת כעת על שתי הפקות מסקרנות באופרה הישראלית העוסקות בנשיות ובאמהות
שירית לי וייס היא בין הנשים הבודדות שביימו בשנים האחרונות באופרה הישראלית. "יש בעולם עלייה בכמות הבמאיות והמנצחות, אך יחס הגברים־נשים ממשיך להיות טעון שיפור", מסבירה לי וייס. "זה עדיין נחשב מקצוע גברי, כמו כל מקצוע שיש בו יוקרה, כוח, ניהול והובלה". אבל היא שומרת על אופטימיות: "אני עובדת עם הרבה צעירים ומעניין לראות את השינוי בדור הזה. בטרמינולוגיה, ברגשות, באופן שהם תופסים את עצמם". בחודש הקרוב יעלו שתי הפקות שביימה, שתיהן עוסקות בנשים ובאמהות. הראשונה "המדיום" מאת ג'אן קרלו מנוטי עולה היום, והשנייה "אמהות", אופרה מקורית מאת דוד זבה בשיתוף שחקניות מתיאטרון גשר, תעלה ב־7 ביוני.
גיבורת "המדיום" היא מאדאם פלורה, אשה קשת יום המתפרנסת מעריכת סיאנסים מדומים להורים שילדיהם מתו, ונוטעת תקווה בלבם השבור. כשהיא נשברת ומנסה להתוודות על מעשיה, מתעקשים ההורים לדבוק בשקר שמעניק להם את הכוחות להמשיך בחייהם. "זו יצירה פסיכולוגית, אינטנסיבית, דחוסה, ויש בה אלמנטים קולנועיים ותיאטרוניים. הצופים יושבים על הבמה מתחת לפנסים ומקבלים את כל האנרגיה. זה סיפור שעוסק באובדן, כאב, שכול, בדידות, התמודדות עם האמת, רגשות אשם, ואלה נושאים שתמיד רלבנטיים. אבל יש גם סיפור אהבה מקסים, ועולה גם השאלה המוסרית".
לי וייס (45) ביימה עשרות הפקות אופרה, בהן "החטיפה מן ההרמון" ו"טירתו של כחול הזקן". לפני כמה שנים פנה אליה זבה עם האופרה "אמהות", המציגה את נקודת המבט המושתקת של הנשים בתנ"ך. היצירה שהחלה בפרינג' (במרכז מנדל) עברה כברת דרך משמעותית והתרחבה בדרכה לבמה הגדולה של האופרה. זבה מביא את הנשים מספר בראשית לקדמת הבמה ומציג את האופן שבו בחרו להתמודד עם המציאות שנכפתה עליהן, לרוב על ידי הגברים או אלוהים. "זו יצירה שעוסקת באמהות, נשיות, סתימת פיות ושימוש ברחם כמרכז בקיום של הנשים. באופרה שלנו גם אלוהים הוא אשה".
