טקס האוסקר 2021והזוכה האלמוני הוא: "נומאדלנד" של קלואי ז'או
טקס האוסקר 2021
והזוכה האלמוני הוא: "נומאדלנד" של קלואי ז'או
בשנת הקורונה, שבה אולפני הקולנוע לא תפקדו או החביאו את תוצרתם, היה צפוי שהוליווד תוותר על טקס האוסקר. אך התעשייה האמריקאית התעקשה, ובהפקת סטיבן סודרברג הגישה אירוע מוזר ומפתיע, שלעתים נראה כמו ערב דליל בבית קפה. בכל זאת סרט אחד זהר בו: "נומאדלנד" של קלואי ז'או
שנת הקורונה שיתקה את רוב הוליווד, אבל לא את סטיבן סודרברג. במשך הסגר הראשון הוא כתב שני תסריטים חדשים, כולל סרט המשך ל"סקס, שקרים ווידאוטייפ"; בסגר השני הוא ביים סרט חדש; ובסגר השלישי יצא בסטרימינג סרט שהוא צילם על ספינת פאר עם מריל סטריפ, רגע לפני הקורונה. בנוסף איגוד הבמאים האמריקאי ביקש ממנו לעמוד בראש ועדה לניסוח כללי הבטיחות לחזרה לעבודה תחת מגבלות הקורונה. כשהאקדמיה האמריקאית לקולנוע פנתה אליו להפיק את טקס האוסקר, הוא יישם בו את הכללים שהוא היה מהמנסחים שלהם. נדמה שסודרברג ושותפיו, שלא יכלו להביא קהל לטקס השנה, ניסו לייצר טקס שנראה כמו חזרה לשגרה. או אולי טקס אשכבה למדיום שממילא היה בגיל שבו הוא בקבוצת סיכון.
חייבים להודות, זו היתה שנה איומה לטקסי פרסים: מגלובוס הזהב, דרך האמי ועד הגראמי — כולם סבלו מהרייטינג הנמוך בתולדותיהם. סודרברג הניח שהקהל בבית, שרוצה לראות את הטקסים בגלל הכוכבים והשטיחים האדומים, לא מתעניין בפרסים כשהם מחולקים בזום לאנשים במסכות. לכן כדי לשמור על ריחוק חברתי, הטקס (שישודר הערב בגרסה ערוכה ומתורגמת ב־yes וסטינג טי־וי) צולם בתחנת הרכבת של לוס אנג'לס אליה הוזמנו רק המועמדים כשכל אחד מהם הורשה להביא איתו אורח אחד בלבד. הבעיה: רוב המועמדים היו אלמוניים, ולא מעט סרטי ביכורים זכו בפרסים (כך שלא משנה אם הם עטו מסכות או לא) ומעבר לכך: את מרבית הסרטים רוב העולם לא ראה.
זו התעלומה הגדולה של 2020: אף שזו היתה שנה של סגר בכל העולם, שנה של סטרימינג, שנה של צריכת תוכן כפייתי דרך מסכים ביתיים, כמעט אף סרט לא נהפך בה לאירוע גלובלי.
אולי הסיבה היא שזו גם היתה השנה שבה האולפנים הגדולים (והמפיצים הישראלים) החביאו את תוצרתם במרתפים, עד יעבור זעם, ושלחו למסכים הביתיים את שולי התוצרת, את השאריות. הייתם מצפים שזו תהיה השנה הגדולה של נטפליקס — ואמנם הם זכו במספר שיא של שבעה פסלונים, אבל אף אחד מהם לא בקטגוריה חשובה.
בשנה שבה הוליווד לא תפקדה, ההיגיון אמר שהיא תוותר על טקס שבו הסרטים לא מוכרים והרייטינג בשפל. אבל הוליווד לא ויתרה. צדקה פרנסס מקדורמנד שאמרה, כשזכתה באוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה ב״נומאדלנד", "אם היו שואלים אותי, היינו צריכים לעשות את הטקס הזה במועדון קריאוקי". ואכן, הלוקיישן של יוניון סטיישן התרכז ברובו בפינה אחת של התחנה, שעוצבה כמו קפה לנדוור, כשמגישי הפרסים נראים כמלצרים שעוברים בין המוזמנים, ורק לזוכים מותר לעלות לבמה.
2 צפייה בגלריה
מימין: H.E.R. זכתה בפרס לשיר הטוב ביותר, מפיק הטקס סטיבן סודרברג וזוכה הסרט הזר תומאס וינטרברג מדנמרק
(צילומים: אי פי איי, איי פי, רויטרס)
סודרברג הבטיח שינויים וקיים. החשוב שבהם: לא מגרשים את הזוכים מהבמה, גם אם הנאום מתארך. סודרברג ביקש מהמועמדים שיוותרו על תודות לאנשים, ויתמקדו בסיפורים מרגשים. הרוב לא צייתו, אבל היו כמה שכן, ואכן ריגשו: תומאס וינטברג (שזכה בפרס לסרט הבינלאומי כנציג דנמרק), שסיפר בדמעות על בתו בת ה־19 שנהרגה בתאונת דרכים ארבעה ימים אחרי תחילת הצילומים, ועל הצוות, ובראשו השחקן מאדס מיקלסן, שהציל את חייו. או קלואי ז׳או, שזכתה בפרס הבימוי על ״נומאדלנד״, שסיפרה על התחביב שלה ושל אביה לעשות דיאלוגים של ציטוטים משירים סיניים, שמהם למדה שהאנשים טובים בעיקרם; או H.E.R, שזכתה בפרס השיר על הסרט "יהודה איש קריות והמשיח השחור", שהודתה לאביה שהשמיע לה כילדה את קרטיס מיפילד וסליי אנד דה פמילי סטון, "ובסוף זה השתלם".
אבל הרגעים האלה, כולל נאום יפה של טיילר פרי, זוכה הפרס על פעילות הומניטרית — היו רגעים בודדים וחולפים בטקס שהיה קורקטי ומלוטש, אבל נטול אפילו בדיחה אחת או רגע בלתי נשכח אחד. בברודוויי היו יודעים לבנות לתוך הטקס רגע שיא. סודרברג בחר במקום זאת לעשות טוויסט בסוף העלילה.
אחרי שבמשך 92 שנות האוסקר עד כה בחרו לסיים עם פרס הסרט הטוב ביותר, שהרי לשם הכוח מוביל, סודרברג ושות' החליטו לסיים את הטקס ה־93 — אחרי שלוש שעות ורבע! — דווקא עם פרסי המשחק. יש בכך היגיון דרמטורגי וטלוויזיוני: הסרטים היו אנונימיים וזכייה של אחד מהם בפרס הגדול היתה נראית כאנטי־קליימקס. אבל השחקנים מפורסמים ויכולים להביא שיא של רגש. יש להניח שסודרברג, כמו רבים אחרים, ציפו שצ'דוויק בוזמן יזכה באוסקר אחרי מותו על תפקידו ב"הבלוז של מא רייני", ונאום הזכייה המרגש של אלמנתו היה יכול להיות נקודת שיא בטקס ומקום טוב לסיים בו. אולם שם חיכתה גם לו הפתעה כשאנתוני הופקינס — שבגיל 83 הפך לזקן השחקנים זוכי האוסקר — הפתיע וזכה בפרס על תפקידו ב"האבא" (תפקיד שששון גבאי גילם בגרסה הישראלית למחזה של פלוריאן זלר). הופקינס, שבטח שמע שהוא לא הפייבוריט לזכייה, לא טרח להגיע והטקס הסתיים באופן פתאומי וחפוז, כמו נ.ב ולא כמו קתרזיס.
יש להודות, לא מעט סרטים השנה זכו מההפקר והיו מועמדים לאוסקר, כשבשנה נורמלית ספק אם הם היו מגיעים למעמד. האם ״צלילי המטאל״, ״הבלוז של מא רייני״, ״לילה אחד במיאמי״ ואפילו ״צעירה מבטיחה״ היו זוכים למועמדויות ללא הקורונה?
דווקא בגלל זאת צריך להדגיש שהסרט הזוכה, "נומאדלנד", הוא אכן — ובאופן נדיר — הסרט הטוב של השנה. עוד בפברואר שעבר התחיל הדיבור עליו כעל פייבוריט לזכייה ועל כך שזו תהיה השנה של קלואי ז'או, שעברה מבימוי סרט עצמאי קטן לסרט ענק של מארוול. הזכייה שלה בפסטיבל ונציה ובפרס הקהל בפסטיבל טורונטו סגרו את מעמדו כמוביל, וכך אכן היה. ז'או עשתה היסטוריה והפכה לבמאית השנייה שזוכה באוסקר (אחרי קתרין ביגלו, במאית “מטען הכאב") ולבמאית הראשונה ממוצא סיני שזוכה באוסקר. על הפרס הכריז בונג־ג'ון הו, הבמאי הקוריאני שזכה בשנה שעברה. בונג אמר שהוא פנה למועמדים ולמועמדות וביקש מהם להסביר לו ב־20 דקות מה זה "בימוי". ז'או ענתה: "בכל פעם שאתם כבמאים נתקעים, צפו בסרט התיעודי 'נטל החלומות' ושאלו את עצמכם 'מה ורנר הרצוג היה עושה'".
