"גרזן קטן": הפרויקט הקולנועי הנפלא והמרעיש של השנה
"גרזן קטן": הפרויקט הקולנועי הנפלא והמרעיש של השנה
אנתולוגית הסרטים המופתית שיצר הבמאי הבריטי המצוין סטיב מקווין, מצליחה לתאר באופן מעורר השראה את חייהם של מהגרים שחורים בלונדון בתוך מציאות עקבית של גזענות, אפליה ואלימות
מצדנו, אל תקראו אף משפט בטקסט הזה מלבד הבא: אנתולוגיית ״גרזן קטן״, מקבץ של חמישה סרטים באורך מלא של הבמאי הבריטי סטיב מקווין, היא הפרויקט הקולנועי הנפלא והמרעיש ביותר של השנה, והוא זמין כולו בטלוויזיה (ב־yes VOD).
מקווין בן ה־51, היוצר היחיד שזכה באוסקר (על ״12 שנים של עבדות״) וגם בפרס טרנר לאמנות (על עבודות הווידיאו שלו משנות ה־90), ביים עד כה ארבעה סרטים עלילתיים — מ״רעב״ ועד ״אלמנות״ — שבהם הוכיח שהוא פשוט במאי מצוין, עם מבט ויזואלי מקורי על סיפורים מוכרים.
אבל תוך כדי שהוא הופך לבמאי הוליוודי מצליח (בחסות המפיקים ארנון מילצ׳ן ובראד פיט), למקווין היה חלום לביים סדרת סרטים על חייהם של המהגרים השחורים מהאיים הקריביים — על דור ההורים שעזב את האיים בחיפוש אחר חיים טובים יותר בלונדון, והילדים שלהם שכבר נולדו באנגליה. סיפורים שיתפרסו בין סוף שנות השישים ועד תחילת שנות השמונים. התוצאה היא פרויקט קולנועי וטלוויזיוני ענק שבו כל אחד מחמשת הסרטים עומד לחלוטין בפני עצמו — אבל אם בכל זאת צופים בכל שבע השעות שלו ברצף, מקבלים פורטרט של תקופה, של עיר, של קהילה.
משהו שיצירות כמו ״היימאט״ או ״ברלין אלכסנדרפלאץ״ עשו בשנות השמונים בגרמניה. ״גרזן קטן״ של מקווין מתאר חיים בתוך מציאות עקבית של גזענות, אפליה ואלימות, ושל אנשים שלא מוכנים לוותר על השמחה והגאווה למרות כל השיט שהבריטים מאכילים אותם.
לא רק אנחנו מתלהבים: ״רוק אוהבים״ נבחר לסרט השנה של המגזין ״סייט אנד סאונד״, וגם נבחר להיות סרט הפתיחה של פסטיבל ניו יורק. פסטיבל קאן בחר ב״רוק אוהבים״ ו״מנגרוב״ לתחרות הרשמית שלו. ג׳ון בויגה זכה בגלובוס הזהב ובפרס בחירת המבקרים על תפקידו ב״אדום, לבן וכחול״.
1 צפייה בגלריה
מתוך “מנגרוב". מקווין הוא וירטואוז קולנועי וכל סרט שונה מקודמו
(צילום: BBC Studios/McQueen Limited/Des Willie באדיבות yes)
״מנגרוב״, הסרט הארוך והמורכב במקבץ, הוא כמו אח תאום של ״המשפט של השבעה משיקגו״ של ארון סורקין. שני הסרטים עוסקים במשפטים שהתרחשו ב־1969, שבהם מפגינים הואשמו בהסתה לאלימות אחרי שהמשטרה הגיעה לפוצץ באגרסיביות את ההפגנה שלהם. החצי הראשון של הסרט מספר את סיפורה של מסעדת המנגרוב בלונדון, שמגישה אוכל קריבי חריף, ושבקומה השנייה שלה התקיימו ישיבות הסניף המקומי של תנועת הפנתרים השחורים.
בעקבות הטרדות חוזרות ונשנות של שוטרים גזענים, יצאה מהמסעדה הפגנת מחאה נגד התנהגות המשטרה. המשטרה הגיעה לשבור לכולם את הידיים והרגליים, ומארגני ההפגנה הועמדו לדין על קשירת קשר מול שופט שלא סובל את נוכחותם בבית המשפט שלו.
גזענות ואלימות משטרתית הן הנושאים במרכז הסרט ״אדום, לבן וכחול״, שגם הוא מבוסס על סיפור אמיתי, הפעם מתחילת שנות השמונים. זו הזדמנות להכריז שג׳ון בויגה (״מלחמת הכוכבים, הכוח מתעורר״ ושני סרטי ההמשך) הוא שחקן אדיר ויורש מובהק לדנזל וושינגטון. בויגה מגלם את דמותו של לירוי לוגן, שמחליט לעזוב קריירה כביולוג חוקר ולהצטרף למשטרה, אחרי שאביו מוכה על ידי שוטרים.
לוגן נמצא בין הפטיש לסדן: אביו נוטר לו טינה על כך שהוא מחליט להתגייס לגוף כה גזעני ואלים נגד שחורים, והשוטרים הלבנים מנסים להכשיל אותו בתפקידו. אבל הוא נחוש להיות האיש שיצליח לגרום למשטרה להשתנות ביחסה לאוכלוסייה השחורה.
״רוק אוהבים״ יוצא דופן במקבץ בכך שהמבנה שלו אמורפי, כמעט אימפרסיוניסטי, והוא עוסק במסיבה ביתית בלונדון של סוף שנות השבעים. המוזיקה היא ברובה מתוצרת ג׳מייקה והאזור — רגאיי, סקא ודאב. גם כאן, כמו בלא מעט מסרטי הסדרה, המוזיקה והאוכל הם הבריחה מהתמודדות עם בעיות עומק חברתיות, במקרה הזה תרבות של הטרדות מיניות. זהו סרט תקופתי־מוזיקלי באווירה דוקומנטרית, שמתעדת תרבות, ואת הרצון לבנות לכמה שעות בועה של המולדת, בתוך המדינה שלתוכה כל אלה היגרו. כמה שעות שבהן הם לא חושבים על איך להשתלב, לתערבב ולהתבולל בחברה האנגלית הקרירה.
הסרט החמישי במקבץ, ״חינוך״, הוא האישי ביותר עבור מקווין. מקווין, בן לאם מטרינידד ואב מגרנדה, שהיה ילד דיסלקטי, שנזרק מבית הספר ושובץ בבית ספר שמסליל ילדי מהגרים לעבודות כפיים, עושה סרט על ילד להורים מטרינידד וגרנדה, שלא מצליח לקרוא ונזרק מבית הספר. עד שעיניה של אמו, המותשת משתי העבודות שהיא עובדת בהן, נפקחות הודות לעבודתן של אקטיביסטיות בקהילה.
מקווין הוא וירטואוז של קולנוע וכל סרט במקבץ נראה שונה מקודמו, אבל בכולם יש השילוב בין כוח החיים העצום של אנשי האיים הקריביים לבין ניסיון הבלימה של החברה הבריטית הגזענית. אבל סרטיו מעוררי השראה כי בכל אחד מהם אחת הדמויות נהיית מודעת למצב הדיכוי שבו היא חיה, והקהילה מתעוררת לפעולה ומנסה לשנות את העולם.
