גם אמיתי, גם מזויף: על הסדרה "הלסטון"
גם אמיתי, גם מזויף: על הסדרה "הלסטון"
היוצר ריאן מרפי הצליח לא לגנוב את ההצגה לגיבור הסדרה החדשה שלו; גם יואן מקגרגור מגלם היטב את המעצב שיצירתו המפורסמת ביותר היא הוא עצמו
"הלסטון", הסדרה החדשה של ריאן מרפי, שעולה בסוף השבוע בנטפליקס, מספרת את סיפורו של מעצב האופנה האמריקאי רוי הלסטון פורוויק, שבנה אימפריית אופנה על שמו, שינה את פני האופנה וגרם לצרפתים להפסיק לזלזל באמריקאים בתחום הזה. כדי לגלם דמות כל כך גדולה מהחיים צריך כוכב בסדר הגודל של יואן מקגרגור ("טריינספוטינג", "מלחמת הכוכבים"). קשה לגלם אדם שבעצמו מגלם דמות, ומקגרגור מצליח בזה. הוא מצליח להיות אמיתי ומזויף גם יחד.
דמויות המשנה בחייו ובסדרה מרבות להזכיר למעצב האופנה החשוב, עם משקפי השמש, המעיל השחור, השיער המסורק לאחור, והסיגריה הארוכה בידו, כי הוא בא מאינדיאנה, כלומר ממקום כפרי במרכז אמריקה התיכונה, וכי הדיבור הזה שלו, המתנשא ובעל המבטא של העשירים, באין הגדרה אחרת, הוא מעושה. אבל הוא לא מתרשם, זאת בדיוק מטרתו.
הסדרה בת חמשת הפרקים מתחילה פחות או יותר עם הצלחתו בעיצוב כובעים. עד מהרה הוא פוגש את המוזה שלו, לייזה מינלי (קריסטה רודריגז). שניהם מודעים למלכודת הדבש שהם רוצים להיחלץ ממנה. "אני לא רוצה רק להיות הבת של ג'ודי גרלנד כמו שאתה לא רוצה להיות רק מעצב הכובעים של ג'קי קנדי", היא אומרת לו. אכן, השאפתנות שלו גדולה, הוא רוצה להשיג דברים לא מקובלים. למשל, להלביש נשים מכף רגל עד ראש.
הסדרה עוקבת אחר סיפור הצלחתו, אחר בניית המותג הכולל הכל — שמלות, בושם (שאחד ממרכיבי הריח שלו הם מגן אשכים), רהיטים וכלי בית — וגם אחר חייו האישיים, הכוללים הוללות ב"סטודיו 54" עם הגברים בחייו והקוקאין שצרך.
ריאן מרפי, היוצר המחונן שמתמחה גם בקאלט, לא גונב כאן להלסטון את ההצגה, הוא נותן לגיבור הסדרה שלו להתעלות עליו בשחזור תצוגות האופנה בניו יורק ובארמון ורסאי בצרפת.
הסדרה אמנם לוקה בפלשבקים מיושנים לילדותו, עם אלימות של אביו כלפי אמו וכלפיו ועם דמויות שמסבירות זו לזו, ולצופים, את מניעיהן, כאילו היו סינופסיס מהלך (במיוחד בפרק הראשון). אבל בהמשך היא מפצה על כך בשיק ובסיפור טוב. כשלומדים להכיר את המעצב ואת ההיסטוריה שלו, מעניין להישאב לסטייל ולסיפור חייו והסובבים אותו, בהם ראלף ליפשיץ, המוכר יותר כראלף לורן, אן קליין ואוסקר דה לרנטה.
"הלסטון" היא סדרה תקופתית מעניינת שלמרבה הצער סופה ידוע מראש: מוות מוקדם מדי של המעצב מאיידס, כמו של כל כך הרבה כישרונות ואנשי תרבות בשנות ה־80 של ארה”ב, ונדמה שלמרפי חשוב להזכיר לצופים את תרומתם.
