אימון מתקדםרצים עם האמת שלהם - למען דו־קיום
אימון מתקדם
רצים עם האמת שלהם - למען דו־קיום
המתיחות בערים מעורבות ומבצע "שומר החומות" חלחלו גם לספורט, עם שני מירוצים אידיאולוגיים שהתקיימו בשייח' ג'ראח ובחברון, ואינספור אירועי ריצה למען המטרה
הם יצאו לדרך בשעות אחר הצהריים של יום שישי לפני כשבוע וחצי. חבורה מגובשת של רצים צעירים מירושלים ומשכונותיה הערביות של מזרח העיר, אלו אשר על הנייר נמצאות בשום מקום. מטרתם היתה “לעורר מודעות להצלת שכונות שייח ג’ראח וסילוואן ולהגן על 7,850 פלסטינים מעקירה על בסיס אתני”. מארגניה של ריצת המחאה שהחלה בשייח ג’ראח והסתיימה בסילוואן, אף קראו לכל התומכים במטרתם שלא יכולים להשתתף באירוע לצאת ולרוץ 7.8 ק”מ בכל מקום אפשרי כהזדהות.
אירוע המחאה הספורטיבי לא עבר חלק. “בקו הסיום פוזרנו בכוח”, סיפר ל”כלכליסט” אחד המשתתפים שביקש לשמור על עילום שם, “השתמשו נגדנו ברימוני הלם והכו אותנו באלות. רצים רבים, שוחרי שלום, נפגעו”. הטענות מנגד דיברו על הפרות סדר והפרעה לציבור מצד המוחים.
המתיחות הקשה בין יהודים לערבים שהוצתה בשייח ג’ראח לא פוסחת גם על הספורט העממי מכולם — הריצה, ומירוצים המוניים יכולים לשמש גם כלי לביטוי אידיאולוגי: קבוצה גדולה ומגובשת של אנשים שרצה ביחד, מעין הפגנה הנעה במהירות גדולה מהרגיל, למען מטרה אידיאולוגית משותפת.
כמי שהוביל ריצה אידיאולוגית שבה השתתפו מאות בימי מחאת אוהלים של 2011 אני יכול להעיד שזו חוויה מיוחדת ומעצימה: עם תחושה שהמסר מהדהד חזק יותר. כאמור, התקופה המתוחה שישראל חוותה לאחרונה, במיוחד בעת מבצע “שומר החומות” והאלימות בערים המעורבות, שימשה כר פורה לריצות עממיות עם מסר אידיאולוגי שמטרתן לאחות את השסע: לרוץ יחד ולהוכיח באמצעות ריצה משותפת של יהודים וערבים כי הדו־קיום לא נעלם. מפגני אחווה כאלו התקיימו כמעט בכל עיר מעורבת ולרוב הובילו אותם מאמנים וראשי קבוצות מעורבות ואלפי רצים לקחו חלק במפגני האחדות הספורטיביים האלה בימי המבצע. יניב גונדה, מאמן ריצה תל־אביבי , יזם ריצה כזו מבריכת גורדון ועד כיכר השעון ביפו. “לא יכולתי להסתכל למתאמנים הערבים והיהודים שלי בעיניים מבלי לנסות לעשות משהו”, הוא אומר, “לשבת ולא לעשות כלום נתן תחושה שאני יורק לבאר שמשקה אותי”. לחגיגת הדו־קיום של גונדה הגיעו קרוב ל־250 רצים. להערכתו, שני שלישים מהם יהודים ושליש ערבים. “שטפנו את הטיילת בחולצות לבנות של דו קיום”. אבל לא רק מירוצים של דו־קיום התקיימו לאחרונה אלא גם כאלה שמטרתם המוצהרת הפגנת נוכחות. כזהו מירוץ עיר האבות שהוזנק ב־13 במאי בחברון, בעת שחלקים נרחבים מישראל נמצאו תחת מתקפת טילים. “אצלנו היה רגוע לגמרי”, סיפרה שושנה לנדאו, מנהלת מחלקת הספורט של קריית ארבע ומי שאמונה על הפקתו של המירוץ שבימים כתיקונם מוזנק במערת המכפלה ועובר בלב היישוב היהודי בחברון. קיומו היה מוטל בספק עד הדקה ה־90. הצבא, הסבירה לנדאו, היה שקוע עד צוואר במשימות הקשורות במבצע “שומר החומות” ובמתיחות שהתלוותה אליו והתקשה לאשר אותו במתכונתו המסורתית. לבסוף הושגה פשרה עם הצבא והאירוע התקיים על תוואי מעט שונה בתוך קריית ארבע. “היה חשוב לנו להראות שאצלנו ממשיכים”, אומרת לנדאו ומוסיפה, “הרבה התבאסו שלא ירדנו השנה למערת המכפלה ולא באו”. עבור חלק מהמשתתפים שינוי התוואי נתפס כ”תבוסה לטרור”.
“בסופו של דבר היה אירוע מצוין”, מספר דובב מזור, בעל חברת מדידת והפקת המירוצים Real Timing, שבמשך השנים הפיקה הרבה תחרויות מעבר לקו הירוק. מזור מחשיב את הפקת המירוצים בשטחים כחלק מעבודתו, ומניח בצד את ההיבט האידיאולוגי. “במירוצים כאן יש אווירה מיוחדת”, הוא אומר, “יש אנשים מקסימים שמגיעים רק כדי לרוץ ולא חשובים להם דברים אחרים”.
אבל בעיני המארגנים האידיאולוגיה בהחלט נוכחת: “דרך הספורט אנחנו מנסים לחבר אנשים להתיישבות”, מודה מאיר ברכיה, ראש מחלקת הספורט במועצה האזורית שומרון והאחראי על “מירוץ גלעד” לזכר גלעד זר, קב”ט המועצה האזורית שומרון שנהרג בפיגוע ב־2001.
“קיום מירוץ בשומרון זה אמירה. זה הקיום שלנו, הזכות שלנו”, אומר ברכיה, שרק לפני כמה ימים שוב הזניק את מירוץ גלעד, “אבל חשוב לי לא פחות שהמירוץ יהיה ארצי ולא דתי ויגיעו אנשים מכל ישראל — גברים ונשים”,
אולם לא רק שם המרוץ האידיאולוגי תופס. על פי הרשתות החברתיות, נראה שרצים רבים מתכוונים להצטרף לריצות המחאה בשייח ג’ראח. כך, בשני צדי המתרס, יש מי שעבורם ריצה טובה ועוד למטרה אידאולוגית, היא בהחלט סיבה מצוינת לתפוס מקום במסלול.
