“יש גם צביעות בעיסוק של עולם האופנה בקיימות"
“יש גם צביעות בעיסוק של עולם האופנה בקיימות"
כולם מדברים היום על ערכים אקולוגיים באופנה, אך המעצב המבריק ויוי בלאיש משתמש כבר שנים בדגמים ובבדים ממוחזרים. בהשפעת הקורונה ושבוע האופנה הקרוב. הוא עושה עתה לראשונה שימוש בהדפסה דיגיטלית וחסכונית
כמה ימים לפני צילומי הקולקציה שלו לשבוע האופנה קורנית 2021, שהתקיימו השבוע, עוד התרוצץ המעצב המוערך ויוי בלאיש בין מכונות הענק של חברת קורנית דיגיטל להדפסי טקסטיל בראש העין, ממשש את הבדים, בוחן את ההדפסים, מדייק את הפרטים ולומד. יום אחר כך בסטודיו היפהפה שלו במתחם נגה ביפו התופרות כבר מחברות את חלקי הבד המודפס לשמלות וחצאיות מופלאות, שנתלות לאורך הקירות. בין שמלות הכלה הלבנות שעיצב במשך השנים, הן בולטות בצבעוניותן וביצירתיות הנשקפת מהן.
הפריטים הללו, שעשויים שילובי בדי משי מרהיבים בהדפסים צבעוניים מעודנים, הם חלק מקולקציה שלמה שיצר בלאיש בשיתוף עם חברת קורנית דיגיטל המתמחה בפיתוח טכנולוגיה להדפסה דיגיטלית על טקסטיל וטכנולוגיות ייצור בר־קיימא דיגיטלי, לרגל שבוע האופנה שישודר בערוץ 13 בימי חול המועד פסח.
בלאיש, מבכירי מעצבי האופנה בארץ ואחד המעניינים והמוכשרים שבהם, החל את דרכו בבית האופנה של רוברטו קוואלי, בסוף שנות ה־90, שם שימש מעצב ראשי ארבע שנים. ב־2000 השיק קו עצמאי שזכה להצלחה באירופה ובארה"ב. ב־2006 חזר לארץ ומאז התמקד בעיצוב שמלות כלה וערב עתירות גלאם וינטג'י.
השיח על קיימות, שמהדהד בכל עולם האופנה בשנה האחרונה, הוא לא משהו שנכנס ללקסיקון של בלאיש רק עתה שכן קיימות היא חלק מעבודתו לאורך השנים: מאות שמלות הכלה הנחשקות שלו הגזורות באלכסון מבדי משי נשפכים אינן מוצעות למכירה אלא להשכרה בלבד, שמלות שהתיישנו מקבלות בידיו חיים חדשים כשהוא צובע, גוזר ותופר אותן מחדש. "בכל מקום מדברים היום על קיימות. יש משהו קצת צבוע בזה", הוא אומר. "מודעות זה סבבה. אני מאוד מאמין בקיימות, אבל צריך למצוא את האיזון, הבאלאנס".
נדמה ששיתוף הפעולה עם קורנית דיגיטל הוא עוד נדבך באיזון הזה. אמנם עולמו של בלאיש, שנודע בסגנון הבוהו־שיק הרומנטי הפיוטי שלו, בתנועה שהוא יוצר בבדי המשי הנשפכים ובנפח והצורה שהוא מעניק להם — רחוק מהעולם הדיגיטלי הזה. הוא עדיין רושם איורי דגמים על נייר, צובע בדי משי בצביעה ידנית מסורתית, נוגע בבד, ועוטף את הלקוחה שלו בו. עיצוביו, כל אחד יחיד בסוגו, נתפרים ביד בעבודה מוקפדת. אבל הפעם הקולקציה החדשה שיצר מצליחה לשלב בין עולם היצירה שלו, בין הגזרות המתוחכמות והעשייה האמנותית של אופנת קוטור שבאה לידי ביטוי בטכניקה ובחומרים, לבין עולם הטכנולוגיה החדש. ובלאיש נלהב כמו ילד שקיבל צעצוע חדש.
הצבע פרץ לעולמו דווקא אחרי שהחליט, רגע לפני הקורונה, להתמקד בשמלות כלה לבנות בלבד. בפברואר שנה שעברה, כחודש לפני הסגר הראשון, עוד הציג קולקציית כלות מרהיבה בחלל ביפו שעוצב באווירת סלון בוהמייני של שנות ה־20, לציון עשור לפעילותו. ואז הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. "פתאום הסתכלתי על הקולקציה שעשיתי והיא נראתה לי דרמטית מדי, חשתי שהיא כמו תחפושת", הוא אומר. "בשלושה חודשים, פתאום, כשכולם בבית בטרנינגים, נוצות טווס נראו לי משהו לא הגיוני".
בשנה האחרונה הסטודיו שלו היה סגור, למעט תקופה קצרה בלבד. "אחרי הקורונה ידעתי שאני צריך לאסוף את עצמי", הוא אומר. וכשהיזם מוטי רייף שאל אותו אם ישתתף בשבוע האופנה השנתי שהוא מפיק, בלאיש סירב תחילה. "עוד לא עבדתי השנה ולא היתה לי אפשרות לעשות תצוגה, לא מבחינת צוות העובדים שלי, ולא מבחינת התקציב". אבל רייף, שחבר לקורנית דיגיטל, הצליח להלהיב את בלאיש והוא נענה לאתגר.
בלאיש ניצל את כל המשאבים שהיו לו: הוא לא פיתח גזרות חדשות, אלא השתמש באלו שכבר יצר בעבר: "כמו בפורים, חשבתי שהשמלות יתחפשו"; וכחומר גלם השתמש בבדי המשי הלבנים, לסוגיהם השונים, שהוא תמיד מחזיק בסטודיו שלו "מתחת לשולחן". הוא חקר כל מיני תרבויות, שילב הדפסים מרחבי העולם, החל באפריקה וטקסטיל תוניסאי ("השורשים שלי"), וכלה ברקמות הונגריות, אריחי דלפט מאוירים מהולנד, אריגים שנצבעו בצביעת איקאט האינדונזית.
"הרעיון היה להראות איך כל התרבויות מדברות באותה שפה”, הוא מסביר. “פתאום קלטתי את האהבה שלי לצבעים. העבודה הראשונה שלי היתה אצל רוברטו קוואלי, שם היו הרבה צבע והדפסים. וזה החזיר אותי לשם וסגר מעגל. נהגנו להדפיס שם על משי ברשתות משי והיה קשה לחתוך את הבגד, ואילו עכשיו הכל מודפס, כולל הגזרה וההדפס במיקום שהוא צריך להיות, לפי מידות, בלי גבולות".
הטכנולוגיה של קורנית מאפשרת מעבר משיטות ייצור אנלוגיות לייצור דיגיטלי וידידותי לסביבה: "נכנס קובץ ובלחיצת כפתור מודפס בד בגזרה לשמלה אחת; בלחיצת כפתור מכניסים את המידה. אין בלאי, ואין בזבוז — הבד המודפס יוצא בגזרה ובמידה המדויקת. כל מה שנותר הוא לחתוך אותו על פי הסימונים ולחבר את החלקים לכדי בגד". וזה, הוא מוסיף, מאפשר עבודה בכמויות סבירות בלי להיתקע עם סחורה על המדפים. "זה הדליק משהו שהיה רדום אצלי, כי עד עכשיו לא היתה לי האופציה לעשות את זה".
