אצל זאק סניידר הצדק צריך להיראות
אצל זאק סניידר הצדק צריך להיראות
אחרי טרגדיה אישית, מסכת שקרים מצד אולפני וורנר, לחץ בלתי פוסק מצד המעריצים ותרומה ייחודית של גל גדות, זוכה סוף סוף הבמאי זאק סניידר להציג את הגרסה הגנוזה שלו ל"ליגת הצדק". אלה ארבע שעות מהפנטות שמבהירות שלפנינו יוצר עם חזון
הרשתות החברתיות הן היום הבוסיות האמיתיות באולפני הקולנוע, ופוסטים ויראליים, והאשטגים שהופכים לטרנדיים, יכולים להביא לפיטוריהם של במאים ושחקנים, לפעמים על סמך איכויות אמנותיות, ולפעמים על בסיס התנהגות לא נאותה בעבר או בהווה.
הבמאי זאק סניידר יודע זאת היטב כי הוא חטף כבר פעמיים מצד המעריצים של מותגי הקומיקס של די.סי: בפעם הראשונה כשהמעריצים התאכזבו מסרטו ״באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק״ עד שדרשו מאולפני וורנר לפטר אותו; ובפעם השנייה כשהתאכזבו עוד יותר מהגרסה של הבמאי ג׳וס ווידון שהובא להשלים את פרויקט "ליגת הצדק" שסניידר התחיל — עד שהם השיקו קמפיין ויראלי שקרא לשחרר את הגרסה המקורית, המלאה והגנוזה של סניידר.
גרסת הבמאי של ״ליגת הצדק״ של סניידר עלתה בסוף השבוע האחרון בשירות הסטרימינג HBOMax בארה"ב וב־yes VOD בישראל. זה שהגרסה הזו טובה מהגרסה שיצאה לבתי הקולנוע ב־2017, זה לא חוכמה — ההיא באמת היתה בלגן גדול וחסר היגיון. אבל האם היא טובה בפני עצמה? לפני שנגיע לזה, יש דבר חשוב יותר ללמוד מהסרט הזה ומגלגוליו, שדורש מאיתנו אנשי העיתונות, וגם ממשתמשי הרשתות החברתיות, רגע של חשבון נפש, כי במשך ארבע שנים סיפרו לנו אינסוף שקרים בנוגע לסרט, ואנחנו האמנו.
1 צפייה בגלריה
מימין הבמאי זאק סניידר גל גדות כ וונדר וומן ו בן אפלק כ באטמן על הסט של ליגת הצדק פנאי
(צילום: איי פי)
המעריצים, כאמור, שנאו את ״באטמן נגד סופרמן״, אבל אולפני וורנר המשיכו לדבוק בסניידר ובחזון האפל והגרנדיוזי שלו. עובדה שהוא קיבל אור ירוק לצאת ולצלם את הסרט הבא בסדרה, ״ליגת הצדק״.
כשנה לפני מועד היציאה המתוכנן של הסרט התפרסמה ידיעה שסניידר ואשתו, המפיקה דברה סניידר, ביקשו לעזוב את ההפקה בעקבות התאבדותה של בתו המאומצת של סניידר מנישואים קודמים. על פי הידיעות לתקשורת, ווידון, שביים לפני כן את שני סרטי ״הנוקמים״ למארוול, הובא כדי לעזור בשיפוץ התסריט ולהשלים את ההפקה על פי החזון של סניידר, בשעה שהוא מתמודד עם טרגדיה משפחתית.
באותה תקופה הנרטיב של המעריצים היה ברור: סניידר הוא הנבל שהרס את גיבורי־העל האהובים, האולפן הבין את זה בעקבות הביקורות הרעות, פיטר אותו והביא במקומו את הגיבור האמיתי של חובבי הקומיקס — ווידון, שלא רק חתום על שני סרטי ״הנוקמים״ אלא גם אחראי על הסדרות ״באפי קוטלת הערפדים״ ו״פיירפליי״, הנערצות על גיקים מסביב לעולם. לווידון, כך ידע העולם, יש חוש הומור, כישרון גאוני לתסריטאות והבנה ברורה בחומרים האלה ובמה שמענג את המעריצים.
אבל זה לא עזר. הגרסה של ווידון לא רק שהיתה נוראית, עבודת טלאים לא אחידה שחיברה בין סצנות שלו לסצנות של סניידר, בסרט שבו הטון השתנה וההיגיון לא נמצא, היא גם גרמה לאולפן להפסיד כסף, אחרי שצילומי ההשלמה של ווידון הביאו את תקציב הסרט לסכום האסטרונומי של 300 מיליון דולר. יותר מזה: בשנים שחלפו מאז התחיל להתברר שווידון היה מפלצת על הסט: רדה בשחקניו, העליב והשפיל אותם. האשמותיו של השחקן ריי פישרשחטף את רוב התקפי הזעם של ווידון, גרמו לכך שחבריו לסרט עמדו לצדו והביאו את כוכבי ״באפי״ להיזכר שכבר אז היה סיוט לעבוד עם ווידון.
כשסניידר סיפר בראיון שהוא לקח הביתה בהארד דיסק למזכרת את הגרסה שלו ל״ליגת הצדק״, מאוכזבי ווידון התחילו להפציץ את טוויטר עם ההאשטאג releasethesnydercut# (#הפיצו את הגרסה של סניידר). ההאשטאג נהיה ויראלי כשגם גל גדות שיתפה אותו.
ואז אולפני וורנר, שחיפשו תכנים לשירות הסטרימינג החדש שלהם, הבינו שבאפשרותם ליצור אירוע מעריצים שיכה גלים ברשתות החברתיות, בלי החשש למכור כרטיסים בבתי הקולנוע.
הם השקיעו עוד 70 מיליון דולר בסרט, כדי לאפשר לסניידר לסיים את העריכה, לעבוד על האפקטים ואפילו לזמן את בן אפלק וג׳רד לטו לצלם יחד סצנה שלא היתה בגרסה המקורית. סניידר, מצדו, אמר שהוא קיבל את החופש לעשות את הסרט בדיוק על פי החזון שלו: בלי להתחשב באורך, בלי לקבל הערות מהאולפן ובלי דרישה להפחית מהאלימות כדי שהסרט יתאים לכל המשפחה.
עכשיו סניידר גם מגלה שאף שניסה להמשיך את העבודה על הסרט אחרי ההתאבדות של בתו, העובדה שהוא לא קיבל גיבוי מהאולפן — שהיה קשוב יותר לאכזבת המעריצים — גרמה לו להחליט לפרוש מהפרויקט, בייחוד כשהבין שווידון הובא לשם כדי לחתור תחתיו.
שנים סיפרו לנו שווידון שינה כ־%20 מהגרסה של סניידר, ועכשיו מגיע הסרט של סניידר ומוכיח שווידון ניסה לקרוע אותה לגזרים. כולם בהפקה ידעו את זה, אבל אם תחפשו כעת את הידיעות על הפקת הסרט ברגע שווידון נכנס לתמונה, תראו איך האולפן והמפיק (צ׳רלס רובן) שיקרו, ואיך התקשורת והמעריצים קנו את הנרטיב שלהם. גם השחקנים, מן הסתם, הושבעו לשמור על שתיקה. הכל כדי לא להכשיל את הסרט. מעתה, בכל פעם שתשמעו על שמועות מהפקות או אפילו ידיעות רשמיות — דעו שיש סיכוי שמשקרים לכם.
ואחרי כל זה, ״ליגת הצדק״ בגרסתו של סניידר הוא עדיין סרט בומבסטי ומבולגן, אבל יש בו ליבה מרתקת: דלגו על השעה הראשונה והמגושמת, ותרו על חצי השעה האחרונה המיותרת, ונותרתם עם שעתיים וחצי קוהרנטיות ואפקטיביות.
דווקא עכשיו, כשהוא לא היה צריך לדלל את עצמו, פתאום משהו ביצירה שלו הצטלל. החזון שלו נהיה ברור בדיעבד: ברגע שרואים את קווי המתאר הדומים בין ״ליגת הצדק״ ובין ״300״, הסרט על המלחמה בין הספרטנים ובין האימפריה הפרסית שהזניק את הקריירה שלו, מתברר שהוא במאי של מיתולוגיות. גיבורי־העל אצל סניידר הם אלים והם נלחמים בשדים וחצאי־אלים. זה הופך את ״ליגת הצדק״ לסרט נטול אנושיות, אבל מבהיר את העולם המיתי שבתוכו סניידר בוחר לפעול. זה פחות סרט לחובבי גיבורי־על, ויותר סרט למי שחוקר את תולדות המיתוסים של יוון העתיקה ושבטי צפון אירופה.
גם סיפורו האישי של סניידר — כאב לילדה מאומצת שהתמודדה כל חייה מדיכאון, עד שנכנעה לו — מהדהד באופן חזק במיוחד בסרט הזה, שעוסק לכל אורכו בקשר בין ילדים והוריהם, ובעיקר הורים שמוכנים להקריב את עצמם כדי להציל את ילדיהם. זה הלב הרגשי של ״ליגת הצדק״, שמתגלה רק כעת ומאפשר להבין בדיעבד את הסיפור הכואב ששימש לו השראה.
