במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון תוקעים סיכות במפה
במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון תוקעים סיכות במפה
פרויקט חדש ומרתק של המרכז ומכון גתה ממפה מחדש את הים התיכון ומעמיד במרכז מחלוקות פוליטיות, חברתיות ואקולוגיות הקשורות בו. בעתיד ישתתפו בפרויקט מדינות נוספות, כשכל אחת תוכל להציג בו את עמדתה
תחום העיצוב, אומר גיא שגיא, זוכה פרס אדמונד רוטשילד לעיצוב ל-2020, עבר מהפך. ״שנים רבות הרגשתי שעיצוב עוסק בפני השטח״, אומר שגיא. ״עכשיו הוא מעמיק ומתרחב. נושאים כמו חברה ופוליטיקה, מדע ואחריות חברתית נהפכו להיות חלק משאלות של עיצוב״.
את השילוב הזה אפשר לראות בפרויקטים שמופיעים באתר של סטודיו ״שועל״, שאותו הקים ב־2003 ביחד עם מושון זר־אביב ובפרויקט החדש שעליו הם עובדים עבור ובשיתוף המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. הפרויקט שנהגה על ידי אודי אדלמן, מנהל המרכז, ובהזמנת מכון גתה מתייחס למשבר האקלים ולעליית פני הים ועוסק באמצעות מפות אינטראקטיביות בסוגיות הקשורות למים בים התיכון ויתממש גם כתערוכה. הפרויקט - Atlas of Mediterranean liquidity, הוא אתר שמציג אטלס המתייחס וממפה סוגיות אקולוגיות, פוליטיות וחברתיות הקשורות לים התיכון ומציג שאלות על טריטוריה, בעלות וכוח וגם על תנועה וחופש. הוא עוסק, למשל, בסוגיית הבעלות על הנילוס והסכסוך הגדול שיש בין אתיופיה, מצרים וסודן סביב הסכר הגדול שנבנה שם, ותהיה בו גם התייחסות למתיחות בין ישראל לסוריה סביב מקורות הירדן.
איך ממירים אטלס לאתר? "מבחינת הממשק", משיב שגיא, "לוקחים פלטפורמות קיימות. למשל, עובדים עם תוכנת Mapbox, ועורכים את התכנים שלנו על המפות שהיא מציעה. אם ניקח לדוגמה את הנילוס, היו לנו ׳ראשים מדברים׳ של מומחים שונים שמציגים את עמדתם ומתווכחים למי זה שייך. שאלנו את עצמנו איך לדבר על סוגיות של מחלוקת על מים מבלי לשעמם והבנו שאפשר ליצור מעין אנימציה הממחישה את הטיפוגרפיה שעליה מדברים וכך להחיות את הדברים״.
קטגוריה יפה באתר היא מיפוי של מקורות המים באמצעות סאונד. אמן הסאונד דני מאיר, בהזמנתו של אדלמן, הקליט כ־50 מקורות מים בארץ, למשל בחוף מנטה ריי בתל אביב, בנמל עכו ובעין בוקק. אפשר לשוטט על המפה, ללחוץ על נקודה מסוימת ולשמוע את הצליל של המים מעל ומתחת. ״בעתיד האתר יתמלא בנקודות פזורות בכל ארצות הים התיכון ותוכלי לשמוע את הסאונד של המים בכל מקום״, מספר שגיא.
קטגוריות נוספות באטלס יתמקדו בסיפורי פולקלור סביב מים, אלה יכולים להיות סיפורי מיתולוגיה, סיפורי ישו וההליכה על המים, ראיונות עם דייגים וגם תיירות ספקולטיבית: פרויקט שיזמו מושון זר־אביב ושלו מורן, הפועל על הגבול שבין מדע בדיוני, מציאות רבודה ותיירות עתידית והיסטורית. במסגרתו גם יעלה אחד הפרויקטים ההיסטוריים ההזויים אך האמיתיים: ״אטלנטרופה״ שהגה מהנדס גרמני בשם הרמן זרגל בתחילת המאה ה־20 ובבסיסו רעיון להקים סכר ברוחב של 35 קילומטר בין מרוקו לספרד, שיחסום את מצר גיברלטר ובכך יבודד את הים התיכון מן האוקיינוס האטלנטי. על ידי סכר זה קיווה זרגל לגרום לפני הים התיכון לרדת בכ-200 מטר ובכך לחשוף כ-600 אלף קמ"ר של קרקע שיעברו לרשותה של אירופה, וישמשו לחקלאות, תעשייה ומגורים.
המחשבה של מכון גתה ושל המרכז היא להקים בשלוש השנים הקרובות גוף ידע אזורי שישמש אלטרנטיבה למפות הקיימות שמשרתות לרוב את תפיסת העולם של בעלי הכוח. הרעיון כאן הוא להציג כמה שיותר קולות, נקודות מבט ונרטיבים של אנשים החיים סביב הים התיכון: למשל, מול הנרטיב הישראלי על נהר הירדן, יובא הנרטיב הסורי.
עתה המכון פועל למציאת מוסדות אמנות ותרבות מקבילים במדינות הים התיכון שיחברו לפרויקט ויעלו מפות, אתרים וקבצי סאונד משלהם על אף הרגישות של שיתוף פעולה עם מרכז בישראל. במכון גתה אמרו לאדלמן שבשנה האחרונה מורגש יחס שונה, בזכות הסכמי השלום עם חלק ממדינות ערב.
