מלך המאפים הצרפתי פותח ביסטרו ראשון בעולם - בת"א
מלך המאפים הצרפתי פותח ביסטרו ראשון בעולם - בת"א
אריק קייזר כבש את פריז ועובר כעת לתחום הבישול עם ביסטרו ברחוב הרצל בת"א. המנות קלילות וטובות ופונות לחך המקומי, אך לעתים מיושנות
אריק קייזר, מלך הפחמימות הפריזאי, כבש בסערה בשנה האחרונה את חיכם של עשרות אלפי מעריצים מקומיים. אף שבאגט טוב וקרואסון משובח הם כבר מזמן לא משהו שצריך לטוס בשבילו לפריז, מתברר, ששארם ושיק צרפתיים עדיין עושים לנו את זה גם בעידן שבו מאות בולנז'רי ופטיסרי מלבלבים תחת כל עץ רענן.
קייזר הוא סלב אמיתי במולדתו, וכמות הסניפים שלו בעולם יכולה כנראה להתחרות באיקאה. שני הסניפים המקומיים, הראשון בנמל תל אביב והשני בשדרות רוטשילד פינת הרצל, בקומת הכניסה למכון הצרפתי, לא פחות, שוברים שיאים.
ארוחת הצהריים מתחילה בבאגט
החידוש הוא בביסטרו של קייזר — הראשון בעולם. כלומר זו המסעדה הראשונה שאינה בית מאפה שפותח האיש. ביסטרו קייזר הוא מקום מכובד. רק המוזיקה, מין פלייליסט מוזר, ומקסים, לא ממש מתחברת עם הכמיהה לאיזה שאנסון טוב של אזנבור או ברל: אחרי דורי בן זאב עם "ואתם רוקדים" צצו שם גם להקת אטרף עם "יום סבבה" (וזה דווקא נכון, כי כל יום שבו אפשר לשתות כוס פטי שאבלי במזגן בשדרות רוטשילד במקום מים בממ"ד הוא יום סבבה).
ארוחת הצהריים שלנו מתחילה, איך לא, בבאגט. זה מגיע טרי (חסר להם שלא) בתוך שקית מקורית עם הלוגו המהולל כשלצדו צלוחית חמאה צהובה רכה, צלוחית מלח ים אטלנטי וצלוחית קרם חציל ולאבנה, שהוא כמובן לא ממש צרפתי, אבל היי, אנחנו הרי בכל זאת ברחוב הרצל, ולא בשדרות סן ז'רמן. בכל אופן, החצילים טובים, אפילו סבבה. והבאגט נפלא, כצפוי.
עכשיו מגיעות הראשונות. אני מזמין סלט שברה־שו, כלומר סלט חסה עם גבינת עזים חמה על טוסטונים. לכאורה הזמנה מוזרה, כלומר משעממת. בפועל, בדיוק זה מה שרציתי. משהו מוכר ומנחם וגם קליל. בני הבכור הולך על גרבלקס סלמון בסלק, כך לשון התפריט. קצת מוזר, הרי אין גרבלקס שאינו סלמון. שטויות. באנו ליהנות. זה מוגש עם קרם פרש ושמן זית, מין מיזוג גלויות כזה וקצת עלי רוקט, שיהיה. סבבה? סבבה.
אני עובר לבורגון אדום פשוט מאוד, כמעט פשוט מדי אם יורשה לי, ושנינו עוברים לעיקריות. הנוער העובד והלומד בוחר בפסטה. בוסיאטה ראגו טלה. זה לא ממש ראגו אלא יותר כמו חתיכות טלה קטנות שמבלות בצוותא עם פסטה טרייה, שום קונפי, עלי תרד ועגבניות מיובשות לחות, רוזמרין ופיסטוק. נשמע קצת בלגן, בייחוד כשאין כאן ממש רוטב שיחבר את הכל חוץ משמן הזית, אבל בפועל זה עובד מצוין וזה טעים לאללה.
אני הולך על שוק אווז ב"סו־ויד", אותה טכניקת בישול אופנתית שבה מבשלים את חומר הגלם בתוך שקית ואקום באמבט של מים לא ממש רותחים עד לדרגת עשייה מושלמת. גם כאן הכל מושלם מדי. הייתי שמח אם לא היו מתחכמים ופשוט שולקים את האווז בשומנו, כלומר עושים קונפי כמו פעם. כנראה שאני האחרון שמוכן להסתכן ולאכול כל כך הרבה שומן. אבל זה רק בגלל שזה התפקיד שלי. לא חשוב. זה טעים גם ככה. מוגש עם שעועית לוביה יבשה (בניגוד לטרייה), תרד, עגבניות לחות, שום קונפי, ציר אווז ותפוז. מאוד טעים. מאוד מנומס. קצת מנומס מדי.
קינחנו בטארט אגסים ושקדים שהפתיע אותנו. לא שלא היה טעים, אבל בכל זאת, אנחנו אצל מר קייזר, וזה היה הקינוח היחיד שהוצע לנו. מוזר בהתחשב בעובדה שבדיוק מעבר לקיר שוכבת במקררים סוללה אינסופית של עוגות מגרות. ליד הקפה מגיעים פטיפורים חביבים.
ביסטרו קייזר לא ישנה את פני הקולינריה המקומית. לא נראה גם שהוא מתכוון לכך. להפך. הוא מתכתב עם דברים שתל אביב מכירה עשרות שנים ממקומות כמו הבראסרי מנוחתה עדן, והקופי בר יבדל"א. כנראה שהשיק והשם יעבדו בשבילו סבבה. ובצדק. יותר מזה אנחנו לא צריכים. רק אולי שירות קצת קשוב יותר. אבל עזבו, הרי הבטחתי לעצמי לא להיות נודניק.
ביסטרו קייזר, רוטשילד 7, תל אביב, 03-5040567. א'־ה' 12:00־16:00, ש' 19:00־23:30
