מהו כוחה של הסדרה המצוינת “חקירה"?
מהו כוחה של הסדרה המצוינת “חקירה"?
הכוח של הסדרה על רצח שהסעיר את דנמרק, הוא בהתמקדות בקורבן ובסבלו והתעלמות מכוונת ממחולל הפשע
סדרה שלמה, בת שישה פרקים, המתרחשת בעיקר בחדרים אפרוריים עם אור כחלחל, או במסדרונות ארוכים כשהגיבורים מצולמים מהגב, עונים לשיחות טלפון ("ינס מדבר") או בלב ים כחול וקר שהצוללנים יורדים למצולותיו.
אין ב"חקירה", הסדרה הדנית החדשה של טוביאס לינדהולם ("בורגן"), חיוך אחד או הרמת קול — לא לכדי צעקה אלא סתם מספיק כדי שאפשר יהיה לשמוע מה הם אומרים. המוזיקה עגמומית; הרגשות מאופקים כיאה לסקנדינבים. ולמרות כל זאת צפיתי בששת הפרקים בבינג', וברגע של הפגנת רגשות יוצאת דופן בכיתי עם הדמויות.
הסדרה, שמשודרת ב־HOT, היא על "פרשת הצוללת" של הדנים, ואף על פי שההתייחסות בסדרה היא ל”נאשם” כמי שאחראי למה שקרה בה, לא מדובר בפרשייה פוליטית, אלא בפשע מחריד שאירע ב־2017, כאשר העיתונאית קים ואל השבדית פגשה את היזם האקסצנטרי הדני פיטר מדסן על צוללת שבנה, והוא רצח אותה, ביתר את גופה ופיזר את החלקים בים. הסדרה עוקבת אחר חקירת המקרה. העומד בראשה הוא ינס מולר ינסן (סורן מאלינג, n"בורגן") וצוותו הכולל את מייבריט, מוסא וניקולאי — חוקרים חרוצים העומלים על הפרטים, חוץ מזה לא ידוע עליהם דבר. התובע שחייב לדאוג כי יצליח לשכנע באשמתו בבית המשפט הוא יאקוב בוך־יספן (פילו אסבק, גם הוא מ"בורגן", אבל גם מ"משחקי הכס").
פרטים מעניינים שלומדים על מערכת המשפט הדנית מהסדרה הם שהעונש על רצח הוא כ־14 שנות מאסר, ורוצח יכול להשתחרר אחרי שמונה או עשר שנים. מאסר עולם הוא 18 שנה, וכדי להשיג חומרת עונש שכזה, צריך להוכיח פשע נוסף לרצח. עוד לומדים כי בדנמרק יש 50 מקרי רצח בשנה.
כדי לאזן את הצד השכלתני ואת איסוף הראיות המייגע של הסדרה, ישנם גם סיפורי המשפחות. סיפור משפחתו של ינס וההורים של קים (שגם היו יועצים של הסדרה). אובדן הבת שלהם מתואר במקביל לאובדן הקשר של ינס עם בתו, שמרגישה כי היא תמיד נדחקת למקום שני אחרי עבודתו.
מה שהופך את הסדרה למעניינת במיוחד ועוצמתית הוא מה שאין בה: אין מפגשים בחדרי חקירות שבהם מנסים לשבור את החשוד, אין הורדות ידיים מטאפוריות, אין פרופיילרים המספרים על ילדותו או על אישיותו. הוא לא מעניין. רק החקירה מעניינת. רק ההקפדה על כל פרט ופרט, גם אם נצטרך לראות את האחראי על הצוללנים מחשב את כיווני הרוח שוב ושוב כדי לנסות לברר מה היה מסלול השיוט של הצוללת ואיפה יוכלו למצוא עוד ראיות. רק הקורבן והוריה מעניינים את היוצרים, רק מי שסובלים מהפשע, אפילו חיי השוטרים לא מקבלים פירוט.
עוד משהו שונה מרוב סדרות הפשע האמיתי והפשע הלא אמיתי — בעיקר האמריקאיות — לבין הסדרה הזאת הוא היחס של השוטרים לעיתונות. גם כאן המשטרה זועמת על מה שהתקשורת עומדת לפרסם, או על הכותרת של צהובון כלשהו. ינס מקפיד לומר לכל אחד מהכתבים שמתקשרים אליו "תהיה הראשון שאעדכן אותך", כדי לסיים את השיחה איתו בהקדם. אבל בניגוד לסדרות משטרתיות אמריקאיות, העיתונאי אינו האויב, הדמות המאוסה שהורסת הכל, הוא הגיבור. זהירות, קצת ספוילר לפנינו — העובדה שהקורבן היתה עיתונאית היא שהופכת את הפשע לחמור במיוחד, יטען התובע בסוף. זאת משום שבתוקף עבודתה והרצון שלה לחשוף דבר מה לציבור נפגשה עם הנאשם.
והכי בולט כאמור הוא היעדרו של הנאשם, שמו לא מוזכר. הוא לא נראה. אין שחקן שמגלם אותו. הגרסאות השונות שהוא מוסר מגיעות למפקד כעדכונים שמולם הוא צריך לעבוד כדי להבטיח שיורשע. חוץ מזה הוא כלום.
מתוך “חקירה“. העובדה שהנרצחת היא עיתונאית הופכת את הפשע לחמור במיוחד
