מלכת השכונות: כרם התימנים מככבת בתערוכה חדשה
מלכת השכונות: כרם התימנים מככבת בתערוכה חדשה
תערוכה מרשימה ומקיפה שתפתח השבוע מוקדשת לעושר התרבותי והקהילתי של שכונת כרם התימנים על גיבוריה המוזיקליים והחברתיים, ולג'נטריפיקציה שעברה בשנים האחרונות. “היה לי חשוב להראות את העוצמה המטורפת שהיתה לשכונה", מסבירה האוצרת איילת ביתן שלונסקי, “מדהים כמה דברים יצאו מהמקום הקטן הזה"
בכניסה לתערוכה "עמק הפרחים" על שכונת כרם התימנים בתל אביב יקבל את פניכם מיצב מחווה ענק למוזיקאית והזמרת אהובה עוזרי שנולדה וגדלה בשכונה.
שם התערוכה, הלקוח משירה הידוע, מרמז על היותה מלכת התערוכה האודיו־ויזואלית המביאה את הצבעים, המראות והריחות של השכונה הקטנה שהשתרעה על פני כמה רחובות בלבד, אך מתוכה צמח עושר תרבותי, חברתי וקהילתי. היא תיפתח ביום חמישי בבית העיר שבמתחם ביאליק, תשתרע על פני ארבע קומות ותתמקד בשנות ה־80-70 הסוערות והבועטות בכרם.
התערוכה מציגה דמויות בולטות של השכונה כמו אנשי עולם הפשע טוביה אושרי, רחמים אהרוני (גומדי) ועמוס אוריון, חברת הכנסת לשעבר גאולה כהן, צדוק חבורה ממסעדת מגנדה וחלוצי הזמר המזרחי, בהם העמרנים, הפרברים, דקלון ובן מוש מצלילי הכרם. על התקרה תלויים רמקולים עם חיישנים שכאשר עוברים תחתיהם מתחילה להתנגן מוזיקה מגוונת מפיוטים, דרך עפרה חזה (השכנה מהתקווה) ועד "צלצולי פעמונים".
החלוצים הראשונים
"זה מדהים איך כל כך הרבה דברים יצאו מהשכונה הקטנטונת הזאת", אומרת איילת ביתן שלונסקי, אוצרת ראשית ומנהלת מתחם ביאליק. "הם היו החלוצים הראשונים", אומרת שלונסקי, "עוד לפני העלייה הראשונה. כשהם הגיעו מתימן לקחו להם את כל ספרי הדיוואן, שבו כתבים ופיוטים של שבזי והמלצות לאורחות חיים וטקסים, שגם הם יוצגו בתערוכה. בארץ גזלו מהם את החפצים האישיים והעבירו להאנגר ביפו שנשרף אחרי כמה ימים והכל הלך. זאת היתה בכייה לדורות. הם סבלו מהזנחה ומגילויי גזענות. זלזלו בכרם במשך שנים, ולא נתנו להם אישורי בנייה".
חלק מרכזי בתערוכה הוא "היכל התהילה" המוקדש לסיפורים על פושעים מפורסמים שצמחו בשכונה. "הפשע היה מאוד זוהר בתקופה ההיא”, אומרת שלונסקי. בעזרת הגדלות של עמודים מהשבועון הנוצץ “העולם הזה” מוצגים סיפוריהם של פושעים מפורסמים שהשבועון הפך אותם לכוכבים. סדרת האודיו “הכוורת”, בהשראת פרשיות הפשע שהתרחשו אז, נכתבה ובוימה במיוחד לתערוכה. בין השחקנים המשתתפים אורי גבריאל, גבי עמרני, נטע גרטי ויניב ביטון, כשאת הפסקול כתב יהודה קיסר.
3 צפייה בגלריה
רחובות הכרם כיום. “זו היתה שכונה של חאפלות והיום בעלי הון מסתובבים פה וקונים בתים"
(צילום: תומי הרפז)
"היה לי מאוד חשוב להראות את העוצמה המטורפת של השכונה. לשים אדם רוצח ליד מוזיקאים או ליד חברת כנסת שהיתה בלח"י. האושיות האלה הרכיבו את הכרם וחיו יחד, ומבחינה ערכית אין מישהו חשוב יותר או פחות. האוריינטציה של התערוכה היא התרומה של אנשי הכרם לתרבות ולחברה, וזו של אושרי לא פחותה מזו של עוזרי או כהן. הכתירו אותם כפשע המאורגן הראשון בישראל, אפילו בן גוריון אמר שבלי גנב אין לנו מדינה אמיתית".
ההאדרה הזאת של הפשיעה אין בה אולי גם יסוד גזעני וסטריאוטיפיזציה של מזרחים?
“ממש לא. הפוקוס הוא על החברה ולא על הפושעים. מצאתי לנכון להציג את התרומה של הקהילה הזאת כפי שהיא היתה בכל רמ”ח איבריה. אדם נהיה עבריין משום שהוא נדחק לפינה והוא רוצה לייצר לעצמו חיים הרבה יותר טובים משל ההורים שלו. המציאות הזו נובעת מתוך דיכוי וקיפוח שהתימנים חוו. אדם חצה את הגבול, נתפס, ישב בבית סוהר ושילם את חובו לחברה”.
חלק אחר של התערוכה מוקדש למוזיקה מזרחית ובו מוצגים מאות תקליטים, קלטות וסרטונים, וכן ציר זמן מוזיקלי המשרטט את לידתה של המוזיקה המזרחית בכרם (1980-1950) וההשפעה שלה עד ימינו. "בהתחלה היה למוזיקה אופי יותר דתי מסורתי. בשנות ה־60-50 נספגה תרבות אחרת, מהקיבוצים למשל, והתחילו ליצור מוזיקה שהיא ערבוב של מערבי ומזרחי, שירים של סשה ארגוב בעיבודים תימניים". כאן אפשר למצוא שחזור מדויק של המטבח של אהובה עוזרי. "היא יצרה והופיעה ובמקביל היתה משפדת בשר בסטקיות, ושוטפת כלים. מגיל צעיר ידעה לקונן ולגרום לאנשים לבכות. בשלב מסוים היא החליטה שיש פה איזה נאחס והפסיקה לשיר. דוממה מנוע. בעודה כבר זמרת מפורסמת חזרה לעבוד במסעדות".
ראשיתה של השכונה המופלאה ברכישת אדמה שעשו בשנת 1909 אהרון שלוש ויוסף מויאל. השכונה לא תוכננה אדריכלית מראש אלא בוצעה בה חלוקה למגרשים קטנים כדי להקל על קונים תימנים עניים לבנות בתים קטנים. הרחוב המרכזי היה רבי עקיבא שהיה גם הרחוב היחיד שהיה סלול עד שנות ה־30. בשנת 1923 היא סופחה באופן רשמי לתל ביב ומנתה אז 504 תושבים. כיום היא הפכה לשכונת יוקרה. הבנייה הנמוכה, המיקום המרכזי והקרבה לים הפכו אותה מבוקשת מאוד בקרב אוכלוסייה מקומית ותיירים. בהתאם מוקדש חלק מהתערוכה לתהליך הג'נטריפיקציה שעברה השכונה ותמונת המצב כיום.
"היו תקופות שאנשים התביישו בזה שהם תימנים, התכחשו לתרבות ורצו לעבור”, אומרת גלית ברון, בתו של גומדי, שבילתה רוב חייה ברחובות הכרם עם משפחתה וכיום עורכת בו סיורים תחת הכותרת “מלכה בכרם”, “אבל היום יוצרים צעירים כמו רביד כחלני ולהקת איווה מבינים את העוצמה וחוזרים לשם. הכרם נמצא בשיאה של מתיחת פנים והופך משכונה דלת אמצעים לשכונת יוקרה. נשארו בו כ־15% מהתימנים של פעם והם עצובים מהמהפך, גם מזה שהשבת כבר לא שבת ושנשארו רק שני בתי כנסת פעילים. כשהייתי ילדה כל הדלתות היו פתוחות ויכולנו לשחק ברחובות, ולעצור אצל ברכה שהיתה דופקת מלאווח במקום. היום זה אחרת, יש נהירה של צעירים למקום, בתי קפה נפתחים, אין להשיג חדר פנוי ומחירי הנדל"ן להבנתי גבוהים מבנווה צדק. דור הולך ודור בא, אבל זו שכונה קסומה בעיניי".
ברון מכירה כל סמטה ורחוב. היא גדלה בתל ברוך, כי אביה רצה שיהיו לה חיים טובים, אבל את רוב ימיה בילתה בכרם. "היה לי משעמם בצפון תל אביב ואבא שלי היה נוסע לשם כל בוקר ומתחיל את מעלליו עם טוביה. זו היתה שכונה של חאפלות שכולם היו מוציאים שולחנות לרחוב והזמרים היו באים לשיר. קראנו לאהובה עוזרי הסיחית של הכרם, כי היא היתה חותכת את הריבועים לסיחים מדויק בלי לשקול, היא גם היתה משחקת איתנו כדורגל. היום זו שכונת צעירים, כלבים, תיירים והרבה צרפתים. בעלי הון קונים שם בתים וכשמסתובבים רואים את הבתים של התימנים מפעם ולצדם בנייני יוקרה. באוגוסט קוראים לזה כרם הצרפתים".
