מונדיאל 2022 אין נקודות על אסתטיקה בכדורגל. חבל
מונדיאל 2022
אין נקודות על אסתטיקה בכדורגל. חבל
לפני שאנחנו קוטלים את הנבחרות הכושלות, אולי שווה לעצור שניה ופשוט להעריך את הכדורגל כמו שהוא – ריקוד עם כדור ולא רק מעבר של הכדור קו מסוים
1. יש מעט רגעים שבהם הלב נצבט יותר מאשר גול יפה שנפסל בגלל נבדל או נגיעת יד. במיוחד אם מדובר באירוע כמעט מקרי – שחקן שהיה בין הכדור לשוער אבל לא השפיע על המהלך או סתם כדור שפספס את היד של החלוץ ולא ממש עזר לו. "השער הזה כזה יפה שהשופט צריך לאשר אותו למרות הנבדל", בטח חלק מאיתנו חושבים. אבל חוק הוא חוק הוא חוק. המטרה היא לצמצם את שיקול הדעת של השופט עד כמה שניתן. אנחנו נותנים בעיטת 11 מטר על הכשלה או יד ברחבה בלי בכלל להתייחס לשאלה עד כמה השחקן איים על השער באותו השלב, למשל. נבדל הוא נבדל, בין אם השחקן היה שני מטרים מעבר לקו ובאמת השיג יתרון על ההגנה ובין אם הכתף שלו עברה את קו ההגנה במילימטר. חוק הוא חוק.
2. למעשה, אנחנו מתעלמים מאלמנט האסתטיקה של המשחק לטובת החוקים כל הזמן. שער הוא שער, בין שהובקע במהלך מספרת מרהיב של רישארליסון ובין אם הוא פנדל גבולי של מסי. שניהם שווים אותו הדבר. אנחנו כל כך רגילים לזה שאנחנו בכלל לא עוצרים לחשוב על הקונספט הזה – איך זה בכלל הגיוני שכל הגולים שווים בדיוק אותו הדבר? הרי אנחנו לא צופים במשחק בשביל לראות סתם גולים, נכון? כן, זה חשוב, אבל אף אחד לא היה יושב לראות דו קרב פנדלים של חמישים דקות, נניח. זה סתם משעמם. כדורגל הפך לספורט הפופולרי בעולם בגלל האסתטיקה שלו, בגלל היופי של התנועה, המסירה, הכדרור, הבעיטה לשער, הזינוק של השוער. למעשה, הוא הפך לכזה למרות מיעוט הגולים שבו בהשוואה לכמעט כל ספורט אחר. ואיכשהו, בסופו של דבר, אנחנו לוקחים את כל היופי הזה ועושים לו רדוקציה אלימה כמעט ל"האם הכדור עבר במלואו את קו השער". כל מה שקדם לזה פשוט לא מעניין אותנו כשאנחנו באים להכריע מי ניצח במשחק. חשוב רק מי הבקיע יותר, ולעזאזל מי שיחק יפה יותר, מי התאמץ יותר.
3. בשנת 1982 פירסמה הפסיכולוגית והפילוסופית קרול גיליגן ספר בשם "בקול שונה" שבו היא בחנה את תפיסת המוסר של בנים לעומת בנות. במחקר שלה, היא הציגה שאלה מוסרית: "אשתו של הנס חולה מאוד ולהנס אין כסף לקנות את התרופה בשבילה, האם זה בסדר שהנס יגנוב את התרופה?". בתשובה, ענו הבנים למחקר שזה בסדר שהנס יגנוב את התרופה כי אמנם הרוקח יפסיד כסף אבל אשתו של הנס תאבד את החיים והחיים חשובים יותר. או בקצרה, הם הניחו על קיומו של חוק מוסרי עליון שגובר על חוקי האדם. אצל הבנות לעומת זאת, התשובה היתה שונה לגמרי. אולי הנס והרוקח יכולים לדבר על זה? אולי הנס יכול ללוות את הכסף ממישהו? ובכלל, אם הנס יילך לכלא כי הוא גנב את התרופה הוא לא יוכל לטפל באשתו ואז מצבה אולי יחמיר?
4. גיליגן הראתה במחקר שלה את ההבדל בין התפיסה הגברית לתפיסה הנשית של מוסר. אצל גברים, החוק, או הצדק הם הקובעים את המוסר והם הדרך לפתור בעיות. נשים, לעומת זאת, משתמשות במערכות אחרות, של יחסים וקשרים על מנת להכריע דילמות. זה מתחבר יפה גם למשחק הכדורגל המדובר. אם נבדוק את כל משחקי הכדור, הרי שלמעט שלוש הנקודות במשחק הכדורסל, אין כזה דבר נקודות על דרגת קושי, בטח לא על אסתטיקה. שער הוא שער, טאצ'דאון בריצה ליארד אחד שווה שש נקודות בדיוק כמו אחד במסירה על שישים יארד. הטבעה מפלצתית שווה שתי נקודות בדיוק כמו לייאפ קל. בספורט שנחשב יותר "נשי" לעומת זאת – התעמלות אמנותית או החלקה על הקרח למשל – דווקא האסתטיקה כן מקבלת ביטוי. לצופה מהצד (הגבר בדרך כלל) שלא מכיר את החוקים, התחושה היא שמדובר בהחלטה סובייקטיבית למדי, ולכן לא פלא שגברים הרגילים לחוקים ברורים מתקשים להתחבר לענפי הספורט האלו.
5. פעם שאלו את לארי בירד הגדול מה הוא משחק הכדורסל האולטימטיבי שלו. הוא ענה שבמשחק הזה אין שעון, אין לוח תוצאות, גם אין יריב. זה רק הוא, הכדור והסל. למרות שבירד היה טיפוס תחרותי מאוד, הוא הבין שספורט הוא לא רק הנקודות שאתה אוסף במשחק – אלא גם איך אתה משחק אותו. בימים הקרובים נבחרות יתחילו ללכת הביתה, חלקן כאלו שציפו מהן להמשיך רחוק. לחלק זה אולי יקרה בשלב הבתים, לרובן בשלב הנוקאאוט. בסוף, הרי יכולה להיות רק מנצחת אחת – והנה עוד רדוקציה של המשחק המרהיב הזה למשחק סכום אפס שבו רק אחד חוגג ו-31 נבחרות בוכות. לפני שאנחנו קוטלים את הכושלות, אולי שווה לעצור שניה ופשוט להעריך את הכדורגל כמו שהוא – ריקוד עם כדור ולא רק מעבר של הכדור קו מסוים.
