סגור

דעה
מספיק עם קלות הראש שבה סוגרים יציעים ומענישים אוהדים

ההתאחדות לכדורגל לא יכולה לעשות דבר נגד חוק שיבטל את הענישה הקולקטיבית. אפילו לא פנייה לפיפ"א תשנה את שינוי החוק

בשבועות האחרונים ארגון היציע מקדם הצעת חוק לביטול הענישה הקולקטיבית על אוהדי ספורט. הצעת החוק נולדה על רקע אווירת המיאוס מהאופן בו ההתאחדות לכדורגל מתייחסת לאוהדים וקלות הראש שבה היא משיתה עונשים של סגירת יציעים. ישנו קונצנזוס כנגד סוג ענישה זה, דבר המתבטא גם במגוון חברי הכנסת החתומים על הצעת החוק: יריב לוין, גבי לסקי, סימון דוידסון ונעמה לזימי. אם החוק יעבור, הוא יהיה החוק החשוב ביותר בתולדות זכויות האוהדים בישראל. בדרך לשם צריך להפריך כמה טענות שמופנות נגדו.
תקנון פיפ"א מורה כי על ההתאחדויות לכדורגל החברות בה "להיות עצמאיות ולהימנע מכל צורה של התערבות פוליטית". הטענה העיקרית אומרת שהחוק נחשב כהתערבות פוליטית בתקנונים של ההתאחדות לכדורגל, מה שעשוי לגרור סנקציות מפיפ"א. אבל למעשה, זו לא יותר ממנטרה חסרת ביסוס שהתקבעה.
פיפ"א אכן הטילה סנקציות בעקבות התערבות פוליטית של ממשלות בענייניהם של התאחדויות הכדורגל שלהן, אבל המקרים בהם זה קרה לא דומים בשום צורה לענייננו. פיפ"א עשתה זאת במקרים של התערבות קיצונית, בעיקר כאשר מדינות עולם שלישי פוררו את האוטונומיה של ההתאחדות. במקרים אחרים מדינות ספגו סנקציות לאחר שאסרו על הנבחרת הלאומיות שלהם לשחק מול נבחרת אחרת מטעמים פוליטיים או כי התערבו במינויים להנהלת ההתאחדות המקומית.

1 צפייה בגלריה
התפרעויות ב יציע ה אוהדים של בית"ר ירושלים ב בלומפילד
התפרעויות ב יציע ה אוהדים של בית"ר ירושלים ב בלומפילד
התפרעויות ביציע האוהדים של בית"ר ירושלים (ארכיון)
(עוז מועלם )

היו גם מקרים בהם מדינות אירופאיות הסתבכו בעקבות חשש להתערבות פוליטית במינויים, אבל הם נגמרו ללא סנקציות. המקרה הדומה ביותר לחוק אותו אנחנו מקדמים קרה ביוון ב-2015. לאחר אירועי אלימות רבים שהסתיימו בהרוגים, הממשלה היוונית ניסתה לחוקק חוק שמעביר אליה את סמכויות הענישה בנוגע לאלימות בכדורגל בעקבות אוזלת היד של ההתאחדות. אופ"א הזהירה את היוונים מפני ביטול הסמכות של בית הדין של ההתאחדות היוונית.
החוק אותו אנו מקדמים לא מעביר את סמכויות הענישה מבית הדין של ההתאחדות לממשלה. הוא מציב מסגרת חוקית כללית שבתוכה ההתאחדות לכדורגל צריכה לפעול ולא לחרוג ממנה. למעשה, מסגרת שכזו כבר קיימת.
הייתכן שההתאחדות לכדורגל תתיר לאגודות תחתיה לשלם מתחת לשכר המינימום שנקבע בחוק? לא. אם זאת דוגמא מתחכמת מידי עבורכם, הציצו בחוק הספורט, והגידו לי האם הוא לא מציב מסגרת חוקית להתאחדויות הספורט גם כן. מה ההבדל המהותי בין חוק האוסר על ענישה קולקטיבית, לבין סעיף 11.א. המציב תנאים להעברת ספורטאים בין אגודות? ולאור זאת שעיקר החשש של פיפ"א הוא מהתערבות פוליטית במינויים בהתאחדות, האם סעיף 11, המציב קריטריונים למינויים למוסדות השיפוט הפנימיים של ההתאחדות, הוא לא התערבות פוליטית? האם סעיף 9.א. המחייב מתן ייצוג הולם לנשים בהתאחדות הוא לא התערבות אסורה במינויים?
התשובה היא לא. לפי ההיגיון שאומר שהחוק אותו אנחנו מקדמים הוא התערבות פוליטית אסורה, כל חוק הספורט הוא כזה. החוק מתנה הגבלות הכרחיות על התאחדויות ספורט כדי לוודא שהם פועלות באופן תקין ובהתאם לרוחה הכללית של המדינה. מדינת ישראל פועלת בשיטה של דמוקרטיה ליברלית ומתוקף כך מחובתה לוודא כי כל הגופים הנתונים בסמכותה, מלבד מקרים חריגים, פועלים ברוח זו גם כן. לא ייתכן כי מכל תחומי התרבות בישראל ענישה קולקטיבית על עשרות אלפי אזרחים חפים מפשע תתקיים אך ורק בכדורגל וכדורסל.
יש שיאמרו מנגד כי אין תקדים לחוק האוסר על ענישה קולקטיבית בספורט במדינות אחרות. נכון, אבל בכל מדינה יש חוקים שלא ניתן למצוא באף מדינה אחרת, כיוון שבכל מדינה מתקיימות נסיבות שונות לחלוטין ואין אחת זהה לאחרת. כמו שאין תקדים לחוק כזה, גם אין תקדים להתעקשות רבת שנים של התאחדות כדורגל מקומית להתעלל באוהדים ולכרות את הענף עליו יושב הספורט. בוודאי שישנם עונשים קולקטיביים בדמות סגירת יציעים במדינות אחרות, גם אירופאיות, אך באף אחת מהן לא נעשה שימוש פראי בכלי שאמור להישמר למקרי קיצון. אצלנו נעשה בו שימוש בעקבות זריקת כוס למגרש, מעשה שאחראי לו בן אדם אחד מבין 5,000 יושבי היציע. למרות הקונצנזוס אצל כל הגורמים בספורט בנוגע לענישה הקולקטיבית, ההתאחדות לכדורגל רק מגבירה את השימוש בה. בכך היא הוכיחה כי הספורט אינו בראש סדר העדיפויות שלה ולכן הביאה על עצמה התערבות חיצונית.
זעקות השבר על כך שפיפ"א תטיל סנקציות הם לא יותר מקריאות "זאב זאב" של ההתאחדות לכדורגל וגורמים אחרים בעלי אינטרס זר לענף. חוקים כאלה הם לא מעניינה של פיפ"א. בהינתן המצב המופרך בו פיפ"א תאיים, על משרד התרבות והספורט והשר העומד בראשה להבהיר לה כי מדינת ישראל מחויבת להגן על זכויותיהם הבסיסיות של אזרחיה. אם תפקידם נהיר להם ואם רוח הספורט בראש מענייניהם, עליהם לעשות כל שביכולתם לבטל את האפשרות להעניש אוהדים על לא עוול בכפם. זו תהיה בחירה פוליטית בעיקרה, לא מקצועית גרידא, בין שימור מצב העניינים הקיים לבין שינויו לטובת האזרחים. אחרי הכל, התערבות פוליטית בספורט נתפסת כשלילית רק כאשר היא סותרת את האינטרסים של הגופים המנהלים את הספורט.
גלעד ניצן הוא חבר היציע - ארגון אוהדי קבוצות הספורט בישראל