מהורה מעורב ולא מתערב - להורה שותף
מהורה מעורב ולא מתערב - להורה שותף
מועדוני ספורט רבים מתקשים בניהול הקשר עם ההורים. זה לא חדש - ולפעמים מדובר בקונפליקטים אמוציונליים שמסתיימים בעזיבת הילד את המועדון. כל המעורבים יודעים להגיד שהמטרה היא ליצור הורה מעורב ולא מתערב, אבל איך עושים את זה?
מועדוני ספורט רבים מתקשים בניהול הקשר עם הורי הילדים הפעילים בהם. זה לא חדש - ולפעמים מדובר בקונפליקטים אמוציונליים שמסתיימים בעזיבת הילד את המועדון. כל המעורבים יודעים להגיד שהמטרה היא ליצור הורה מעורב ולא מתערב: כלומר, למתוח גבול ברור וחד-משמעי מצד אחד, כדי שההורה לא יתערב במערך השיקולים המקצועיים של המאמן; ולקיים איתו דיאלוג ברמה כזאת או אחרת, מצד שני. וכאן בדיוק טמונה הבעיה: הדיאלוג הזה, ברוב המקרים, מאופיין בתקשורת מועטה וחד סיטרית ברובה.
איך זה בא לידי ביטוי בשטח? רוב המועדונים יקיימו שיחת פתיחה בתחילת השנה בה ההורים יוזמנו, יכירו את הצוות המקצועי ויקשיבו לתפיסת העולם המקצועית והחינוכית של המועדון. בנוסף, יתבצע תיאום ציפיות לגבי גבולות ואופן ההתקשרות עם המאמן או המנהל המקצועי. יש מועדונים שאף יגדילו ויקיימו מפגש במהלך השנה, אליו יזמינו פסיכולוג ספורט או תזונאי/ת להרצאה בנושא. במקרים בהם להורים יש השגות הם ידחפו לשיחה עם המאמן או המנהל המקצועי, ובזה פחות או יותר מסתכמת "מעורבותם" במועדונים.
למה הכוונה ב"הורה שותף"?
הנחת העבודה במעורבות הורים היא שחשוב לייצר שפה משותפת ותיאום בין המאמן להורה. המטרה היא לצמצם תופעות כמו ילד שחוזר הביתה לאחר אימון, מתלונן שהמאמן לא סופר אותו ושומע מאבא שלו שנחלץ לעזרתו וכואב את כאבו כמה הוא צודק וכמה המאמן לא מקצועי. במקרים אלו תפגע הסמכות של המאמן, הילד לא ייקח אחריות על המצב ובסופו של דבר הוא עצמו יינזק מכך. את זה כל מאמן יידע להגיד. אבל מה עושים בנידון? האם האבא קיבל הנחייה מקצועית כלשהי כיצד להתמודד עם מצבים מעין אלו? האם הוא תירגל "על יבש" סיטואציות כאלו שיכינו אותו לקראת ההמשך? האם להורה יש כתובת להתייעץ איתה גם כאשר הוא יודע בתיאוריה מה נכון לעשות אבל הרגש שוב הוביל אותו למקום לא נכון? על כל השאלות האלה התשובה ברוב רובם של המועדונים היא שלילית.
הסיסמה "הורה מעורב ולא מתערב" היא יפה, אבל אם היא מסתכמת בהרצאה אחת בנושא - אין מאחוריה תוכן של ממש.
ההורה לא צריך להיות רק מעורב, אלא גם שותף בתהליך ההתפתחות האישית של הילד שלו, שמתרחש לא רק על המגרש אלא גם ובעיקר בבית, בהתמודדות של הילד עם הקשיים השונים ובהנחייה שנכון לו לשמוע בבית. מועדונים שרוצים באמת להכשיר הורים כשותפים לתהליך צריכים לקיים איתם סדנאות למידה פעילות, הכוללות סימולציות ודיון בדילמות. כך גם לגבי תזונה והכשרה שהורים צריכים לקבל, עם אפשרות להתייעץ עם בעל מקצוע בסיטואציות שונות. גם כאן, הרצאה אחת לשנה היא לא יותר מאשר הפרכת סיסמאות לאוויר. בסופו של דבר, ההורה הממוצע, שאין לו הכשרה בתחום, שומע מושגים כמו "סיבים תזונתיים" - אבל הוא לא ממש יודע מה נכון לקנות בסופר, מה נכון לילד לאכול כאשר האימון מסתיים בשעה מאוחרת וכיוב'.
יש שיגידו כי סדנאות מקצועיות בפסיכולוגיה של הספורט ותזונה עולות הרבה כסף, ומועדונים לא באמת מסוגלים לממן את זה. יש לכך מספר תשובות. אחת, הורים בישובים מבוססים מוטרדים מהנושאים האלה ויהיו מוכנים לרכוש השכלה שתסייע להם בקשר עם ילדיהם. כראייה לכך, חלק לא מבוטל מההורים משקיעים כסף רב בליווי מנטלי מאיש מקצוע שלא קשור למועדון, והתהליך החשוב הזה מתבצע במנותק מהמאמן; שנית, התחרות בין המועדונים קשה, ולא מתקיימת רק בתוך ענף מסוים - אלא בבחירה של הילד מבין ענפים שונים. אם מועדונים רוצים להיות ייחודיים, כדי שהילדים וההורים שלהם יבחרו בהם - זאת אחת הדרכים המומלצות לעשות זאת.
הסיפור המרכזי הוא המאמן
התשובה השלישית לשאלה הכלכלית היא החשובה מכולם: למעשה, המועדון לא צריך להשקיע כסף בהבאת אנשי מקצוע שידריכו את ההורים. הדמות שצריך להשקיע בהדרכתה היא המאמן! הוא צריך להעמיק את ההבנה שלו באימון מנטלי, בתזונה נכונה ובשינה כדי לתמוך בהורים בנושאים אלו. מעבר לכך שזה נכון יותר מקצועית, זה גם מודל כלכלי נכון יותר למועדונים. אז נכון, הכשרה של מאמן בתזונה לא הופכת אותו לבר סמכא, ורק תזונאי מוסמך להתאים תפריטים, אך הליווי השוטף של ההורים בנושאים אלו יכול וצריך להתבצע על ידי המאמנים - בתמיכת המנהל המקצועי.
זו הרי המהות של שותפים: לא פוגשים אותם רק פעם בשנה באסיפת הורים משותפת, או רק כאשר יש משבר וההורה דורש פגישה דחופה. זה אולי מוביל ליותר מעורבות של ההורים, אבל זאת לא באמת שותפות. כדי לייצר הדדיות אמיתית המועדון צריך לערוך עם ההורים מפגשים יזומים, לקיים עבורם סדנאות למידה פעילות עד רמת הסימולציות וליזום שיחות תקופתיות של המאמן עם ההורה והילד, כדי לשוחח יחדיו.
ניב נחליאלי הוא יועץ ארגוני בספורט ובארגונים עסקיים, ודוקטורנט לניהול באוניברסיטת בן גוריון. הוא מוביל תוכניות בניהול וחינוך בספורט במסגרת התואר השני, בקריה האקדמית אונו
