זה לא רק מקצועי, זה כלכלי
זה לא רק מקצועי, זה כלכלי
הפערים בכדורגל האירופי מחזקים את הפרמיירליג לרמות מסוכנות לכדורגל האירופי
אמש באיירן מינכן השפילה את בוכום 0-7 בבוואריה. על פניו, נראה שהשחקנים של יוליאן נאגלסמן "התחברו". לירוי סאנה חזר לכושר, רוברט לבנדובסקי שבר שיאים, יוזועה קימיך הוכיח שהוא אחד הקשרים הטובים בעולם וכו' וכו'. כמה שעות לאחר מכן אינטר פירקה את בולוניה 1-6 ואייאקס ניצחה את קאמבור 0-9.
ואולם, להתייחס לתוצאות הללו רק מהזווית המקצועית זו טעות. במקרה של באיירן מינכן, למשל, מדובר על קבוצה עם תקציב שכר של כ-340 מיליון יורו, שהשפילה קבוצה עם תקציב שכר של בקושי 15 מיליון יורו. קבוצה שבשנה שעברה שילמה לאותם שחקנים, פחות או יותר, כ-7.8 מיליון יורו בשנה. אינטר משלמת, בערך כ-150 מיליון יורו יותר לשחקנים שלה מאשר בולוניה משלמת לשחקנים שהובסו. התקציב של אייאקס גדול בערך פי 10 מאשר תקציב קאמבור.
פער איכותי כמעט בלתי ניתן למחיקה
מה המשמעות של השכר? הקורולציה בין שכר למיקום בליגה היא ברורה. לפי מספר מחקרים, בין 80% ל-90% מהמיקום של קבוצה קשור, קודם כל, לתקציב השכר שלה. מה המשמעות ב"רמת השטח"? איכות השחקנים זו התשובה הברורה ביותר. שחקן שמכדרר טוב יותר, רץ מהר יותר, בועט טוב יותר, שווה יותר כסף מעמיתו הפחות מוכשר ומקבל יותר כסף ממנו. בקבוצה עם תקציב גבוה יותר, הוא יזכה להדרכה ממאמנים איכותיים יותר מעמיתו וכך ישתפר עוד יותר ממנו. כשקבוצה אחת עם תקציב של 150 מיליון יורו ואחרת עם 250 מיליון יורו, הפער עשוי להיות גדול אבל הוא לא יראה בברור בכל עמדה על המגרש. ואולם, כאשר קבוצה אחת משלמת לשחקנים שלה פי 20 או פי 40 יותר מאשר יריבתה, זה פער איכותי כמעט בלתי ניתן למחיקה.
הפערים העצומים הללו הם הבעיה המרכזית עבור כל הליגות באירופה - מלבד אחת, הליגה האנגלית הבכירה (הפרמיירליג). ונחזור לזה.
סקירה של המספרים לפני הקורונה, מלמדת שהפערים הללו הן לא תוצאה של הווירוס ששינה את העולם ב-2019. בעונת 2019/20 ברצלונה שילמה 443 מיליון יורו לשחקניה - הכי הרבה מבין כל הקבוצות באירופה. ריאל מדריד שילמה 378 מיליון יורו - לפחות 151 מיליון יורו יותר מהבאה בתור בספרד, אתלטיקו מדריד (227 מיליון יורו). אתלטיקו בעצמה היתה בפער של 100+ מיליון יורו מהקבוצה הרביעית בתור, סביליה (124 מיליון יורו). אחרי סביליה, רק קבוצה אחת בספרד שילמה יותר מ-100 מיליון יורו לשחקניה (ולנסיה - 110 מיליון יורו). המשמעות היא ש-89% מהמשחקים של ברצלונה וריאל מדריד היו נגד קבוצות שהן משלמות לפחות פי 3 יותר מהן לשחקניהן, כאשר לפחות 50% מהמשחקים שוחקו נגד קבוצות שלא משלמות לשחקניהן אפילו 15% ממה ששתי הגדולות של הכדורגל הספרדי משלמות לשחקנים שלהן.
התופעה, כאמור, חוזרת על עצמה בבונדסליגה, בסריה A ובליג1 הצרפתית. פער השכר בין הקבוצה במקום הראשון בספרד לקבוצה במקום האחרון בספרד הוא פי 17.4. בליגה הצרפתית הפער הזה הוא פי 22.2 ובבונדסליגה 18.4. כאשר באיטליה הוא "רק" 13.4. איפה הפער הכי קטן? בפרמיירליג - שם מנצ'סטר סיטי שילמה 401 מיליון יורו לשחקניה (ב-2019/20) ושפילד יונייטד, האחרונה בטבלת השכר, שילמה 89 מיליון יורו (פער של 4.5).
השוויוניות היחסית בפרמיירליג
נתון נוסף שמלמד על הפערים הקטנים יחסית בפרמיירליג הוא ש-19 מ-20 הקבוצות בפרמיירליג שילמו לשחקניהן יותר מ-100 מיליון יורו בעונה. תקציב השכר הממוצע בפרמיירליג עומד על כ-190 מיליון יורו - לפחות 85 מיליון יורו יותר מאשר התקציב הממוצע בלה ליגה (105 מיליון יורו). בסריה A שילמו לשחקנים כ-103 מיליון יורו בממוצע לקבוצה, בבונדסליגה 85 מיליון יורו לקבוצה ובליגה הצרפתית - 72 מיליון יורו.
השוויוניות היחסית בפרמיירליג היא תוצאה של חלוקה שוויונית של ההכנסות מזכויות השידור אבל גם בזכות סוג של תקרת שכר שמגבילה הגדלת השכר בצורה משמעותית מדי שנה.
והנתון המדאיג יותר עבור שאר אירופה? 20 מ-40 הקבוצות בעלות השכר הגבוה ביותר באירופה הן אנגליות. בבונדסליגה רק 7 קבוצות משלמות יותר לשחקנים שלהן מאשר נוריץ' סיטי, הקבוצה עם תקציב השכר הנמוך ביותר באנגליה. גם בספרד רק 7 משלמות יותר מהקנריות האנגליות ובאיטליה רק 5. בצרפת יהיו העונה פחות מ-5 קבוצות שיכולות לשלם לשחקנים שלהן יותר מאשר נוריץ' סיטי.
הקורונה, ככל הנראה, תוביל להגדלת הפערים הללו בין אנגליה לשאר. כמעט כל הקבוצות באירופה קיצצו בשכר השחקנים בין 10% ל-50%, באנגליה רמת השכר די נשמרה ברמתה שלפני הקורונה.
יש לציין גם שבעקבות האקלים הכלכלי שהקורונה יצרה, מספר קבוצות ענק באירופה נכנסו לתקופת מעבר. ברצלונה קיצצה יותר מ-50% מתקציב השכר שלה - מה שמוריד את הסיכויים שלה להיות דומיננטית בליגה הספרדית כמו בעשור האחרון. עם זאת, ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד הורידו מתקציב השכר שלהן ונותרו בפער משמעותי מאוד מהאחרות בליגה שלהן.
בריחת מוחות וכישרונות
באיטליה, יובנטוס נאלצה לקצץ משמעותית בתקציב השכר שלה ביחד עם מספר קבוצות צמרת אחרות. זה עשוי להוביל לתחרותיות מוגברת יותר באיטליה - אבל הפערים הכלכליים עדיין גדולים. בגרמניה וצרפת הפערים בין האלופות כברירת מחדל לשאר הליגה גדלו עוד יותר בקורונה. כלומר, ייתכן שנראה הרבה יותר משחקים כמו באיירן מינכן נגד בוכום בכל הליגות שאינן הפרמיירליג.
ואיזו עוד תופעה אנחנו עשויים לראות? בריחת מוחות וכישרונות מקבוצות מעמד הביניים באיטליה, גרמניה, ספרד וצרפת לקבוצות מרכז טבלה אנגליות. למה? כי האנגליות פשוט יותר תחרותיות בליגה שלהן וגם משלמות יותר טוב. זו המגמה בעשור האחרון והיא התחזקה בגלל הקורונה.
לברקוזן, קבוצה שמתחרה על מקום בליגת האלופות בבונדסליגה, איבדה את הכוכב ההתקפי שלה לאסטון וילה (ליאון ביילי), אטאלנטה, קבוצה שבליגת האלופות, מכרה את הבלם המצטיין שלה, כריסטיאן רומרו, לטוטנהאם, שרכשה גם את אחד מכוכבי העתיד של הכדורגל הספרדי, בראיין חיל, מסביליה - גם כן קבוצה בליגת האלופות; בובקארי סומארה עבר מהקישור של האלופה הצרפתית ליל ללסטר סיטי; מקסוול קורנט, שלאחרונה כבש עבור ליון ברבע גמר ליגת האלופות נגד מנצ'סטר סיטי, נרכש על ידי ברנלי; מארק קוקורייה המוכשר בשחקני חטאפה עזב את ספרד לטובת ברייטון. מן הסתם היו גם לא מעט מעברים של הכוכבים הגדולים ביותר מחוץ לחמש הליגות הגדולות לקבוצות תחתית ומרכז טבלה בפרמיירליג. ואלו המעברים הפחות מוכרים. הקבוצות האנגליות הבכירות השתמשו בשריר הפיננסי הגדול שלהן כדי להביא לפרמיירליג כוכבים מאינטר, יובנטוס, דורטמונד, ריאל מדריד, ברצלונה, לייפציג ואתלטיקו מדריד.
במקביל, קבוצות פרמיירליג עשו מאמצים להיפטר במחירי הפסד משחקנים שפשוט לא הצליחו בפרמיירליג. סביר להניח, שבזכות מחלקות אנליסטים וסקאוטים שהושקעו בהן מיליוני ליש"ט; רוב ההחלטות של קבוצות הפרמיירליג הן מושכלות וחכמות יותר מאי פעם.
כאמור, מדובר בהליך ארוך טווח שמואץ בגלל הקורונה. הפרמיירליג נותרת הליגה התחרותית ביותר (תיאורטית - כלומר הפערים הפיננסים בין הקבוצות; וגם מעשית - הכי הרבה אלופות שונות בעשור האחרון); המוצר שלה מושך יותר אוהדים מרחבי העולם; היא מגדילה את ההכנסות שלה ואת הפערים שלה מהליגות האחרות, מה שמאפשר לה לשאוב יותר כישרונות מהליגות האחרות ובכך לשפר את המוצר ולהגדיל את הפער עוד יותר.
ברור שאפשר לנתח את התבוסה של בוכום בצורה מקצועית ולספר איך מערך ה-3-5-2 של סימונה אינזגי הוביל לכך שאינטר מנצחת 1-6 את בולוניה - אבל הכל מתחיל בפערים כלכליים עצומים.
