האם טוב לקבוצה שיש לה כובש דומיננטי אחד?
האם טוב לקבוצה שיש לה כובש דומיננטי אחד?
ערן זהבי הוא השחקן הישראלי היחיד בהיסטוריה שאפשר להשוות את יכולות הכיבוש שלו לאלו של כריסטיאנו רונלדו, אבל האם ישראל צריכה לחשוב על אסטרטגיה שונה - שפחות מסתמכת על היכולות שלו?
ב-2019 ניסו שני סטודנטים מטכניון טשוואנה בדרום אפריקה להבין מתי נכבשים שערים ואיך. הם ניתחו 320 משחקי מונדיאל וגילו שרוב השערים נכבשים בין הדקה ה-76 לדקה ה-90 (24.7%). הם גם גילו שרוב השערים נכבשו מניסיונות בתוך הרחבה: 53.6% בתוך רחבת ה-16, כש-23.8% מתוך רחבת החמש. רק 14.6% מהשערים נכבשים מחוץ לרחבה ו-8% מהשערים נכבשו מנקודת הפנדל. הנתונים די זהים גם בכדורגל מועדונים.
אבל מה קורה על המגרש שמוביל למצבי ההבקעה שמובילים לשערים? ג'יימון מור וקרלו קרפטנר, שני אנליסטים, חקרו 25 אלף שערים בליגות הבכירות בין השנים 2015 ל-2020 עם נתונים מתקדמים כדי להבין איזו פעולה לפני השער יוצרת את המצב לשער. בפרויקט שלהם, Where Goals Come From project, הם גילו ש-42% מהשערים נכבשים אחרי "מסירה קדימה" שקירבה את הכדור לפחות 25% מהדרך שלו לשער; 21% מהשערים נכבשים בזכות "מהלך אינדיבידואלי" - כלומר כדרור שובר הגנות בו לא שותף שחקן אחר; 22% מהשערים נכבש במצב נייח - מסירה (11%) או בעיטה ישירה לשער (11%); ו-16% מהשערים נכבשים אחרי "מסירה בסיסית" שקידמה את הכדור פחות מ-25% מהדרך שלו לשער - כלומר דאבל פאס או מסירה קצרה אחרת שסייעה לפרק את ההגנה בשטח קטן.
אבל רגע. איך מגיעים לסיטואציות כאלו על המגרש? זה כבר דורש ניתוח יותר מתקדם של תנועה ללא כדור ומבנה הקבוצה. מי שחקר את הנושא על פני אלפי משחקים והרבה שנים בכדורגל הוא המאמן-חוקר-ד"ר לכדורגל, ראלף ראנגניק, שטוען על סמך מחקריו כי "הסיכוי הכי גבוה לשער מגיע עשר שניות לאחר שזכית בכדור. הסיכוי הכי גבוה לזכייה בכדור מחדש מגיע שמונה שניות לאחר שאיבדת אותו". ראנגניק, מתוך הנתונים האלה, פיתח שיטה שכוללת הפעלת לחץ קולקטיבי, שמובילה להרבה יותר טעויות של שחקני הגנה ותנועה של שחקני הגנה. שיטה זו אומצה על ידי רבים מהמאמנים המובילים והובילה להרבה יותר שערים בכדורגל המודרני (בעיקר בכדורגל הגרמני, שם היה אימוץ כמעט מלא של השיטה הזו).
ועכשיו שאלה: האם כאשר לקבוצה יש שחקן על שכובש שערים בלי סוף, זה בהכרח יוביל לכך שהקבוצה תכבוש יותר שערים? האם היא תנצח יותר?
זו שאלה שבימים אלו מתחבטים בה במנצ'סטר יונייטד. כריסטיאנו רונלדו הוא הכובש הגדול בהיסטוריה ומאז שובו לאנגליה הוא כובש כמעט כל משחק - אבל האם זה שיפר את הסיכויים של קבוצתו, מנצ'סטר יונייטד, לכבוש ולנצח? הקבוצה כבר התקשתה לכבוש במספר משחקים ואף רשמה הפסדים ותוצאות תיקו בליגה ובליגת האלופות. הנקודות שאיבדה בלוח המשחקים השישי הכי קל עד כה (לפי נתוני Infogol) עשויות לפגוע מאוד במרדף שלה אחרי צ'לסי (לוח המשחקים החמישי הכי קשה), מנצ'סטר סיטי (לוח המשחקים הרביעי הכי קשה) וליברפול (לוח משחקים קשה במעט מזה של יונייטד). למרות שיונייטד צמודה לסיטי בטבלה, אולה גונאר סולשייאר כבר זוכה לביקורות רבות על המערך והטקטיקה שלו.
מהן הסיבות לכך? אולי זה קשור לכך שמבחינת הנתונים כריסטיאנו רונלדו לא עושה לחץ כמעט בכלל ושומר את התנועה שלו ללא כדור להתפרצויות בזמנים שהוא בוחר - מה שפוגע במערך ובמבנה של הקבוצה לאורך המשחק; אולי זה קשור לכך שבגלל הנוכחות שלו והמעמד שלו, שחקנים מחפשים בעיקר אותו ובוחרים מסירה קדימה אליו במקום המסירה הנכונה באותה סיטואציה או פעולות אינדיבידואליות שצריך כדי להניע את שחקני ההגנה ולייצר ביניהם שטחים; אולי זה קשור לכך שבכל המשחקים ששיחק ביונייטד, הוא מסר פחות מ-20 מסירות לחבריו בשלישייה הקדמית; אולי זה קשור לכך שהיריבים יודעים לאן הכדור יילך וככה קל להם יותר להגן מפניו. ואולי זה גם עניין מנטלי. "הנוכחות של כריסטיאנו רונלדו היתה בעלת השפעה גדולה עלינו", הסביר לאונרדו בונוצ'י, בלם יובנטוס. "אולי בתת מודע, שחקנים התחילו לחשוב שהנוכחות שלו לבדה היא מספיקה בשביל לנצח משחקים. התחלנו לחפף מעט בעבודה היום-יומית. הצניעות, ההקרבה, הרצון להיות שם עבור החבר שלך לקבוצה יום אחר יום קצת נשחק".
יש לציין שרונלדו כבש הרבה מאוד במדי יובנטוס, אבל איתו יובנטוס כבשה פחות מאשר בשנים לפניו.
במנצ'סטר יונייטד יסבירו ש"השורה התחתונה" היא שרונלדו הגיע לכבוש שערים והוא כובש שערים. הוא גם מסייע למותג ולמכירות של המועדון אז הוא בכלל בוסטר נהדר לשורה התחתונה - אבל ייתכן שלא מתחשבים מספיק בהשפעה ההיקפית של האינדיבידואל על המערכת.
הזווית הישראלית
אפשר גם לשאול את השאלות הללו גם על ערן זהבי וההצלחה הכבירה שלו במדי הנבחרת. ב-39 משחקיו הראשונים בנבחרת הוא כבש רק 6 שערים, אבל אחרי חזרתו מפרישה מהנבחרת הוא כבש 27 שערים ב-31 משחקים, שבר את שיא הכיבושים במדיה ואמש (ג') עשה מחווה נהדרת ויפה למוטל'ה שפיגלר, אותו עקף ברשמת הכובשים הגדולים בנבחרת. זהבי הוא פנומן היסטורי - בלי צחוק. אבל: ברצף המרשים הזה, הנבחרת עצמה לא העפילה ליורו של 24 נבחרות ולא התקרבה למונדיאל. על הדרך נרשמו מספר משחקים קריטיים בהם לא תפקדה בהתקפה בכלל: הפסדים לפולין, מקדוניה ואוסטריה במוקדמות יורו 2020, הפסד לצ'כיה ותיקו מאופס עם סקוטלנד (והפסד בפנדלים) בליגת האומות. ישראל, סביר להניח, תסיים את מוקדמות מונדיאל 2022 עם 20-22 שערים, קצת יותר מאשר מוקדמות מונדיאל 2018, טיפה יותר ממוקדמות 2014 ובערך כמו מוקדמות מונדיאל 2010. שוב, אין כאן ביקורת על ערן זהבי אלא רק תהייה לגבי נכונת האסטרטגיה שנבנתה סביבו וסביב יכולותיו.
בניגוד לגישה של מנצ'סטר יונייטד (ואולי גם נבחרת ישראל), במנצ'סטר סיטי, פפ גווארדיולה - מתוך נקודת מבט עמוקה יותר המספרים ועל הדרך לשער - מתעקש שהשערים יגיעו בצורה מגוונת: מתנועה, ממסירות קדימה, ממסירות קצרות, מפעולות אינדיבידואליות, מלחץ והכי חשוב: מכמה שיותר שחקנים. זה נכון גם לתומאס טוכל, מאמן צ'לסי ואלוף אירופה.
מאז שפפ גווארדיולה מונה לתפקיד מאמן סיטי ב-2016 אין לקבוצה כוכב אחד שכבש ובישל יותר מכל אחד בצורה קיצונית, אבל סיטי של גווארדיולה היא הקבוצה שבשנותיו בפרמיירליג כבשה יותר שערים מכל קבוצה אחרת (480), בעטה יותר בעיטות לשער (3,452) ולמסגרת (1,259) ובעלת הפרש שערים חיובי בכמעט 80 שערים על פני היריבה הכי קרובה אליה. יש לציין שבליברפול אמנם יש כוכב על בצורת מוחמד סלאח - אך הוא חלק בלתי נפרד משלישייה קדמית שמפורסמת בזכות התנועה הרבה שלה וגם גיוון השערים שלה.
בקיץ דובר על כך שסיטי היתה מעוניינת ברונלדו אבל ברגע האחרון יונייטד מנעה מהאיחוד הזה לקרות. בסיטי הודו שדיברו עם אנשיו של רונלדו, אבל גם אמרו שאחרי ששקלו את הנושא, בחרו שלא לפנות ליובנטוס עם הצעת רכישה ובעצם הותירו את השחקן ליונייטד. האם לסיטי יחסר השחקן הזה כדי לזכות באליפות? אולי.
ובאשר לזהבי - השחקן הישראלי היחיד בהיסטוריה שאפשר להשוות את יכולות הכיבוש שלו לאלו של כריסטיאנו רונלדו - האם ישראל צריכה לחשוב על אסטרטגיה שונה, שפחות תלויה אך ורק ביכולותיו?
