פרשנותהנערים הציגו נבחרת ישראלית כמו שאנחנו רוצים לראות
פרשנות
הנערים הציגו נבחרת ישראלית כמו שאנחנו רוצים לראות
האומץ, הלהט, הנחישות והתחכום - למרות ההפסד לאנגליה בגמר אליפות אירופה עד גיל 19, הכדורגל הישראלי יכול ללמוד הרבה מהבחורים הצעירים והטורניר שעשו בסלובקיה. שש הערות
הנבחרת של אופיר חיים שיחקה באומץ, להט, נחישות ותחכום בגמר אליפות אירופה עד גיל 19. ולאורך כל הטורניר כולו.
החיבור הרגשי של השחקנים למאמן ואחד לשני והעובדה שכל כך חשוב להם להסב גאווה להוריהם, לחבריהם ולמדינה - זה פשוט דבר שכיף לראות. וכך נבחרת ישראל צריכה להיראות. הלוואי שההפסד בגמר ייתן לילדים האלה את המוטיבציה להמשיך לקריירה מפוארת - בנבחרת ומחוצה לה.
1. עבודה רצינית
את הטורניר הזה לקחו במלוא הרצינות בהתאחדות לכדורגל בישראל. כל השחקנים הכי טובים בישראל בשכבת הגיל הזו שיחקו בסלובקיה. הם הגיעו לטורניר מגובשים. עטפו אותם בכל מה שצריך לעטוף אותם. הם זכו לתמיכה מלאה מההתאחדות לכדורגל. הכל בשביל לנצח בטורניר. התנאים להישג כזה באמת היו אידיאליים. וזה היה יתרון לישראל בטורניר. אנגליה, למשל, לא שיחקה עם השחקן הכי טוב שלה בשנתון, הארווי אליוט (ליברפול) ואחד מהשחקנים הכי טובים באירופה בגיל הזה, צ'רלי פטינו (ארסנל). ספרד לא העפילה לטורניר - בין השאר כי השחקנים הכי טובים שלה מתחת לגיל 19 משחקים בהרכב ברצלונה ונבחרת ספרד. ונראה שנבחרות אחרות פשוט לא הגיעו עם הרצון הישראלי העז להוכיח את עצמן. ובשביל שהטורניר הזה באמת יהיה מוצלח לכדורגל הישראלי, חייבים המשכיות. כי העבודה בנוער נמדדת לאורך זמן - לא לפי הטורניר האחרון.
2. הרבה קרדיט לזרים
ווילי רוטנשטיינר האוסטרי עשה לא מעט שינויים בהתאחדות לכדורגל - בין השאר שיפר ועדכן את קורס המאמנים, הכניס תבניות ודרכי עבודה שונות ובעיקר היה גורם חיצוני שניסה למקצע את הכדורגל הישראלי, שבשנים האחרונות פתח את עצמו יותר ויותר לאנשי כדורגל זרים. יילה חוס, המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות של ישראל, גם מביא איתו הרבה מאוד ידע והבנה. ונראה שאחרי הרבה שנים של סירוב ללמוד מאנשי המקצוע הזרים כאן, יש הרבה יותר קבלה והפנמה של הידע שלהם.
3. איפה שמשקיעים, מצליחים
בין הדברים שמאפיינים את נבחרת הנוער של ישראל זה שחלקם הלא קטן של השחקנים הם שחקני ממחלקות הנוער הטובות בישראל. חלקם הלא מבוטל גדל במחלקות נוער שנוהלו על ידי מנהל מחלקת נוער מקצועי מהולנד, כולם גדלו כשהם יודעים היטב מה הפערים בין הכדורגלן האירופי לכדורגלן הישראלי. לא מעט מהם גדלו אצל מאמנים שהיו שחקנים לשעבר.
הם עברו אצל שחקנים כגון דן רומן, עומר בוקסנבוים, מיכאל זנדברג, אורי אוזן ואחרים - שחקנים ישראלים שמודעים מאוד לבעיות של הכדורגלן הישראלי ושמו עליהן דגש עליהם מגיל צעיר.
"אנחנו, הכדורגלנים הישראלים, לוקים בבסיס טכני. גם אני", אמר זנדברג בראיון לכלכליסט ב-2017, "עצירת כדור, מסירה, קבלת כדור בצורה נכונה, הרמת כדור בתנועה - אנחנו לא טובים בדברים האלה כמו השחקן האירופאי. אלו דברים בסיסיים שכל שחקן אירופאי שגדל באקדמיות עבד עליהם מהבוקר עד הערב, חמש-שש פעמים בשבוע. בוגר מחלקת נוער באירופה מגיע לבוגרים עם אותו הבסיס הטכני של השחקנים הבוגרים. על הבסיס הזה אפשר להרכיב דברים אחרים בקלות - כישרון, מנטליות, 1,001 דברים שמרכיבים שחקן כדורגל. אבל מה שברור זה שאת הבסיס הטכני הזה יש לכולם באירופה. כאן, מי שיש לו את זה הוא היוצא דופן - זה נחשב ל'כישרון'. לבעוט כמו שצריך, לבעוט בשתי רגליים, כשאתה שם את הרגל והגוף כמו שצריך, מרים תוך כדי תנועה. מי שיש לו את כל אלו יוצא דופן כאן. זה לא בסיסי כאן בישראל. ואולי זה מנע ממני לשחק בחו"ל".
השחקנים בנבחרת עד גיל 19 לא נראו נחותים ולו לרגע מהשחקנים האירופאים. זה בזכות שמי שהכין אותם לאתגר הזה ידע בדיוק איך האתגר הזה מרגיש.
4. לומדים לנצח
יתרון נוסף לספורטאי הישראלי הצעיר הוא שמגיל צעיר הוא לומד לנצח. זה נכון גם לנבחרת העתודה בכדורסל. המאמנים בנבחרות הצעירות הם שם כדי לנצח. בדרך כלל הם מאמנים עם עבר כמאמנים בספורט המקצועני.
כמו כן, מגיל צעיר מאוד מכוונים את השחקנים הישראליים לניצחון במשחקי ליגה. נראה היה שהנבחרת של אופיר חיים היתה הנבחרת המוכנה והמאורגנת ביותר בטורניר. זה נהדר כי זה כמעט הוביל לזכייה היסטורית בטורניר - אבל זה גם קצת בעייתי מאחר שהמטרה של קבוצת עתודה או נוער היא לא לנצח, אלא לפתח שחקנים.
איריס אנטמן, כדורגלנית, מאמן ומנהלת מקצועית בישראל, אומרת שהטקטיקה היא יתרון לישראל בגיל המוקדם, אבל עשויה ליצור בעיות בהמשך הקריירה: "פערים מקצועיים מצמצמים בטקטיקה", אומרת אנטמן, "הנבחרת שלנו סופר כשרונית אבל גם עמדה סופר טקטי לעומת הנבחרות האחרות שלא היו טקטיות כמעט בכלל. זה בגלל שבאירופה, בגילאים הללו, לא שמים דגש טקטי. ואז בנבחרות הצעירות אפשר לראות הצלחה. אבל אצל האירופאים הילד עושה עבודה טכנית ובונה גוף וכשהוא יהיה בן 21, הוא כבר יהיה במקום אחר מאשר השחקן הישראלי, שיהיה בקבוצה שברוב המקרים לא יהיו בה את המעטפות שצריך שחקן במעבר מהנוער לבוגרים".
5. המיוחד
אוסקר גלוך הוא השחקן הכי מיוחד בנבחרת הנוער. השחקן שעורר הכי הרבה עניין באירופה. הוא שחקן שהנגיעה הראשונה שלו בכדור כל כך טובה שהיא חוסכת לו זמן בסיבוב, במסירה, בכדרור וגם מול השער. זה מה שגורם לו להיראות כל כך מהיר על המגרש. מאחר שהוא יכול לעשות פעולה טכנית במהירות גבוהה יותר, הוא יכול לנוע למקום שהוא רוצה לפני יריביו. העובדה שהוא סורק את השטח הרבה פעמים לפני קבלת הכדור (וגם אחרי קבלת הכדור) מראה שהוא גם יודע לאיפה לנוע ולאיפה למסור יותר טוב מיריביו. אוסקר גלוך הוא כישרון מיוחד מאוד וכישרון כזה צריך להיות בקבוצה שתדע להשתמש בו, לטפח אותו ולהפוך אותו לשחקן טוב באחת מחמש הליגות הבכירות.
6. ההפסד הוא כלי לימודי
ניצחון הוא המטרה בכדורגל מקצועני אבל בכדורגל לנוער יש הרבה דברים שהם הרבה יותר חשובים מניצחון. בגיל 19-17 עדיין לומדים את המשחק. עדיין לומדים איך להיות מקצוענים, איך לקבל החלטות תחת לחץ וגם, לא פחות חשוב, איך להפסיד. ניר ביטון, בגיל 19, שיחק כבלם נגד הפועל תל אביב ומ.ס אשדוד שלו חטפה רביעייה - הרבה בגלל משחק נוראי שלו. הוא היה גמור אחרי המשחק אבל עידן ויצמן, שחקן שמבוגר ממנו במספר שנים, ניגש אליו ואמר לו "ניר, בדיוק מדברים כאלה לומדים. זה הכרחי לדרך שלך". ביטון התאושש הפך עם השנים לכדורגלן ישראלי בכיר. אחד מהיחידים שהגיעו מישראל ובילו כמעט עשור בקבוצת פאר באירופה. ההפסד הוא כלי לימודי הכרחי.
