כיצד מלחמה בחוסר פעילות גופנית תתרום לשחרור הפקקים הנוראיים בישראל?
כיצד מלחמה בחוסר פעילות גופנית תתרום לשחרור הפקקים הנוראיים בישראל?
פרויקט שאפתני חדש קם בישראל ונקרא "אופנידן": הוא כולל הקמת 100 ק״מ של שבילי אופניים בינעירוניים רחבים ואיכותיים בין ערי גוש דן - מראשון לציון בדרום ועד להרצליה בצפון. הפרויקט נועד להילחם בפקקים ובמקביל מעודד פעילות גופנית
בעשורים האחרונים יש מודעות גוברת לחשיבות בפעילות גופנית, אבל אחד החסמים הוא מחסור בתשתית של מתקנים, אולמות ומגרשי ספורט בישראל. באופן מפתיע, קפיצת המדרגה הבאה יכולה להגיע משדרוג בתשתיות אחרות, והכל בזכות הפקקים הבלתי נסבלים בכבישים.
"אורח חיים יושבני" מאפיין את החברה המודרנית וכרוך בצמצום פעילות גופנית בכל תחומי החיים; ישיבה ממושכת מול המסכים, ישיבה בעבודה, ישיבה בבית וישיבה במכונית בפקקים לא נגמרים. אורח חיים זה מהווה את אחד הגורמים העיקריים להשמנה, ומחסור בפעילות גופנית מהווה את אחד מגורמי המוות השכיחים ביותר במדינות מפותחות כמו ישראל. הבעיה היא שאופן ההתנהלות כיום מעודד אורח חיים יושבני, אלא אם נוקטים בפעילות גופנית יזומה.
קחו לדוגמה אדם שגר בבניין בקומה 8 בפתח תקווה ועובד ליד מגדלי עזריאלי בתל אביב. מדי בוקר הוא יורד במעלית למכונית, יושב וסובל בפקקים לא הגיוניים, מחנה בחניון של העבודה (או מחפש חנייה), עולה במעלית למשרד בקומה 10 ויושב כל היום מול המחשב. בסיום יום העבודה, הוא שוב מוצא את עצמו בפקקים, מגיע הביתה מותש ומוצא נחמה (שוב) בישיבה מול מסך הטלוויזיה, פעמים רבות עם נשנוש לא בריא לצידו.
שינוי משמעותי בעל פוטנציאל השפעה גדול על החיים שלו הוא לא בהכרח בתוספת של אולמות ומתקני ספורט בהם ניתן לעשות פעילות גופנית, אלא דווקא שדרוג התשתית התחבורתית. כולם מדברים על הפקקים הבלתי נסבלים במרכז ועל פרויקט הרכבת הקלה, אבל מעטים מכירים את הפרויקט החשוב שנקרא "אופנידן" שיכול להוביל למהפכה של ממש באורח חיים בריא. "אופנידן" הוא פרויקט במסגרתו ייסללו כ-100 ק״מ של שבילי אופניים בינעירוניים רחבים ואיכותיים (שבילים דו-סיטריים ברוחב של 3.5 מ'), שיחברו בין ערי גוש דן, מראשון לציון בדרום ועד להרצליה בצפון ויעברו בסמוך למרכזי התעסוקה במטרופולין תל אביב ובהפרדה מהולכי הרגל ומתנועת המכוניות. חלקו כבר קיים ורובו מתוכנן להסתיים בעוד כשנתיים.
בעוד כארבע שנים מהיום, נוכל להגיע באופניים בשביל מרווח מפתח תקווה, במקביל לכביש 471 שממשיך למחלף אלוף שדה, דרך השלום, בואכה עזריאלי. רווח משולש; חיסכון זמן משמעותי בפקקים, ניצול הזמן לפעילות גופנית כחלק אינטגרלי מהיום ולא מוקדם בבוקר לפני העבודה או בסוף היום כשכבר אין כוח לזה, וחסכון עלויות (חנייה, עלות מכונית/ תחבורה ציבורית). גם אם תהיה העדפה לשימוש באופניים חשמליים, זה עדיין עדיף על הישיבה הסטטית במכונית. המציאות הזאת אינה דבר חדש עבור רבים שגרים במטרופולין של ערים גדולות בחו"ל ומגיעים לעבודה עם האופניים, והגיע הזמן שזה יהיה גם כאן. תחילה במרכז, ואח"כ בתקווה גם במקומות נוספים במדינה.
אז אפשר לברך על המוגמר ולצפות להצפה של אופניים במטרופולין תל אביב כמו באמסטרדם וערים אחרות? רגע, יש בעיה קטנה. אירופה אמנם מתחממת, אבל עדיין לא מתקרבת לשיעורי הלחות והחום הישראליים. הרי אף אחד מאיתנו לא ירצה לרכוב על אופניים ולהגיע מזיעים לעבודה. מפתיע ככל שזה נשמע, בישראל שנת 2022 אין עדיין תקנה המחייבת להקצות שטחי מקלחות בבנייני משרדים חדשים, קל וחומר בבנייני משרדים ישנים. במקומות עבודה בתחומי ההייטק די נהוג למצוא מקלחות, אבל ברבים ממקומות העבודה זה ממש לא המצב. זה השינוי התשתיתי השני שנדרש: בניית מספיק מקלחות במקומות העבודה כדי שהפקק בכבישים לא יעבור לפקק בהמתנה למקלחת.
מה עושים? כאן אנחנו צופים ש"כוחות השוק" יעשו את שלהם והפקקים יהוו גורם לחץ מצד העובדים לתבוע ממקומות העבודה להתאים עצמם לשינוי ולבנות מקלחות. גם הרכבת הקלה לא תרגיע את הלחץ הציבורי, כי כבר היום יודעים להגיד שהיא לא תעמוד בביקושים שרק המטרו יוכל לספק, וזה יקרה רק בעוד 20-30 שנה. מהפכות נוצרות מלמטה ו"השטח" כבר מודע לחשיבות של אורח חיים פעיל. שימו לב מה טיבו דוראנד, המנכ"ל הצרפתי החדש של ״אדידס ישראל״, אומר עלינו: "כמות הישראלים שרצים ועושים ספורט, מגיל צעיר ועד גיל 70, לא תיאמן. לא ראיתי באירופה כמות כזו של רצים ומתאמנים בגילאים בוגרים".
אולי הוא מנסה להחניף לנו ואולי יש לו אינטרסים לעודד מגמה שהוא ייצא מורווח ממנה, אבל מספיק להגיע לפארק הירקון בשבת בבוקר כדי לחזות בתופעה שעד לפני 20 שנה לא התקרבה למימדים שלה כיום. המהפכה הזאת הולכת לקבל תנופה אדירה, והכל בזכות הפקקים הבלתי נסבלים.
הכותבים הם פרופ' אבי מויאל, ראש התמחות ספורט, הקריה האקדמית אונו וד"ר ניב נחליאלי, מוביל התמחויות בניהול וחינוך ספורט בתואר השני, הקריה האקדמית אונו
