דעההטבות המס לספורטאים הזרים פוגעות בישראלים
דעה
הטבות המס לספורטאים הזרים פוגעות בישראלים
לספורטאים הזרים המועסקים בישראל מוענקות הטבות מס בסך מיליוני שקלים בשנה מכיסי משלם המסים. בעקבות כך, הספורטאים הישראלים נדחקים לקצה הספסל
השבוע התקיים דיון בוועדת הכספים בכנסת תחת הכותרת "הטבות מס מפלות לספורטאים זרים לעומת ספורטאים ישראלים". הדיון עורר שיח ציבורי בסוגיית העסקת השחקנים הזרים (בעיקר בענפי הכדור), והאם היא מועילה או מזיקה לספורט הישראלי בכלל ולספורטאים המקומיים בפרט.
אתחיל ב"נתונים היבשים": ספורטאית או ספורטאי ישראלי משלמים מס כמו כל תושב ישראלי אחר, לפי מדרגות המס ונקודות הזיכוי שמגיעות להם, עד מס שולי של 50%. כך שאם השכר של הספורטאי הוא 20 אלף שקל ברוטו לחודש, למשל, אזי שיעור המס השולי שלו יגיע ל- 34% מההכנסה.
ספורטאים זרים, לעומתם, רשאים להפחית מההכנסה ברוטו שהם מקבלים "הוצאות מוכרות" (הוצאות שוטפות שנוצרו לטובת יצירת הכנסה) כמו למשל הוצאות שכירות, דמי לינה ועלות ארוחות – הטבות להן לא זכאים ספורטאים ישראלים. לעתים יש לספורטאים הזרים גם הטבות נוספות המצויות באמנות המס שבין ישראל לבין מדינת התושבות של שחקנים אלו. רק לאחר מכן, כלומר – מהיתרה לאחר ההוצאות המוכרות להם בלבד, משלמים הספורטאים הזרים מס בשיעור של 25%. כלומר, המס האפקטיבי לגביהם נע בין 10% ל-15% מהכנסתם ברוטו.
האפליה חמורה עוד יותר עקב כך שבמקרים רבים קבוצות הספורט משלמות לספורטאים לפי שכר נטו, כלומר – הקבוצות סופגות על עצמן את כל המסים, ואז ההפרש של המסים בין הספורטאים הזרים למקומיים גדול עוד יותר, לעתים אפילו כפול.
לאלה יש להוסיף גם את דמי ביטוח לאומי אשר משולמים במלואם על ידי הספורטאים הישראלים, כמו כל שכיר אחר, בשיעור של כ-19%, בעוד שדמי הביטוח הלאומי שאותם משלמים הספורטאים הזרים עומדים על כ-2% בלבד.
הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות
עד כאן הנתונים, ומכאן - להשלכות. לספורטאים הזרים המועסקים בישראל מוענקות הטבות מס בסך מיליוני שקלים בשנה מכיסי משלם המסים. נראה כי מדובר במקרה קלאסי של "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות".
הטבות המס, שמטרתן המקורית הייתה למשוך ספורטאים זרים ברמה מקצועית גבוהה כדי שישפרו את הספורט ואת יכולת הספורטאים בארץ ויעלו את רמת ההישגיות בענפים השונים, משמשות דווקא כ"תמריץ" להעסקת ספורטאים זרים על חשבונם של הספורטאים הישראלים - שמוצאים עצמם נדחקים הצידה, לקצה הספסל או לליגות נמוכות.
והאמת, שקשה להאשים את הקבוצות - בסופו של דבר, הן עובדות תחת תקציב מוגבל, ואם יש שני ספורטאים באותה הרמה המבקשים את אותו תשלום נטו, הספורטאי הזר יעלה לקבוצת הספורט הרבה פחות לעומת הספורטאי הישראלי.
מקבלי ההחלטות, לטיפולכם: לא זו הדרך לעודד את הספורטאים המקומיים, לא כך תייצרו דמויות לחיקוי וגיבורים מקומיים, וכך תתקשו לעודד את ילדי ישראל להתמיד במקצועות הספורט. הספורטאים הזרים אמנם מעלים את רמת הספורט התחרותי בארץ, אבל המחיר של המהלך הזה - ולא רק הכלכלי - גבוה.
ניתן לשנות זאת - במידה שתהיה "השוואת תנאים", והמדינה תרחיב את הטבות המס לספורטאים כך שיכללו גם את הספורטאים הישראלים, תיווצר תחרות הוגנת וספורטיבית בין הספורטאים הזרים והמקומיים. אחרת, יישאר המצב האבסורדי הקיים, במסגרתו לספורטאי ישראלי "שווה" להגר ולשחק במדינה אחרת, כדי להיחשב כתושב חוץ שפטור בכלל מתשלום מס הכנסה ומביטוח לאומי בארץ.
רמי אריה הוא עו"ד ורו"ח, מומחה למיסוי ושותף במשרד עוה"ד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות'
