המאבק בהתמכרות "הכי חמורה" יגרום לפרמיירליג לאבד כסף
המאבק בהתמכרות "הכי חמורה" יגרום לפרמיירליג לאבד כסף
התמכרות להימורים היא מגפה של ממש בבריטניה ולכן קבוצות התחילו לוותר על כספי חסות מחברות הימורים והממשלה עשויה לאסור על פרסום חברות הימורים על חולצות מועדונים
פול מרסון, כיום בן 53, היה אחד מהקשרים ההתקפיים הטובים ביותר באנגליה של שנות השמונים והתשעים. הוא כיכב במדי ארסנל, מידלסברו, פורטסמות' ונבחרת אנגליה ולזכותו נרשמו חלק מהשערים היפים ביותר של הליגה האנגלית. כמו כן, הוא עדיין אחד מהיחידים בהיסטוריה שבתור שחקן יריב זכה לתשואות ב"לוע האריות" של מילוול.
ואולם, בסדרת ראיונות ובספר שהוציא, הוא מודה שהוא לא זוכר הרבה מהקריירה שלו. הוא היה מכור לאלכוהול, סמים והימורים. הוא כנראה גם לא זוכר את לידות בניו. כשלוריין, אשתו, היתה בחדר לידה - הוא היה באחת מסוכנויות ההימורים הרבות המפוזרות בלונדון. בזמן שהיא כרעה ללדת, הוא הוציא סכומים לא נורמליים על ההתמכרות שלו להימורים - "ההתמכרות הגרועה ביותר" לפיו.
"לא הפסקתי עד שבסוף הפסדתי את כל מה שהיה לי - כ-7 מיליון ליש"ט, כולל בתים, מכוניות, נישואים, כל הפנסיה שלי והכבוד העצמי", כתב מרסון, כיום פרשן בסקיי ספורטס. "אף פעם לא הייתי יכול לחיות את הרגע ולהנות מההישגים של הקבוצות שלי" כתב. "אני רק חשבתי על מה המשמעות של זה להמשך השתייה וההימורים שלי. אנשים אומרים לי 'הו, הפסדת המון כסף' אבל הכסף לא רלוונטי. אתה מאבד זמן. אין לי זכרונות וזה שובר לי את הלב יותר מהכל. אנשים שואלים אותי 'איך זה היה לשחק בארסנל ובנבחרת אנגליה' ואני באמת שלא יודע".
מרסון, כמעט כמו כל אדם אחר שמתמכר להרס עצמי, סבל מגיל צעיר מחרדות ומגוון בעיות כגון הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות. האלכוהול הוריד מחסומים, הסמים גרמו לו לשכוח מי הוא מתחת לפאסדה של הכוכב הגדול וההימורים סיפקו ריגוש הכרחי שהוא לא קיבל מחוץ למגרש. הדברים הללו הכתיבו לו את החיים. "ב-1990, יום החתונה שלי, הייתי במצב רוח נוראי, שנאתי את עצמי בצורה בלתי רגילה" אמר בראיון ל"דיילי מייל". "חשבתי, אני יכול לממן את החתונה אם אני אהמר על כך שסקוטלנד תנצח את קוסטה ריקה במונדיאל 1990. קוסטה ריקה ניצחה 0-1 ואני סיימתי את הלילה בלי כסף, שיכור ומוצף בשנאה עצמית...".
מרסון מספר גם על סוכנים שרודפים אחריו בשביל תשלומים על ההימורים שלו. את הכסף החזיר בכל מיני צורות - כולל מכירת הבגדים הרשמיים של ארסנל. "השיא שלי בכדורגל היה כשהייתי בשיא ההתמכרות שלי".
מרסון, שלמרות ההתמכרויות תמיד היתה תדמית של שטותניק חמוד ושובב, כועס במיוחד על תעשיית ההימורים. "בארבעה חודשים נתתי לחברת ההימורים שדרכה עשיתי את ההימורים יותר מ-135 אלף ליש"ט... התקשרתי אליהם ואמרתי להם - 'אתם אכזבתם אותי. אני יודע שאתם מבינים שאני מהמר כפייתי ולא עשיתם דבר לעצור אותי'. הם ענו: 'לא עשינו שום דבר לא חוקי'. מה שכן, אני יודע על מאות אנשים שהרוויחו הרבה כסף בהימורים וסגרו להם את החשבון. עבורם הייתי כמו כספומט. הייתי שם שם מאות הימורים ביום. כל החברות הללו לא עושות דבר כדי לעצור את האנשים עם המחלה. זה כואב לי עכשיו... הם ניצלו אותי וזה מגעיל אותי. יש להם קו יצור של אנשים כמוני".
רוב חברות ההימורים מממנות מכוני גמילה ותוכניות גמילה מהימורים בעלות של מיליוני ליש"ט בשנה. אבל כמה זה מס שפתיים וכמה זה באמת משפיע כאשר הפרסום להימורים מאוד יצירתי ואגרסיבי?
מרסון מאשים גם את עולם הפרסום - במיוחד סביב כדורגל. "זה הכל בפרצוף שלך. אתה לא יכול לצפות בכדורגל בלי פרסום הימורים. אתם יכולים לדמיין מישהו שאוהב כדורגל ונגמל מהימורים? הכל טריגרים עבורו. אפילו כשאני נוסע במכונית בשבע בבוקר יש פרסומות ברדיו על ההימורים שיהיו על משחק כדורגל בעוד 13 שעות. הם יתנו את היחס על ניצחון של מנצ'סטר יונייטד והמוח שלי יגיד 'אה, זה לא רע' - אבל תוך שבוע אני פתאום אשים כסף על ניצחון של נבחרת ליטא הצעירה בכדורסל".
הבעיה של מרסון החמירה עוד יותר בזמן הסגר הקורונה. "חשבתי שאין לי ולאישתי עתיד. המוח שלי אמר לי 'אתה לא הולך לעבוד יותר, לא יהיה לך כסף', השתמשתי בכסף שהיה אמור להיות מקדמה על הבית שלנו כדי להמר. איבדתי את הכל".
כמו התמכרות לסמים או אלכוהול
פול מרסון הוא רק אחד ממיליונים בבריטניה (1.8 מיליון בריטים חוו נזק מהימורים וכ-400 אלף 'מכורים') ועשרות מיליונים בעולם שסובלים מהתמכרות להימורים (רק בארה"ב יש כ-20 מיליון אמריקאים שסובלים מהימורים וכ-10 מיליון שנחשבים למכורים). מדובר על התמכרות קשה, חמורה כמו התמכרות לסמים או אלכוהול, שלא מתייחסים אליה ברצינות המספקת מאחר שפרסומות להימורים נפוצות הרבה יותר מאשר פרסומות לסיגריות.
בימים אלו בבריטניה הממשלה מסיימת מחקר לתוך הקשר ההדוק מדי בין הכדורגל בממלכה לחברות ההימורים הרבות. הימורים הם חוקיים בבריטניה וסביר מאוד להניח שלא הולכים לשנות זאת. לפי שר הספורט הבריטי, נייג'ל האדלסטון, "צריך לשנות את חוק ההימורים מ-2005 ולהתאימו חוקית לעידן הדיגיטלי". המחקר של הממשלה הבריטית צפוי להתפרסם בסוף נובמבר השנה.
בממשלה הבריטית כן שוקלים צעדים שנועדו להתמודד עם מגפת ההתמכרות להימורים וזה מתחיל במאבק בשיווק ההימורים.
ההתנתקות של בולטון
בולטון וונדררס, לשעבר בפרמיירליג, כבר החליטה להתנתק מעולם ההימורים. הקבוצה ביטלה את כל ההסכמים עם חברות ההימורים וסגרה את כל מבני ההימורים באצטדיון שלה (בכל אצטדיון באנגליה יש מעיין קיוסקים בבעלות חברות ההימורים). ניל הארט, מנכ"ל המועדון, ציין: "אנחנו לא רוצים להיות חלק משוק בו המודעות דוחקות באגרסיביות להמר. המועדון כבר לא מעוניין בכסף מהימורים".
לפי הערכות, פרסום הימורים על חולצות הקבוצות יאסר על ידי הממשלה הבריטית. ידונו גם באיסור הימורים בתוך אצטדיונים ופרסומות להימורים בשלטים מצולמים במגרש. בכל מקרה, מדובר על ירידה משמעותית בהכנסות מחסויות. לפי הערכות 9 קבוצות פרמיירליג יאבדו כ-60 מיליון ליש"ט מחסויות ראשיות בלבד. לפי מחקר של חברת GlobalData, איסור פרסום "יגדיל את הפער בין הקבוצות הגדולות שמקבלות חסות, בדרך כלל, מחברות ענק לקבוצות ממעמד הביניים, שהן רוב הקבוצות שזוכות לחסות מחברות הימורים". אבל לא רק הקטנות והבינוניות יסבלו. כיום 18 מ-20 הקבוצות בפרמיירליג מקבלות חסות מ"שותף הימורים רשמי". בכדורגל האנגלי מודאגים מכך שלא יקבלו חסויות מחברות הימורים. נזק, לפי הערכות, של בין 80 ל-100 מיליון ליש"ט בשנה לכל הכדורגל האנגלי.
ואולם, לפי אנשי המקצוע, החסויות בכדורגל עושים "נורמליזציה" להתנהגות שיכולה להוביל להתמכרות מסוכנת. לפי המחקרים, ככל שאדם נחשף יותר לפרסומות להימורים, כך הסיכון שלו להתמכרות גדל. פול מרסון לא סתם מתלונן על זה שאי אפשר לברוח מפרסומות להימורים, הרי שכל מי שצופה במשחק כדורגל בו הקבוצות מקבלת חסות ראשית מחברות הימורים, פשוט לא יכול להתעלם ממותגי הימורים.
יש לציין שגם באיטליה וגם בספרד נאסר על חברות הימורים להעניק חסות לקבוצות כדורגל. מי שהחליף את חברות ההימורים באיטליה וספרד היו, בעיקר, חברות של מטבעות וירטואלים כאלו ואחרים. רחוק ממצב אידיאלי. אבל האם הנזק הכלכלי שיגרם לקבוצות הפרמיירליג, שסביר להניח שחברות אחרות יעזרו למלא את הוואקום שנוצר, גדול יותר מהנזק שנגרם למיליוני אנשים בגלל פרסום אגרסיבי לפעולה ממכרת? האם הכדורגל האנגלי יוכל "לספוג" את אובדן ההכנסות מחסויות ההימורים עבור האוהדים והקהל? זו לא שאלה עסקית. זו שאלה ערכית.
