למה מועדוני כדורגל פושטים רגל ואיך ניתן להקל עליהם?
למה מועדוני כדורגל פושטים רגל ואיך ניתן להקל עליהם?
כמעט בלתי אפשרי לעצור פשיטות רגל של קבוצות כדורגל אבל אפשר לנסות ועם קצת חשיבה מחוץ לקופסה לייצר להן ולכדורגל כולו רשת ביטחון; זאת למשל על ידי הקפדה על ערבויות בנות קיימא, פסילת רוכשים מפוקפקים וביטול תקציב המינימום
אם לא יגיע בקרוב רוכש לגיטימי, בית"ר ירושלים תיכנס להליך פירוק. מדובר, למעשה, על פשיטת רגל אחרי שנים של בעלות בעייתית ובעלים עבריינים, ניהול מקצועי גרוע ופשוט מאנקי ביזנס. גם בקרה תקציבית ששוב לא מתפקדת איפשרה למועדון ישראלי בכיר לקרוס לתוך ים של חובות.
אבל הסיפור של בית"ר ירושלים לא שונה במיוחד מסיפורי קריסה של מועדוני כדורגל אחרים ברחבי העולם. פרופ' סטפן שימאנסקי מאוניברסיטת מישיגן, מתמחה בכלכלת כדורגל. הוא הסיק שש מסקנות משלושה מחקרים שערך על פשיטות רגל של מועדוני כדורגל.
ואלו המסקנות:
1. הסיבה העיקרית לפשיטת רגל/ חדלות פרעון/ כינוס נכסים היא ביצועים ברמה נמוכה מהמצופה - ברמה המקצועית (השגת תוצאות גרועות יותר מאשר מצופה מאיכות השחקנים) או ברמה הכלכלית (חוסר יכולת לייצר הכנסה על בסיס קבוע שמסייעת לתחזק את רמת הקבוצה)
2. רמת הביצועים הנמוכה מהמצופה נמשכת מספר שנים לפני פשיטת הרגל.
3. קשה מאוד לחזות איזו קבוצה תפשוט רגל. לפי שימאנסקי, זה כמו "להטיל מטבע חמש פעמים כשחמש פעמים יוצא 'עץ' - זה לא סביר ובלתי ניתן לחיזוי אבל בהחלט אפשרי".
4. ירידת ליגה היא כמעט תמיד חלק מהליך פשיטת רגל. הסיכוי לירידת ליגה גדל בגלל רמת ביצועים נמוכה על המגרש, וירידת ליגה כמעט תמיד מובילה לירידה משמעותית בהכנסות, מה שפוגע עוד יותר במצב הפיננסי של המועדון ומכניס את הארגון כולו לסחרור.
5. בגלל שבתהליך פשיטת הרגל בדרך כלל מעורבת ירידת ליגה, מדובר בבעיה אופיינית למועדונים בליגות נמוכות ששיחקו בעבר בליגות גבוהות. בליגות הבכירות פשיטות רגל כמעט לא קורות אבל בליגות הנמוכות הן עניין די נפוץ.
6. גם במדינות עם רגולציות פיננסיות נוקשות קשה מאוד למנוע ממועדונים לפשוט רגל אם הם במצוקה או ברמת ביצועים נמוכה לאורך זמן.
לפי המחקרים של שימאנסקי, כל מועדון יכול לפשוט רגל כי כל מועדון יכול להיכנס למצב של ביצועים כלליים או מקצועיים גרועים. כמעט כל מועדון שפשט רגל "הוקם מחדש" על ידי אוהדים או אנשי עסקים מקומיים. אבל ההליך יוצר מצוקה גדולה בקרב אוהדים בעיקר בגלל חוסר הוודאות שהוא מייצר לאורך זמן. כל מועדון שפושט רגל יוצר קהילה ביסורים. ככל שהמועדון גדול יותר, ככה הייסורים גדולים יותר.
מה אופייני לישראל?
בישראל בעיה זו - פשיטת רגל של מועדני כדורגל - היא אופיינית גם בליגה הבכירה ביותר. הרבה בגלל שהבעלים של הקבוצות הם גם האחראים על הרגולציה על עצמם (ניהול ההתאחדות וניהל מנהלת הליגות בידי הקבוצות) ומאחר שהבקרה התקציבית, לאורך הרבה שנים, פשוט לא עשתה את העבודה כמו שצריך. הערבויות במקרים של מכבי נתניה, הפועל תל אביב וכרגע גם בית"ר ירושלים, פשוט לא שוות כלום. השחקנים בכל המקרים נאלצו לקצץ בשכרם או שסבלו מהלנת שכר - זה, כמובן, יוצר מצוקה בקרב העובדים החשובים ביותר של קבוצות כדורגל: הכדורגלנים.
אז מה אפשר לעשות כדי למנוע את המצוקה הזו מכל כך הרבה אנשים שקשורים לכדורגל ישראלי - כדורגלנים, אוהדים ותעשיית הכדורגל הישראלי כולה?
הערבויות יכולות וצריכות להיות אך ורק כסף מזומן
יש צורך אך ורק בערבות בנקאית או בכסף מזומן שאפשר יהיה לחלט במקרה של חוסר יכולת של המועדון או הבעלים לשלם שכר לשחקנים. בעבר הבקרה קיבלה צ'קים ללא כיסוי, פסלים ויצירות אומנות ומטבעות דיגיטליים. שלא לדבר על כך שקיבלו גם ערבויות ממוסדות פיננסים שיש ספק בקשר לקיומם. זה הוביל לכך ששחקנים לא קיבלו שכר.
ידוע ממחקרים וממקרי עבר ששחקנים שקיצצו להם בשכר באופן דרמטי או שהלינו שכר מהם חשופים יותר לסכנות של הטיית משחקים ומכירת משחקים. הטיית משחקים היא סרטן בגוף הכדורגל וליגה צריכה לעשות הכל כדי למנוע משחקן להיחשף לסכנה הזו. יש לומר שבהתאחדות לכדורגל טוענים שאין אפשרות לקבל ערבויות על שכר שנתי. ואולם, אין שום סיבה שלא תהיה שקיפות מלאה על כל נתוני הבקרה התקציבית, נתוני השכר ונתוני ההכנסות. כרגע, ההתאחדות לכדורגל נלחמת נגד השקיפות בבית המשפט. זה מוכח פעם אחר פעם שהסתרת המידע מהאוהדים מסייעת לאנשים מפוקפקים לשלוט במועדוני כדורגל בישראל.
להיות הרבה יותר אקטיביים בפסילת רוכשים פוטנציאליים של מועדון
מועדון כדורגל אינו עסק רגיל בדיוק בגלל הפוטנציאל שלו לגרום למצוקה נרחבת כל כך. מועדון כדורגל הוא ארגון חברתי ומוסד היסטורי שראוי להגנה מיוחדת מפני אנשים מפוקפקים. בתקנון העברת זכויות ניהול בקבוצות כדורגל מבקשים תעודת יושר והוכחות להון. אבל במקרים של ארקדי גאידמק, אלי טביב, משה חוגג ורבים אחרים היו מספיק דגלים אדומים שהיו אמורים להוביל לביטול הרכישה שלהם. גאידמק היה חשוד בפשעים ומבוקש בצרפת לפני שרכש את בית"ר; אלי טביב הורשע במספר עבירות, היכה אוהד של הפועל תל אביב והשמיד ראיות; חוגג לא נכנס כבעלים של בית"ר כאיש תמים - היו נגדו חקירות וחשדות כבר ב-2018.
אז אם צריך לשכור בלש פרטי, חוקר פיננסי או עו"ד שמתמחה בדין פלילי בינלאומי כדי לוודא שמשקיע אינו איש עסקים לגיטימי, זה מה שהרגולטור צריך לעשות. אי אפשר להמשיך עם הכסת"ח הזה שמאפיין את הוועדה לאישור העברת זכויות ניהול.
לבטל את תקציב המינימום
תקציב המינימום, שמחייב קבוצות בליגת העל להיות בעלות תקציב מסוים - בלי קשר להכנסות הטבעיות שלהן (מקהל, חסויות, זכויות שידור, מכירת שחקנים, בונוסים) - מוביל לניפוח תקציבים, חיפוש אחר השקעות חיצוניות לא תמיד כשרות וגם לקיום שאינו בר קיימא למועדונים רבים מדי. שלא לדבר על כך שבכדי הכנסות גבוהות יותר ממכירת כרטיסים, מנסים לעשוק את האוהדים של הקבוצות האורחות. אם תקציב המינימום הוא 9 מיליון שקל אבל מועדון מכניס 6 מיליון שקל ועם זה גם יכול להעמיד קבוצה לליגת העל, שמשלמת את השכר בזמן, אז אין שום סיבה להכריח את הקבוצה למצוא 3 מיליון שקל נוספים. יש רגולציות הרבה יותר מתקדמות.
ביטוח לפשיטת רגל
אף חברת ביטוח לא תעשה פוליסה שתכסה פשיטת רגל או ירידת ליגה אבל יש לליגות והתאחדויות כדורגל אינטרס מובהק להעניק רשת ביטחון לקבוצות שפשטו רגל. המנהלת, איגוד השחקנים וההתאחדות צריכות לעבוד ביחד כדי להקים קרן שאליה יפרישו אחוז מסוים מהכנסה כלשהי, נאמר ממכירת כרטיסים, ואז, במקרה של פשיטת רגל, הסכומים שם יכולים להציל מועדונים מקריסה מוחלטת. אין שום סיבה לא לייצר את רשת הביטחון הזו אם יחליטו על צעדים כגון ערבויות במזומן, ביטול תקציב המינימום וצמצום מספר האנשים המפוקפקים בעמדות כוח בכדורגל.
כסף לא קונה אושר ורוגע לאדם הפרטי אבל הוא כן מאפשר להתמודד עם מצוקות קטנות או גדולות בצורה טובה יותר. זה נכון גם לקבוצות כדורגל. רשת ביטחון תוריד הרבה מתחושת הלחץ וחוסר הוודאות - שיותר מדי אוהדי כדורגל ישראלים חשים בגלל הקבוצות שלהם מדי שנה.
