"בגיימינג חווים סטרס כמו בכל ספורט"
"בגיימינג חווים סטרס כמו בכל ספורט"
אי־ספורט דורש מהירות וריכוז שיא, אומר עדי אלחדף, המאמן המנטלי של קבוצת Team Finest הישראלית. בניגוד לספורטאים אחרים אלה אנשים שלא צמחו במסגרות ופעמים רבות חשים בדידות
במשך שנים קבוצת האיספורטס אסטרליס היתה ידועה כלוזרית הגדולה באליפויות ה-Counter Strike בגלל הפסדים ברבעי גמר. אבל אז "ב־2017 היתה הפריצה הגדולה", מספר עדי אלחדף, המאמן המנטלי של הקבוצה הישראלית Team Finest. "הביאו פסיכולוגית ספורט וכעבור שנה הם התחילו לזכות בכל התחרויות. היום לכל קבוצה מקצוענית ברמה בינונית ומעלה יש מישהו שאחראי על הבריאות המנטלית של הקבוצה".
הקבוצה Team Finest מאוגדת בארגון ה־eSports המקצועי הראשון בישראל. הארגון מפעיל חמש קבוצות בארבעה משחקים פופולריים: פורטנייט, פיפ"א, קאונטר סטרייק וואלוראנט, כאשר לאחרון יש גם קבוצת נשים מקצוענית. לאחרונה הצטרף לצוות הקבוצה אלון דאי, נהג המרוצים הישראלי שלצד מרוצים פיזיים יתחרה בשם פיינסט במרוצים וירטואליים. את הקבוצות מובילים מאמנים מקצועיים, ושחקני כל הקבוצות מקבלים משכורת ותנאים סוציאליים מלאים ובין השאר ליווי צמוד ממאמן מנטלי.
2 צפייה בגלריה
ההמאמן המנטלי עדי אלחדף: "באי־ספורט יכול להגיע ילד בן 16 לאיצטדיון מלא כשעוד 100 מיליון איש צופים בו בלייב. אלו לחצים שאין על כדורגלן"
(צילום: אור גליקמן)
"אני הרבה שנים בגיימינג, מאז ימי האטארי", מספר אלחדף שיש לו רקע ספורטיבי רחב הכולל סיף, כדוריד ושחייה ושלמד פסיכולוגיה באוניברסיטת אסקסס, שבבריטניה. "הייתי במגוון תפקידים בעולם המשחקים הדיגיטליים, עוד לפני ימי גוגל פליי", הוא מספר. "תמיד צפיתי באי־ספורטס. אם זה ב־ESPN, בפוקס או בערוץ אסייתי שמשדר טורנירי 'סטריט פייטר' זו אהבה ובשנים האחרונות אני מעמיק במחקרים בפסיכולוגיה של האי־ספורטס". לאחרונה צורף לטים פיינסט, שהוקמה ב־2019 על ידי המייסד המשותף ומנהל הגיימינג הראשי רוביק מילקיס והמייסד המשותף וסמנכ"ל השיווק יותם נחשון. כיום מנכ"ל החברה הוא רתם קמר מי ששימש בעבר מנכ"ל ההתאחדות לכדורגל.
מה פסיכולוג ספורט עושה באי־ספורטס בכלל?
"הספורטאים שם עומדים באותם הלחצים מנטליים של ספורטאים בענפים המסורתיים, את זה אפשר לראות במחקרים", קובע אלחדף. "הלחצים הפיזיים הם שונים אבל זה נכון לכל ספורט. לכל ענף יש הייחודיות שלו".
מה מייחד את הפסיכולוגיה של האי־ספורטס?
"נראה שהדבר הכי ייחודי זה משך הזמן שאנשים מצוים בו. בעוד שחקן כדורגל ממוצע מתחיל את דרכו במועדון בגיל 6, מתקדם עם הקבוצה, עובר מועדונים, ונמצא במסגרות: ילדים, נוער, בוגרים וליגות - באי־ספורטס אין מסגרות כאלה. בעצם לספורטאי אי־ספורטס אין אימון מובנה כמעט. השחקנים כולם טובים כי הם התאמנו ומתאמנים לבדם 16 שעות ביום. ושחקן טוב גם ילמד בעצמו. יראה יוטיוב, ילמד בפורומים על בעיות שהוא צריך לפתור, הוא עמוק בעולם הזה. ובגלל הבדידות יש שחיקה גבוהה. ספורטאי אי־ספורטס פורשים מוקדם יחסית: גם בגלל עומס מנטלי אבל גם עומס פיזי על הגוף - שעות מול המסך שגורמות לבעיות גופניות ספציפיות, בפרק היד לרוב. בגדול, אין כדורגלן שיתאמן בענף שלו 16 שעות ביום אבל זה כמעט הסטנדרט של ספורטאי אי־ספורטס".
לכל ענף יש מסי
אלחדף מתמודד, בין השאר, עם כל מה שפסיכולוג ספורט מסורתי מתמודד איתו: "לחץ, מוטיבציה, חרדת ביצוע, ביטחון עצמי, חוסן נפשי, פוקוס. הספורטאים אצלנו יכולים לכעוס על עצמם, יכולים להיות מאוד ביקורתיים כלפי עצמם, הם יכולים להרגיש שחוקים ועייפים. כפסיכולוג תמיד צריך לרדת לשורש הבעיה. במובן הזה העבודה מאוד דומה לספורט רגיל. רק שבאי־ספורטס יכול להיות העניין של להגיע, בתור ילד בן 16 או 17, לאצטדיון מלא כשעוד 100 מיליון איש צופים בך בלייב. אלו לחצים שאין כל כך על כדורגלנים בגיל הזה, למשל".
מה עושים בקבוצות?
"בקבוצות מבינים את הלחץ ויש תקנות כדי להתמודד עם הבעיות המאפיינות ספורטאי אי־ספורטס. למשל, מכריחים את הספורטאים לצאת לפגרות מגיימינג פעמיים בשנה. יש פסיכולוגים לקבוצות 24/7 ויש יותר ויותר מחקרים על איך מתאמנים נכון, איך סדר יום צריך להיראות, מה אוכלים, מתי אוכלים, מתי עושים הפסקה, מתי יוצאים לריצה בחוץ. פעם שחקני אי־ספורט היו צריכים לשאול בפורום ברדיט או לחפש וידיאו ביוטיוב כדי להגיע לידע הזה. היום זה מגיע מהקבוצות. מביאים הרבה ידע והתמחויות שמגיעים מפסיכולוגיית הספורט המסורתי".
2 צפייה בגלריה
אימון של נבחרת Team Finest. אנשים שיכולים לשבת גם 16 שעות מול המחשב
(צילום: אור גליקמן)
מה הופך גיימר לספורטאי אי־ספורט מצטיין?
"אנחנו חוקרים את זה כל הזמן. כמו בספורט המקצועני, זה סבוך. יש כישרון, אנשים עם יכולות קוגניטיביות מוגברות. וגם גאונות — כמו ליאו מסי או דייגו מראדונה בכדורגל. אבל תמיד כשאתה נכנס לעומק בניסיון לפענח מה מיוחד בספורטאי האי־ספורט, הסיפור הוא נחישות: היכולת לשבת ולתת 200% באימון. הם אלו שיעבדו על איך הם משתפרים כל הזמן. יחקרו ביוטיוב איך לשפר את יכולת הירי שלהם בנשק מסוים, למשל, או יתאמנו כדי לזהות תבניות ומגמות במשחקים. ישנם אלו שעולים לשרת כדי ליהנות וישנם אלו שעולים לשרת כדי להתאמן והם יהיו מאוד מכווני מטרה. כמקצוענים הם יחפשו את האדג' שלהם כל הזמן. זה מה שמבדיל בין הכי טובים לכל השאר".
רק לא לצאת רעיל
הסטיגמה שיצאה לספורטאי אי־ספורטס היא של אנשים לא בריאים, שיושבים כל היום מול המסך עם משקאות אנרגיה מפוצצי קלוריות ובקושי פעילים בחיים האמיתיים. אבל אלחדף מבקש לתקן את הרושם הזה. "יש הבדל בין גיימרים לספורטאי אי־ספורט מקצוענים, חשוב להדגיש את ההבדל הזה. עשו השוואה לאחרונה בין מדדי הבריאות של ארגון הבריאות העולמי לבין המדדים של ספורטאי האי־ספורט ומתברר שהם עונים על כל ההגדרות של אנשים בריאים - ברור שיש בעיות של השמנת יתר או דיכאון אבל זה אינדיבידואלי מאוד ולא מגמתי. יש היום דרישות מספורטאי אי־ספורטס. הם לא יכולים להיות לא בריאים, הם לא יכולים להגיע לשחיקה מאימון יתר. יש להם פיזיותרפיסטים והם מקבלים טיפים מרופאים לשחרור היד, למתיחות נכונות לפני פעילות מול המסך, לישיבה נכונה וכו'".
בספורט מסורתי, בטח בספורט הקבוצתי, לומדים הרבה על איך להסתדר בחברה, איך לשתף פעולה. זה קורה גם באי־ספורטס?
"אתה חייב יכולות חברתיות ברוב הענפים באי־ספורטס", אומר אלחדף. "הדבר הכי ידוע לשחקן אי־ספורט זה המונח Toxic - ‘רעיל’. אתה לא רוצה להיחשב לשחקן ‘רעיל’, שנחשב כמי שהתקשורת איתו שלילית, כי אם יוצא לך שם כזה לא ירצו לשחק איתך, ישעו אותך ממשחקים, לא ייקחו אותך לקבוצות.
מה גורם לאדם להיחשב Toxic?
“אם אתה מקלל, אם אתה לא נעים באינטראקציות איתך, אם אתה גזען או סקסיסט - ככל שאתה יותר רעיל, ככה הסיכוי שלך להצליח בענף הזה קָטֵן".
"יש עוד אלמנטים חברתיים לאי־ספורטס", מסכם אלחדף. "העבודה בקבוצת אי־ספורט היא כמו עבודה בכל קבוצה אחרת. זה אפילו עוד יותר דומה כיום לעבודה במקום רגיל כי בעידן הנוכחי של העבודה מהבית, קבוצת אי־ספורט מתנהלת יותר כמו מקום עבודה מאשר כמו קבוצת ספורט מסורתי. יש קבוצות שמעודדות יציאה למחנות אימונים משותפים אבל בגדול, רוב העבודה היא אונליין, ויש לכך יתרונות, כאמור. גם ספורטאי באי־ספורט צריך לדבר לא מעט בזמן שהוא צריך להיות בפוקוס עם חברים לקבוצה. זה מזכיר, אולי, יכולות קוגניטיביות של נהג פורמולה 1. יכולת קבלת החלטות מאוד מהירה. הכל מהיר. זה ספורט קשה מאוד".
