קריסת המלין מעלה את השאלה: האם אפשר להמשיך לצפות בפוטבול במצפון נקי?
קריסת המלין מעלה את השאלה: האם אפשר להמשיך לצפות בפוטבול במצפון נקי?
הרוחות סערו בעקבות קריסתו של דמאר המלין במאנדיי נייט פוטבול. המקרה גרם לאמריקאים לתהות האם אפשר להמשיך לצפות בפוטבול, כל עוד לא משלמים כמו שצריך לגלדיאטורים שמסכנים את עצמם על המגרש
בשבוע שעבר, השבוע הראשון של 2023, דמאר המלין, הסייפטי של בופאלו בילס, קרס על המגרש במשחק השבוע של ה-NFL ("מאנדיי נייט פוטבול") ומיליוני אנשים ברחבי ארה"ב - הרבה מאוד משפחות וילדים שנהנו מחופש השנה החדשה שלהם - צפו במחזה הנורא בשידור ישיר. השדרים התקשו לדבר, שחקנים - חבריו לקבוצה ויריבים התפללו - והמשחק בוטל.
המלין סבל ממה שנקרא Commotio cordis. זה מצב רפואי שקורה כאשר חבטה חזקה לבית החזה גורמת לשיבוש הפעילות החשמלית של הלב וליצירת הפרעת קצב (אריתמיה) קטלנית. המלין אושפז ויצא מכלל סכנה נכון לעכשיו. מצבו משתפר ועדיין לא מדברים על זה בציבור, אבל יכול להיות שהוא אפילו יחזור לשחק. ומהעז ומעז יצא מתוק כאשר העמותה של דמאר, אותה הקים ב-2020 כדי לרכוש צעצועים לילדים נזקקים, גייסה מיליונים אחרי האירוע. הוא הצליח לגייס רק 3,000 דולר לצעצועים לפני המשחק ביום שני.
למרות הסוף הטוב בסך הכל לאירוע המזוויע, הרוחות סערו בעקבות קריסתו של המלין. והרוחות סערו בעיקר בגלל השיח שהתפתח בעקבות האירועים הקשים במאנדיי נייט פוטבול. שיח שאפשר לסכם בשאלה ששאלו במגזין טיים. "האם אנחנו יכולים לצפות בפוטבול במצפון נקי?".
פוטבול זה הספורט הגדול ביותר בארה"ב - מדינת הספורט הגדולה ביותר. 82 מ-100 השידורים הכי נצפים ב-2022 היו משחקי פוטבול - כולל 9 מ-10 השידורים הנצפים ביותר. האירוע הטלוויזיוני הנצפה ביותר מדי שנה בארה"ב הוא משחק הסופרבול. האמריקאים מהמרים, חוקית, יותר מ-12 מיליארד דולר בשנה על ה-NFL ועוד מיליארדים רבים בהימורים לא חוקיים. כמו כן, כ-50 מיליון אמריקאים משחקים במשחקי פנטזי של ה-NFL. הליגה עצמה מכניסה בשנה קרוב ל-20 מיליארד דולר - בעיקר מהסכמי טלוויזיה - אבל לא רק. מיליארדים נכנסים ממכירת כרטיסים וחסויות.
רוב הכסף הזה לא מגיע לשחקנים. 52% מהסכומים שהליגה מרוויחה מגיעים הבעלים. 48% מגיעים לשחקנים. ומאחר שרוב השחקנים לא קוורטרבקים והקריירה שלהם לא ממשיכה יותר מ-3.5 שנים, רוב השחקנים בליגה מסכנים את חייהם במשחק ומרוויחים מעט מאוד ביחס לספורטאים אחרים בארה"ב.
המלין, למשל, על חוזה של מקסימום 3.6 מיליון דולר לארבע שנים אבל רוב החוזה לא מובטח. כלומר, אם המלין לא יכול לחזור לשחק, הוא לא ירוויח סכום שאפילו מתקרב ל-3.6 מיליון דולר. החוזה שלו לשנה עומד על כ-875 אלף דולר - כאשר רוב הכסף יכנס רק לאחר שישחק מספר מוסכם של משחקים והוא ירשום ביצועים מספקים. אחרי מס הכנסה ה-875 אלף דולר הללו יורדים לכ-500 אלף דולר בשנה. הוא ישלם מכיסו, כ-10,000 דולר בשנה עבור ביטוח. הוא גם חייב אחוזים נוספים לסוכן שלו ואם בעלים לא מעוניין לשלם לו יותר - משלל סיבות - אז הוא פשוט יכול לזרוק אותו מהקבוצה ללא פיצויים משמעותיים.
זאת ועוד, מאחר שהמלין שיחק רק שנתיים ב-NFL הוא עדיין לא מאושר לקבלת פנסיה מהליגה - במקרה של פרישה. שחקן צריך לשחק לפחות 3 שנים כדי להבטיח לעצמו פנסיה מהליגה - לחמש שנים אחרי פרישתו. הוא גם צריך לעשות שלוש שנים בליגה בשביל להבטיח לעצמו שהליגה תשלם לו את ההוצאות הרפואיות בחמש שנים אחרי הקריירה. בליגה אמרו שהם ידאגו להמלין אבל הם לא מחוייבים לעשות זאת חוקית.
ויותר מזה, ב-2020 נחתם הסכם השכר הקיבוצי של הליגה עם השחקנים ובו הוחלט שהפיצויים על אובדן כושר הכנסה בליגה ירדו מ-22 אלף דולר בחודש ל-4,000 דולר בחודש. האיגוד הסכים להוריד את הסכום שהם מקבלים מהליגה אם הביטוח הלאומי האמריקאי ישלם להם סכום זהה.
פעילי זכויות אדם, שחקנים לשעבר, ספורטאים בענפים אחרים ועוד דורשים עכשיו שהחוזים של השחקנים יהיו מובטחים אבל גם אם יוחלט שהחוזים הללו יובטחו - משהו שבעלי הקבוצות לא מעוניינים שיקרה - אז אירועי המלין הזכירו לכולם שפוטבול הוא משחק אכזרי שמותיר נזקים ארוכי טווח בשחקנים - נזקים בגוף ובמוח. נזקים שהליגה ממש לא ממהרת לקחת אחריות עליהם.
בעשור הקודם הסכימה הליגה לשלם 1 מיליארד דולר בפיצויים ליותר מ-300 שחקנים שסבלו מ-CTE, מחלה מוחית שמאפיינת שחקני פוטבול. בינתיים פחות מ-20% מהפיצויים הועברו לשחקנים ועדיין לא שילמו ל-60% ממבקשי הפיצויים. הליגה נלחמה במשך זמן רב כדי להימנע מהפיצויים הללו וסירבה להכיר בקשר שבין CTE, מחלה שנובעת ממהלומות תכופות לראש, לפוטבול.
ההתנהלות הזו גורמת לאמריקאים רבים לשאול את עצמם: האם אפשר להמשיך לצפות בפוטבול, ענף אלים מטבעו, כל עוד לא משלמים כמו שצריך לגלדיאטורים על המגרש שמאפשרים את התעשייה הזו שמגלגלת מיליארדים?
על פניו, הרעב לפוטבול לא יורד. הרייטינג, כאמור, לא יורד; קבוצות נרכשות במיליארדים ופוטבול הוא עדיין הספורט הכי פופולרי בארה"ב - בפער. אבל כשהארי קרסון, שחקן ניו יורק ג'איינטס שנכנס להיכל התהילה, אוסר על בני משפחתו - בנים, נכדים, נינים - לשחק פוטבול - אז יותר ויותר אנשים מרגישים שמשהו לא בסדר בענף שהם אוהבים. וכששחקן כמעט מת על המגרש לעיני כל ארה"ב - אז מתחיל דיון רציני על עתידו של המשחק. "שחקני פוטבול צריכים חוזים מובטחים" אמר רג'י בוש, אחד מגדולי השחקנים של הליגה. "מגיע להם חוזים מובטחים. ההקרבה שלהם עצומה והם בסכנה בכל פעם שהם עולים על המגרש והעובדה שבעלים יכול פשוט לזרוק אותם מהקבוצה היא פשוט משוגעת".
"אנחנו יושבים ומדברים על זה כל פעם מחדש - כל פעם שקורה משהו כזה כמו שקרה להמלין" אמר גארנט בוש, איש תקשורת ספורט אמריקאי שגם הינו פעיל חברתי. "וכל פעם מדברים על הבטחת החוזים של השחקנים ואיך הליגה תרגיש עם זה. אבל לא איכפת לי מה הליגה מרגישה? למה לא מדברים על מה שחשוב. מה שחשוב זה שאמא של המלין תעמוד עכשיו מול הוצאות רפואיות לא סבירות. הילד שלה סיכן את החיים שלו בשביל לשחק את המשחק הזה שמגלגל מיליארדים ומה הוא מקבל מזה? ואי אפשר לסמוך על הליגה שתיתן לו פיצויים. כמה כמוהו יש שאתם לא תיתנו להם פיצויים, לא תסייעו לילדים שלהם להגיע לקולג'. הליגה לא משלמת את מה שהיא חייבת כי הם לא רוצים. השחקנים לא מקבלים חוזים מובטחים כי זה עולה לליגה, שמגלגלת מיליארדים, כסף. הם לא רוצים. הבחורים השחורים הצעירים האלה נותנים את החיים שלהם והמיליארדרים יקבלו את הצ'קים שלהם. והמוצר טוב ונשלם עליו כל עוד הוא טוב".
זו האמת. וזו המציאות. וזה לא ישתנה כל עוד אוהדי ספורט אמריקאים לא ישנה את הרגלי הצריכה שלהם.
