יובנטוס ונאפולי מציגות: כמה באמת שווים שחקני כדורגל?
יובנטוס ונאפולי מציגות: כמה באמת שווים שחקני כדורגל?
שני המועדונים האיטלקיים בצרות, בעקבות חקירה של רשויות החוק במדינה בחשד לרישום כוזב של העברות שחקנים. הצרה היא שאף אחד לא יודע באמת מהם המחירים האמיתיים של השחקנים
לפני כמה שנים מדען הדאטה האמריקאי מייקל קאלי הראה שהתפקיד במגרש הוא הגורם המשפיע ביותר על הגיל בו מגיע כדורגלן לשיאו - כלומר רושם את הביצועים הטובים ביותר בקריירה שלו.
לגילוי של קאלי יש השפעה רבה על מחיר הכדורגלנים. למשל, שוער מגיע לשיא בגיל 28, ומתחיל לדעוך משמעותית רק בגיל 33. בלם ממוצע מגיע לשיא בגיל 27 ומתחיל לדעוך באופן דרמטי רק אחרי גיל 32. אלו נתונים חשובים כי המשמעות שלהם היא שאפשר לרכוש שוערים או בלמים בני 25+ במחיר גבוה מאחר שהשיא שלהם עוד לפניהם והדעיכה עוד רחוקה. לעומת זאת, קשרים מרכזיים מגיעים לשיא שלהם בגיל 25-26 ואת הדעיכה שלהם אפשר לזהות בנתונים כבר בגיל 30, כך שעדיף לרכוש אותם מוקדם יותר. גם שחקני כנף מגיעים לשיא בסביבות גיל 25-26, והדעיכה הדרמטית מתחילה קצת לפני גיל 30. חלוצים מגיעים לשיא בגיל 27 ובגיל 31 כבר נופלים מהצוק של הביצועים - כלומר לרכוש חלוץ בן 29 במחיר גבוה זו החלטה עסקית ומקצועית גרועה.
גיל ואורך חוזה נוכחי הם כנראה שני הגורמים המשפיעים ביותר על מחיר שחקן. בדרך כלל, ככל שהחוזה ארוך יותר, כך המחיר גבוה יותר (כי שחקן יכול להשתחרר בחינם בתום החוזה שלו). וככל שלשחקן יש יותר שנים עד השיא שלו, כך מחירו יהיה גבוה יותר.
לגורמים הללו אפשר להוסיף את המקום בו גדל השחקן - מדינה ומועדון. שחקן מברזיל כמעט תמיד יהיה יקר יותר משחקן מזימבבואה בגלל ההיסטוריה הברזילאית בכדורגל והמסורת הפחות מרשימה של כדורגלנים מזימבבואה. כמו כן, יש מועדונים שעל השחקנים שהם גידלו יש "פרמיה" כי כולם יודעים מה המינימום שהם יקבלו משחקן שגדל באייאקס או בנפיקה, ומצד שני - רשימת ההצלחות של שחקני אקדמיה של הפועל חיפה ופאוק סלוניקי פחות מרשימה.
ויש גם את עניין הסוכן. סוכן שמקושר למועדונים רבים יותר ומייצג שחקנים בכירים יותר, כמעט תמיד ישפיע לטובה על המחיר של שחקן. קבוצות ירצו לשמור על יחסים טובים איתו, ולכן ישלמו יותר ממה שתכננו על שחקן "שלו".
בימים האחרונים מדברים רבות על פקטור משמעותי נוסף במחיר של כדורגלן: "מאנקי ביזנס".
בסופ"ש האחרון פשטו חוקרים מטעם המשטרה הכלכלית של איטליה על משרדי יובנטוס ואספו מסמכים ומחשבים. החשד העיקרי הוא ניפוח מחירי שחקנים ב-42 עסקאות שונות שמועדון הפאר האיטלקי עשה. לפי החשד, המועדון רכש שחקנים בעסקאות חליפין ורשם אותם כ"הון", בעוד שבפועל לא התבצעו העברות כספים בכלל.
יובנטוס לא לבד
בחודשים האחרונים הרשויות חוקרות מועדונים בכירים באיטליה על תרגילי חשבונאות סביב מחירי השחקנים. החוקרים, למשל, בדקו את העסקה שבה רכשה נאפולי את ויקטור אוסימהן מליל הצרפתית. המחיר הרשמי והרשום של החלוץ הניגרי בן ה-22 עמד על 71.25 מיליון יורו.
מתוך ה-71.25 מיליון יורו, 3 מיליון יורו שולמו כדמי סולידריות, כחלק מהתוכנית של פיפ"א להעברת כספים לאקדמיות בהן גדלו השחקנים. 4 מיליון יורו שולמו בעמלות לסוכנים שהיו מעורבים בתיווך. 8.3 מיליון יורו שולמו לשרלואה, הקבוצה שממנה הגיע לליל (ככל הנראה היה הסכם העברת אחוזי מכירה אליה). ליל קיבלה על אוסימהן "רק" 36 מיליון יורו מתוך ה-71.25 מיליון יורו.
ואיפה קבור הכלב? 20 מיליון יורו לליל "על הנייר" - בדמות ארבעה שחקנים, שרק אחד מהם, שוער מחליף בן 36, שיחק בקבוצה הצרפתית מאז המעבר; שלושת האחרים נמצאים כעת בליגות הנמוכות באיטליה. השחקנים השוליים קיבלו "שווי" של 20 מיליון יורו, וליל, כביכול, שילמה עליהם כחלק מהמעבר של אוסימהן. העניין הוא שאגורה לא שולמה על הרישום של הארבעה בליל, והקבוצה הצרפתית הסכימה לכך רק כדי לסייע לנאפולי לאזן את הספרים, מה שיסייע לה להשלים את רכישת אוסימהן.
החוקרים בודקים אם החשבונאות היצירתית הזו היא בכלל כשרה. בין השאר נבדקות 62 העברות - בעיקר של שחקנים צעירים או שחקנים שוליים, אבל גם העברות שחקנים לענקיות אירופאיות כגון ברצלונה ומנצ'סטר סיטי - כדי לגלות אם יש בהן הפרות חוקים פיננסיים. מבחינת יובנטוס, שנסחרת בבורסה, הדבר עשוי להתגלות כעבירה פיננסית משמעותית.
יובנטוס, למשל, עשתה עסקת טרייד עם ברצלונה. מירלאם פיאניץ' עבר לספרד וארתור מלו עבר לאיטליה. שני המועדונים הודיעו שהמעבר הוא הכנסה שסייעה לכסות חלק מההוצאות וההפסדים למרות שבפועל לא הועברו כספים בעסקה. לפי הדיווחים, לתובעים במשרד המשפטים האיטלקי יש אפילו הקלטות של הנהלת יובנטוס - כולל של הנשיא אנדראה אניילי, המנהל הספורטיבי לשעבר פאביו פארטיצ'י וסגן הנשיא פאבל נדבד - מדברים על הרישום שאפשר להגדירו ככוזב. שישה מנהלים ביובנטוס נמצאים תחת חקירה על רישום כוזב של 282 מיליון יורו משוק ההעברות כהכנסות.
העניין הוא שאפילו החוקרים לא יודעים כמה כדורגלן "צריך" להיות שווה. במשך שנים, שווי השחקנים נקבע באמצעות חישובים סובייקטיביים לחלוטין. לפי מכתב שהעבירו התובעים של התאחדות הכדורגל האיטלקית לרשויות החוק, "זיהוי המחיר ההוגן של אתלט מקצועי זו משימה קשה ביותר ולא נתמכת על ידי ראיות מדעיות". או בקיצור, השווי, פעמים רבות, מומצא לחלוטין.
ובאיטליה, יש לומר, די המציאו את השיטה של רישום שחקן כמכירת נכס בשווי מומצא (Plusvalenza - סוג של רווחי הון). וכיום משתמשים בה בכל אירופה. קבוצות מעבירות שחקנים זה תמורת זה ובשביל הרישום (או הפייר פליי הפיננסי) רושמים את העברת הנכס כהכנסה.
מה יקרה עם יובנטוס? ב-2018 קייבו ורונה נמצאה אשמה בכך שקיבלה רישיון לשחק בליגה רק בזכות רישום כוזב של הכנסות מהעברות שלא באמת היו העברות. הקבוצה איבדה את הרישיון שלה לשחק בליגות המקצועניות באיטליה ופורקה. האם דבר דומה יקרה ליובנטוס? קשה מאוד להאמין. אולי תהיה סנקציה שקשורה להורדת נקודות ואולי הבורסה האיטלקית תיתן למשפחת אניילי מכה על היד.
ומה הסיכוי, שבעקבות ההתפתחויות באיטליה, תהיה איזו סטנדרטיזציה של מחיר הכדורגלנים? אולי לקשור את המחיר לשכר? אולי לייצר מדד אובייקטיבי ומדעי? אולי בכלל צריך לוותר על סכומי העברות ולעסוק, כעיקרון, רק בתשלומי סולידריות לקבוצות שגידלו את השחקנים? זה כבר הרבה יותר קשה להאמין שיקרה.
