נובאק ג'וקוביץ' אלוף ווימבלדון - חילופי הדורות שוב יצטרכו לחכות
נובאק ג'וקוביץ' אלוף ווימבלדון - חילופי הדורות שוב יצטרכו לחכות
נובאק ג'וקוביץ', רפאל נדאל ורוג'ר פדרר הם תופעות ספורטיביות ומנטליות היסטוריות. וייתכן שהם נהנו מאוד מכך שהדור שבא אחריהם פשוט לא בנוי כדי להתמודד איתם - נפשית
עולם טניס הגברים נשלט כבר כמעט שני עשורים על ידי אותם טניסאים - רפאל נדאל, נובאק ג'וקוביץ' ורוג'ר פדרר. כולם עמוק לתוך שנות השלושים שלהם. פדרר, מעט מבוגר ופצוע יותר, לא משחק על בסיס קבוע בשנים האחרונות, נדאל סובל מפציעות כרוניות ועדיין זוכה בגרנד סלאמים על בסיס קבוע ונובאק ג'וקוביץ', למרות הסטטוס החיסוני שלו שמנע ממנו וימנע ממנו תארי גרנד סלאם, ממשיך להיות דומיננטי. הערב זכה הסרבי בווימבלדון בפעם השביעית בקריירה שלו. זה תואר הגרנד סלאם ה-21 שלו. הוא היחיד שזכה ב-7 תארים או יותר בשני גרנד סלאמים שונים. יש לו תואר אחד פחות משל נדאל ואחד מעל פדרר.
ג'וקוביץ', 35, ניצח בגמר את ניק קיריוס בן ה-27 אחרי שנראה שהאוסטרלי הבינלאומי מתפרק מנטלית במהלך המשחק מולו. קיריוס - לא הטיפוס הכי יציב נפשית בסבב הטניס - הוא יוצא דופן מבין כל הטניסאים האחרים בני דורו אבל גם מסמל הרבה מהבעיות שיש לבני דורו בטניס.
הוא יכול להציג רגעי טניס מופלאים ויצירתיים במשחקון אחד ובמשחקון שני הוא יכול לעשות 4 טעויות שמוציאות אותו לחלוטין מפוקוס. ונראה שלכל הטניסאים בני דורו - כולם מוכשרים, כולם גדלו על הטניס המשובח של ג'וקוביץ', פדרר ונדאל, ולכולם יש איזשהו מחסום מנטלי שמונע מהם לייצר המשכיות דומיננטית. נראה שאין להם את כוח הסיבולת או אפילו את הרצון והמוטיבציה להתמודד נגד שלושת הטיטאנים גרנד סלאם אחרי גרנד סלאם.
כמו קיריוס, גם אלכסנדר זברב, הטניסאי הגרמני בן ה-25 מספר 2 בעולם, הסתבך מחוץ למגרש בכל מיני סיפורים לא נעימים עם המין השני - שהשפיעו מנטלית ונפשית עליו ועל הקריירה שלו. דנייל מדבדב, 26 - מספר 1 בעולם, מושעה מטניס בגלל המלחמה באוקראינה, אבל גם קודם לכן הוא הודה שהוא סובל "משדים שמתפרצים מהמוח שלי בטניס".
שחקנים רבים בני 23 עד 30 הוגדרו כ"בייבי פדרר" (גריגור דימיטרוב) או זכו להשוואות לנובאק ג'וקוביץ' (דומיניק תים), אבל מעטים מהם הצליחו לשחזר את ההצלחות שלהם כמו הגדולים מכולם. כולם זכו בעשרות מיליוני יורו בכספיי זכייה.
סטפנוס ציציפס, 23, קאספר רוד, 23, וקרלוס אלקרס, 19 - עשויים להתגלות כעתיד של הטניס העולמי הגברי אבל הם יצטרכו להוכיח שהם חסונים מספיק נפשית כדי להתמודד עם הרוחות החזקות שעל פסגות הטניס - על בסיס קבוע. קודמיהם, כך נראה, לא עומדים בלחצים הללו.
מדוע זה קורה? אולי שווה להסתכל על העולם המקביל של טניס הנשים - שם אין כוח אחד דומיננטי ונראה שמדי טורניר צומחת מישהי שהופכת ללהיט החדש.
מרטינה נברטילובה, אחת מגדולות הטניסאיות בכל הזמנים, הסבירה לניו יורק טיימס שטניסאיות צעירות רבות "נזרקות הרבה יותר מדי לתוך העולם מחוץ לטניס" בעקבות הצלחה חד פעמית. "הן מקבלות הרבה מאוד כסף, יש סביבן הרבה מאוד מדיה חברתית, וסוכנים מנסים להרוויח את הכסף שלהם ברגע שהשחקנית חמה".
פאם שריבר, טניסאית עבר שהעפילה לגמר היו.אס.אופן בגיל 16, ניסתה להסביר: "הצלחה מוקדמת שינתה לחלוטין את חיי. זה לוקח לא מעט זמן להתרגל לאחריות שיש עלייך, לזהות החדשה שיש לך. זה קשה מאוד".
גם הצלחה רגעית בטניס יכולה להניב כסף רב, ואם לשחקן אין את הכלים הפסיכולוגיים להתמודד עם זה, הוא יתקשה להגיע לאותה רמת ביצוע שהביאה אותו לפסגה. המוטיבציה נפגמת, פציעה יכולה לפגוע בחוסן הנפשי, מעטפת לא מספיק מקצועית יכולה להוביל לכמה קריסות רצופות ובעיות ביטחון עצמי חמורות, ולפעמים זה פשוט שתן שעולה לראש ופוגע בשיקול הדעת.
כמה שקשה להיות כדורגלן מקצועי - פחות מ-3% מהמתאמנים במחלקות הנוער יהיו שחקנים מקצועיים - ככה עוד יותר קשה להיות ספורטאי אינדיבידואלי בפסגת המשחק שלך.
ג'וקוביץ', נדאל ופדרר הם טניסאים אדירים, ואולי בגלל התחרות המוקדמת ביניהם פיתחו חוסן מנטלי בלתי ניתן לשבירה. אולי זה התפתח בגלל הטון והרצינות שאפיינו את רוג'ר פדרר - שהציב סטנדרטים התנהגותיים ומקצועיים שנדאל וג'וקוביץ' היו חייבים לעמוד בהם כדי להתמודד איתו.
זה סיפור שמלמד משהו על הסטנדרטים הללו. כשהיה נער מוכשר בטניס, נשאל פדרר בראיון לעיתון שוויצרי מה הוא מתכנן לעשות עם הכסף שזכה בו בטורניר המקצועי הראשון שלו. העיתונאי שמע "מרצדס" ופרסם את התשובה בעיתון. אמו של פדרר זעמה על הילד והשאיפות החומריות הלא צנועות שלו. הוא נאלץ להסביר לה שזו בכלל לא היתה התשובה שלו. פדרר אמר לאימו שהוא אמר לעיתונאי כי הוא יקנה mehr CDs (יותר דיסקים בגרמנית) עם הכסף שקיבל. העיתונאי שמע "מרצדס".
פדרר גדל לתוך החינוך הזה לצניעות. רפא נדאל עבד כילד כשותף למשחקי טניס של תיירים גרמנים במאיורקה, נובאק ג'וקוביץ' גדל במדינה קרועה והרוסה ממלחמות ושיחק טניס במקלטים בזמן הפצצות. כל אחד פיתח מילדות חוסן נפשי ויכולות מנטליות שסייעו להם לשמר את הדומיננטיות שלהם בענף לזמן חסר תקדים. זה ברור שכדי לזכות בגרנד סלאם אחר גרנד סלאם צריך להציג הרבה מאוד יכולות מנטליות נדירות, שהן לעיתים קרובות תוצאה של "בישול ארוך" בקשיים, תנאים לא קלים ובחינוך מיוחד.
בעולם האינסטנט, בעולם הטיק-טוק והאינסטגרם, אולי קשה יותר להגיע לבישול הארוך הזה. בעולם בו ילדים בני 11-12 נשלחים לאקדמיות טניס מפונפנות אולי קשה להתפתח כלוחם - במיוחד אם בגיל 23-25 אתה כבר יכול להיות מולטי-מיליונר מפרסי זכייה בלבד.
נובאק ג'וקוביץ', רפאל נדאל ורוג'ר פדרר הם תופעות ספורטיביות ומנטליות היסטוריות. וייתכן שהם נהנו מאוד מכך שהדור שבא אחריהם פשוט לא בנוי כדי להתמודד איתם - נפשית ומנטלית.
