דעההמדליה של ביבי, עם מי לינוי לא תתחתן, ומה עם החלום הגדול
דעה
המדליה של ביבי, עם מי לינוי לא תתחתן, ומה עם החלום הגדול
אילו תחמנות היתה מקצוע אולימפי, ביבי היה לוקח בקלות את המשקל הכבד, את הקרב-רב ואת השליחים, אפילו אם היה נאלץ לרוץ לבד את כל הקטעים ולהעביר לעצמו את המקל. חמש אנקדוטות לסיכום האולימפיאדה עד כה
חמישה עיגולים אולימפיים לסיכום האולימפיאדה עד כה:
1. החלום
בכל פעם שספורטאי ישראל התעלו בטוקיו, חזרה בסיכומים ובראיונות הבשורה הבאה: אל תוותרו על החלום, תמשיכו לחלום, בלי שתחלמו לא תגיעו. חלומות זה חשוב. אבל על כל חולם שמימש והגשים, יש מיליוני חולמים שמתעוררים בכל בוקר למציאות חייהם האפורה, מותירים מאחוריהם את חלומותיהם המנופצים.
וכשהם פותחים בערב את הטלוויזיה, הם רואים את אשרם וזליקמן, את הג'ודאים, את דולגופיאט וגם את מאיה ומירי, וכולם ממליצים רק לחלום ולחלום. אבל מה לעשות שרק יחידי סגולה, מכונות-על אנושיות, מלאכי רקיע, מסוגלים לגעת בזהב. אז ויתרנו על החלום, נשארנו בהייטק, הרמנו סטארט-אפ והנפקנו בנאסד"ק בשווי של שישה מיליארד דולר. החלום והפשרה.
2. הכסף
גם הזהב עובר דרך הכסף. אשרם ודולגופיאט יקבלו 500 אלף שקל כל אחד. אבישג סמברג תקבל 250 אלף שקל על הארד, ובסכום הזה תתחלק גם נבחרת הג'ודו. וזה מחזיר אותי לאוגוסט 1989 לתוכנית שהגה אז אלכס גלעדי הגדול: הספורטאי הישראלי שיביא זהב יקבל 400 אלף דולר. איך אני זוכר? כי הקדשתי אז לרעיון טור ב"מעריב", תחת הכותרת "לובי הסטרואיד הדולרי" (סוג של וריאציה על ל.ס.ד) - טור סאטירי על הסם הממריץ, על התמריץ שבלעדיו הישראלים לא יתאמצו להזיז את עצמם. אינני יודע אם תוכנית גלעדי יצאה לפועל, במלואה או חלקה. כנראה שכן, כי כבר באולימפיאדה הקרובה לאחר פרסום התוכנית, ברצלונה 1992, זכתה ישראל בשתי המדליות הראשונות בתולדותיה.
3. התחמן
לינוי אשרם התחרתה בשבת ואלוהים, אלוהי ישראל כמובן, התעלם מההפרה הבוטה הזו, בירך אותה ואף האיר את דרכה להצלחה גדולה. גם מדליית זהב וגם חצי מיליון שקל פרס חייב במס. ראש האופוזיציה בנימין נתניהו היה הראשון לזהות (שהנשיא הרצוג וראש הממשלה בנט לא יתקשרו בשבת) והקדים את מתחריו. הזהב לנתניהו, הכסף להרצוג, הארד לבנט. לשותפיו הטבעיים, החרדים והסמוטריצ'ים, שזעמו על חילול השבת, השיב נתניהו באמצעות דוברות הליכוד שמדובר ב"טעות טכנית". כשהטעות היא הוצאת ההודעה על הברכה לפני צאת השבת. אילו תחמנות היתה מקצוע אולימפי, ביבי היה לוקח בקלות את המשקל הכבד, את הקרב-רב ואת השליחים, אפילו אם היה נאלץ לרוץ לבד את כל הקטעים ולהעביר לעצמו את המקל.
4. חידושים
ואכן, בכל אולימפיאדה צצים ענפים חדשים. חלקם מנומקים במאמץ להנגיש את הספורט לצעירים, חלקם בניסיון של המדינה המארחת, שזכותה להציע ענף חדש, לשפר את סיכוייה למדליה. לא תמיד הקשר בין הענפים האלה לספורט ברור, ולא תמיד ברור מהו ספורט. לפי גישה אחת, ספורט זה רק פעילות שניתן להכריע בכלים מדידים כמו זמן, מרחק, גובה, שערים, סלים, איפון ונוק אאוט. או שספורט זה גם פעילות אסתטית שכפופה לשיקול דעת שיפוטי, כמו התעמלות אמנותית, שחייה צורנית וקפיצות למים ממגדל. וגם סקייטבורד, הענף החדש שלא חלם להגיע מהרחובות לפסגות האולימפיות. כשישראל תארח את האולימפיאדה אולי יוסיפו מטקות ים, יריקת קליפות גרעינים למרחק או תחמנות פוליטית. נתניהו יירשם. בכל זאת, חצי מיליון שקל למדליית זהב, כסף על הרצפה. ומנגד, יש ענפים ש"התיישנו" ונגרעו מהרפרטואר האולימפי, כמו קפיצות מהמקום, כמו ירי בפסיונים. כ-300 ציפורים נורו באולימפיאדת פריז ב-1904. מחאה ציבורית רחבה ביטלה את הענף הזה. ועכשיו יבטלו את מקצוע ההליכה לחמישים קילומטר. מסתבר שהוועד האולימפי לא מתחשב רק בסבלן של הציפורים.
5. החתונה
מבין שני זוכי הזהב שלנו, רק לינוי אשרם יכולה להתחתן בישראל. אבל, לא עם כל אחד. לא עם ארטיום דולגופיאט, למשל.
