זמן פציעות: הכדורגל צריך לשנות את החוקים כדי לשמור על השחקנים
זמן פציעות: הכדורגל צריך לשנות את החוקים כדי לשמור על השחקנים
הטכנולוגיה מתקדמת, מדעי הספורט משתפרים ושחקנים הופכים למהירים וחזקים יותר. עכשיו רק צריך שהחוקים, לוח השנה והמעורבים בספורט יתאימו את עצמם למציאות המשתנה במהירות
בחודש שעבר, בוקאיו סאקה, קשר ארסנל, ספג כמה פגיעות לא קלות משחקני אסטון וילה. אחרי המשחק השחקן היצירתי של הקבוצה הלונדונית דרש יותר הגנה מהשופטים. את סטיבן ג'רארד, מאמן וילה, זה הרגיז. "אני יושב עכשיו עם ברגים במותניים שלי" אמר. "עברתי 16 ניתוחים, קשה לי ללכת לחדר כושר כיום. זה הכל בגלל שהרווחתי את לחמי בכדורגל האנגלי. הוא (סאקה) ילמד. והוא ילמד מהר".
ג'רארד, אחד מגדולי השחקנים בהיסטוריה של הפרמיירליג, שיחק, בשיאו, בכדורגל איטי בהרבה מהכדורגל היום. את הבכורה שלו ערך ג'רארד ב-1998, כשעל המגרש שיחקו כמה שחקנים עם בעיות אלכוהול, שחקנים שסבלו ממשקל יתר ושחקנים שקשה לראות אותם שורדים 90 דקות בכדורגל של היום. כדורגל, אגב, שמאז 2006 ועד 2022 הפך למשחק עם 100% יותר ספרינטים והרבה יותר ריצות מהירות.
הספרינטים והריצות המהירות קשורות למשחק הלחץ הגבוה שקבוצות רבות אימצו. זה מוביל למשחק כאוטי הרבה יותר. ב-2011/12 קבוצות ליגת האלופות איבדו את הכדור 5.3 פעמים במשחק. השנה קבוצות מאבדות את הכדור כמעט 10 פעמים במשחק. פי 2 יותר איבודים. לשחקנים אין זמן לעצור את הכדור, לנוע ברוגע ו"לשלוט במשחק". זמן השיקום הטבעי שיש במשחק הכדורגל צומצם בדרסטיות. עימותים פיזיים במהירויות שיא הם תכופים.
באופן כללי, השחקנים מהירים יותר וחזקים יותר. תאונות דרכים בין שתי מכוניות שנוסעות לאט אינן עושות את אותו נזק כמו תאונות בין שתי מכוניות שטסות ביותר מ-100 קמ"ש. זה נכון גם לכדורגלנים. השחקנים היו אולי פעם "מלוכלכים" יותר וסיימו יותר משחקים עם תחבושות מוכתמות בדם על הראש אבל מספר הפציעות הטראומטיות בכדורגל עולה לאורך השנים (שבירות רגליים, קריעת רצועות וכו'), בעוד שמספר הפציעות (רובן שריריות) יורד ב-3% בעונה מאז שנת 2000 ועד ימים אלו לפי מחקר של אוניברסיטת לינקופינג בשבדיה (בעיקר בזכות שימוש נרחב ומשופר במדעי ספורט וטכנולוגיות רפואיות). יש לציין ששחיקה מוגברת - כתוצאה מעומס משחקים - מובילה גם לפציעות טראומטיות.
זה אומר שצריך לשקול צעדים חוקתיים על מנת לשמור על בריאות השחקנים. אם פעם, בעקבות פציעות של מרקו ואן באסטן וכוכבים אחרים, נאסר לתאקל מאחור , אולי היום שווה לשקול חוקים שיאסרו תאקלים מהצד, למשל.
באופן כללי, מצופה מהרשויות, לשמור על בריאות השחקנים. הסברים כגון "בזמני שיחקתי עם רגל שבורה" או "עכשיו יש לי ברגים במותניים אז גם אתה צריך להיות עם ברגים בקרסול" אינם מתקבלים על הדעת. המטרה של כל ארגון וגוף היא ללמוד מטעויות העבר ולהתייעל בשמירה על הנכסים הכי חשובים של הכדורגל - השחקנים.
יהיו כאלה שיתעקשו להשוות בין אז להיום. אנחנו מכירים אותם מהוויכוחים על גדולתו של ליאו מסי. "דייגו מראדונה התמודד עם קצבים כל משחק" הם יאמרו. אלו בדיוק אותם האנשים שיאמרו ש"הכדורסל של פעם היה הרבה יותר קשוח" למרות שכל הנתונים מלמדים שקשה הרבה יותר לשחק כדורסל היום - הרבה יותר ספרינטים, שינויי כיוון וריצות. למשל, מספר הפיק-אנד רולים (מהלכים דינמיים מאוד) במשחק צמח מ-18.5 ב-2004/05 ליותר מ-42 העונה. ב-2004/05 היו 22.7 מהלכי לואו פוסט (מהלכים סטטיים מאוד) במשחק וזה ירד לכ-10 העונה. כמו כן, מספר ההתקפות למשחק צמח בצורה בלתי רגילה. ב-1997/98 בוסטון סלטיקס היתה הקבוצה עם הכי הרבה התקפות במשחק ב-NBA עם 94.9 התקפות למשחק. העונה דאלאס מאבריקס היתה הקבוצה עם הכי מעט התקפות במשחק עם 98.5 התקפות למשחק.
"המשחק הופך ליותר ויותר גרוע מדי שנה", צחק סטיב קר, מאמן גולדן סטייט ווריירס כששאלו אותו לגבי הביקורות שמותחים השחקנים לשעבר על השחקנים כיום. "שחקנים פחות מוכשרים, החבר'ה משנות החמישים היו מחסלים את כולם. זה מוזר איך שהאבולוציה האנושית פשוט עובדת הפוך בספורט. שחקנים הופכים לחלשים יותר, קטנים יותר, פחות מוכשרים. אני לא יודע למה זה. לא יכול להסביר".
הטכנולוגיה מתקדמת, מדעי הספורט משתפרים, שחקנים נהפכים למהירים וחזקים יותר. השינויים קורים מהר. זה רק טבעי. עכשיו רק צריך שהחוקים, לוח השנה והמעורבים בספורט יתאימו את עצמם למציאות המשתנה במהירות.
