מדוע מיליארדרים אמריקאים רוכשים קבוצות ספורט?
מדוע מיליארדרים אמריקאים רוכשים קבוצות ספורט?
חוקי המס בארה"ב מאפשרים לבעלי קבוצות ספורט לקבל החזרי מס משמעותיים המסייעים להם לצמצם את המס שהם משלמים למינימום. האם זו אחת הסיבות לכך שנראה עוד בעלי הון אמריקאים נכנסים לעולם הספורט כ"משקיעים"?
בסופ"ש האחרון טוד בוהלי, אחד הבעלים של קבוצת הבייסבול לוס אנג'לס דודג'רס ואחד מהבעלים של קבוצת הכדורסל לוס אנג'לס לייקרס, ישב ביציע הכבוד של סטמפורד ברידג' וצפה בקבוצה, שבעוד פחות מחודש תהיה שלו באופן רשמי.
בוהלי הוביל את קבוצת הרכישה שלו להשתלט על צ'לסי, נכס מוקפא של רומן אברמוביץ', תמורת סכום שעומד על 2.5 מיליארד ליש"ט, זאת בנוסף ל-1.75 מיליון ליש"ט שיושקעו במועדון - על פי ההסכם.
בוהלי לא אוהד צ'לסי וקבוצת הרוכשים כוללת גם את בית ההשקעות קלירלייק קפיטל, איש העסקים האמריקאי מארק וולטר - שותפו של בוהלי בדודג'רס, המיליארדר השווייצרי הנס יורג ויס ויזם הנדל"ן ג'ונתן גולדשטיין, אוהד טוטנהאם. שני אוהדי צ'לסי שכן הצטרפו לקבוצת הרכישה הם דניאל פינקלשטיין וברברה שארון שאינם מגיעים לשולחן עם הון משמעותי.
בוהלי, שמעורב בספורט כבעלים של לוס אנג'לס דודג'רס ובעלי מניות בלוס אנג'לס לייקרס, הסביר כמה פעמים בעבר למה הוא משקיע בספורט ולמה החליט להשקיע בכדורגל. הוא דיבר על "המוצר הטוב בעולם" ועל כך שיש "קשר לקהילה" וגם ש"זה מגרה מבחינה אינטלקטואלית. אין שום הבטחות להצלחה שלך".
מה שלא עלה בשיחות עימו זה כמה כסף הוא יכול להרוויח על רכישה כזו.
לפי דיווחים, ההסכם כולל סעיף "אנטי גלייזר" (על שם הבעלים של מנצ'סטר יונייטד) שנועד להבטיח כי המטרה העיקרית של העסקה היא טובת המועדון, ולא ביצוע תרגילים פיננסיים שיעזרו לבעלים החדשים. לפי הסעיפים לא ניתן יהיה לשלם דיבידנדים לבעלים עד 2032 ואסור יהיה למכור מניות של המועדון בעשור הקרוב. כמו כן, יש הגבלה מאוד ברורה על רמות החוב שהמועדון יכול בו בעקבות הרכישה.
כמו כן, צ'לסי היא מועדון שהפסיד 900 אלף ליש"ט בשבוע בתקופה של רומן אברמוביץ' כבעלים. הסגל גדול, הושקעו ברכישת שחקנים ובתשתיות יותר ממיליארד ליש"ט. ומ-2003 רק ב-5 עונות צ'לסי רשמה רווח אחרי מס. אז איך זה שמיליארדרים אמריקאים, שאינם אוהדי צ'לסי ולא ממש קשורים לצ'לסי או ללונדון, כל כך מתעניינים והתעניינו (היו עוד מספר בעלי הון אמריקאים שהשתתפו במכרז על צ'לסי)? איך בכל זאת אפשר להרוויח כסף מרכישת מועדון כדורגל?
החזרי מס זה המזומן החדש
אולי זה קשור לכך שמדובר בנכס שהשווי שלו לא יכול לרדת ואולי זה קשר לכך שהרבה מהאמריקאים ירוויחו כסף מקבוצות הספורט שלהם בצורת החזרי מס משמעותיים.
ב-2021 פורסם פרויקט של ליסה לרסון-ווקר מארגון העיתונות העצמאי ProPublica, שמלמד הרבה על הטבות המס העצומות שהמיליארדים האמריקאים זוכים להן - אם הם רוכשים קבוצות ספורט.
לפי הנתונים של ProPublica שהושגו מהדלפת ענק ממס ההכנסה האמריקאי (IRS) קוואי לנארד, כוכב לוס אנג'לס קליפרס, ישלם ו/או שילם מס בשיעור של כ-35% על שכרו (כ-40 מיליון דולר בשנה). לעומת זאת, סטיב באלמר, הבעלים של לוס אנג'לס קליפרס, ששווה יותר מ-94 מיליארד דולר ישלם/שילם מס בשיעור של 12% מהכנסתו השנתית (שעומדת על כ-600 מיליון דולר בשנה).
זה כשליש ממה שכוכב בקבוצה משלם למרות שהוא מרוויח בערך פי 5 יותר מהכוכב הגדול ובערך פי 15,000 יותר מאשר העובדים באולם של הקליפרס - שישלמו כ-14% מס על ההכנסות שלהם.
ב-2014 באלמר רכש את לוס אנג'לס קליפרס ב-2 מיליארד דולר - סכום שיא בזמנו לקבוצת NBA והוא יכול לשלם כל כך מעט בזכות הוראה בקוד המס האמריקאי. כשמישהו רוכש קבוצה הוא לעיתים קרובות יכול לקבל הטבות מס בשווי כמעט כל סכום הרכישה של הקבוצה, כנגד הכנסותיה בשנים שאחרי הרכישה.
ההיגיון מאחורי הנחות במס הוא פחת (פְּחָת הוא הירידה בשוויו של נכס על פני תקופת הבעלות עליו והשימוש בו, כתוצאה מתהליכי בלאי, שינויים טכנולוגיים והתיישנות). בארה"ב, עקרון הפחת נכון לכמעט כל נכס ובספורט הוא נכון כבר שנים לשכר שחקנים. באלמר יכול להרוויח כסף מהקליפרס אבל בגלל עקרון הפחת על שכר השחקנים הוא יכול לרשום הפסד משמעותי בשורה התחתונה - מה שאומר שהוא חוסך הרבה כסף במיסים.
ואם הקבוצה מפסידה כסף, הוא יכול לקבל הטבות מס על נכסים אחרים שלו שאינם קשורים לקבוצה. לפי ProPublica הקליפרס הפסידו 700 מיליון דולר תחת באלמר (בין 2014 עד 2018) למרות שהעסק הוא עסק עם רווח תפעולי גדול (לפי פורבס רשם רווח תפעולי של 18 מיליון דולר בעונה האחרונה, 57 מיליון דולר בעונה שלפני, 73 מיליון דולר בעונה לפני וכו'). בעלים רבים אחרים של קבוצות ספורט אמריקאיות גם כן רשמו הפסדים למרות שהקבוצות שלהם רווחיות.
עניין הפחת על שכר השחקנים - שמוגדרים כנכס בעצמם - הוא משנות ה-40 של המאה הקודמת. המטרה היתה לקדם השקעה של אנשי עסקים בקבוצות ספורט על ידי הטבת המס המשמעותית הזו. הם ניצלו אותה היטב לאורך השנים. פול ביסטון, נשיא של טורונטו בלו ג'ייז מה-MLB, הסביר ב-1979 את החוק: "לפי עקרונות חשבונאיים מקובלים, אני יכול להפוך רווח של 4 מיליון דולר להפסד של 2 מיליון דולר וכל חברת חשבונאות תסכים איתי על כך".
תיקון בחוק משמעותי נוסף הושג ב-2004 בזכות לובינג של ליגת הבייסבול של צפון אמריקה (MLB) לקראת רפורמת המס של נשיא ארה"ב דאז ג'ורג' בוש הבן, שבעצמו היה הבעלים של קבוצת בייסבול, טקסס ריינג'רס. לפי התיקון הזה הבעלים של הקבוצות לא מקבלים החזרי מס רק מפחת על חוזי שחקנים, אלא על 90% מהנכסים שעליהם מחליטים על שווי ומחיר קבוצה (חוזי חסויות, חוזי מדיה ואפילו דברים כגון 'תדמית' ו'מותג').
התפיסה של ה-IRS היא שקבוצת ספורט היא נכס עם שווי נשחק למרות שהנכסים הללו לא ממש איבדו את השווי שלהם. ההפך, זיכיון לניהול קבוצת ספורט הוא ממש כמו רישיון להדפסת כסף בימינו. מאז 2004 שווי קבוצות הספורט בארה"ב בלבד עלה ביותר מ-500%. והכנסות הליגות הגדולות במגמת עלייה מתמדת.
ב- ProPublica מראים איך כשרוכשים קבוצה ב-2 מיליארד דולר, כ-1.8 מיליארד דולר יכולים להיחשב כנכס שמאבד את שוויו. לפי החוק, ב-15 השנים הבאות אפשר לרשום הוצאה של כ-120 מיליון דולר בשנה שאינה מתבצעת בפועל כפחת. אם הקבוצה מרוויחה 50 מיליון דולר בשנה והבעלים מכניס מעסקיו 150 מיליון דולר בשנה, הוא יצטרך לשלם כ-40% על הרווחים.
עם פחת אפשר פשוט להוריד 120 מיליון דולר מהרווחים ובכך להוריד באופן משמעותי את שיעור המס.
לפי ProPublica, בין 2014 ל-2019, רק ההפסדים של הקליפרס העניקו לבאלמר הנחה של יותר מ-140 מיליון דולר בתשלום מיסים על עסקיו האחרים. זה נתון שלא לוקח בחשבון את ההטבות האחרות שמקבל כל מיליארדר עם צבא של רואי חשבון, שכל מטרתם היא הורדת שיעור המס למינימום האפשרי בחוק.
האמריקאים באים
רשימת המיליארדרים האמריקאים, חברות השקעות אמריקאיות ומנהלי קרנות גידור אמריקאים שנכנסו כמשקיעים לספורט בשני העשורים האחרונים היא ארוכה והתארכה במיוחד אחרי המשבר הפיננסי של 2008. החיפוש אחר נכסים ממששים שמייצרים מזומנים הוביל אותם לעולם הספורט - בו לקבוצות יש מונופול רגשי על השחקנים, זכויות השידור בנסיקה מתמדת - בטלוויזיה ועכשיו גם בסטרימינג - החשיפה עצומה, הקשרים החברתיים והפוליטיים מתחזקים בתאי ה-VIP ואם עובדים באופן סביר מול הקהילה, המגרשים מלאים.
מאחר שמספר הקבוצות בספורט האמריקאי מאוד מוגבל והכניסה למועדון הזה יקרה במיוחד, הרוכשים האמריקאים הציפו את שוק הכדורגל האירופי. הקבוצה אנגלית אבל רשומה בארה"ב ואז אפשר לשחק עם המספרים. כמעט 50% מהפרמיירליג בבעלות אמריקאית, כ-30% מהליגה האיטלקית הבכירה בבעלות אמריקאית ויש משקיעים אמריקאים גם בצרפת, ספרד וגם כאן בישראל (ע"ע יואב כץ בהפועל חיפה). זה לא רק בגלל שהם אוהבים ספורט, איכפת להם מהקהילות המקומיות או שזו השקעה טובה. רכישת קבוצת ספורט יכולה לייצר ערך רב בהחזרי מס עבור המיליארדר האמריקאי.
ביל ויק, מי שהיה הבעלים של שיקגו ווייט סוקס, כתב בספרו על "הטריקים" ו"הגימיקים" שאיפשרו לו לקבל החזרי מס ש"אפילו אנשי הנפט של טקסס לא הצליחו להשיג". וכשנשאל פעם על מיסים ענה: "אנחנו מנגנים את ההמנון לפני כל משחק, רוצים עכשיו שנשלם מיסים גם?".
זה מוביל אותנו לחשיפה נוספת של ProPublica - הפעם מחודש שעבר. לפי הארגון בין 2014 ל-2018 25 האמריקאים העשירים ביותר הכניסו יותר מ-401 מיליארד דולר אבל שילמו רק 13.6 מיליארד דולר במס - 3.4% בלבד.
זה שיעור מס שערורייתי. ביחד עם ההצבעות של נבחרי הציבור בשנים האחרונות בעד חילוץ מיליארדרים, הנחות משמעותיות במס תאגידי, העברות מאות מיליארדים לחברות נשק פרטיות והצבעות נגד העלאת שכר המינימום (שלא הועלה כבר 13 שנה) ורפורמת הבריאות הציבורית, קשה להתווכח שלארה"ב אין את "האוליגרכים" שלה.
אבל האם השיטה הזו עובדת לטובת הכלל אחרי הכל? בכל זאת, יכול להיות שהגאות מעלה את כל הספינות. אז זהו, שלא. לפי מחקר של חוקרים מקינג'ס קולג' בלונדון, ב-50 השנים האחרונות חלה ירידה דרמטית במיסים שמשלמים העשירים בדמוקרטיות - כולל בארה"ב וישראל. המאמר שלהם, שבחן את האפקטים המצטברים של הורדת המס במדינות ה-OECD על פני חמשת העשורים האחרונים, מראה שרפורמות אלו הובילו לחוסר שוויון קיצוני והיו חסרות השפעה על מספר העבודות במשק או צמיחה כלכלית. כלומר, זה די ברור שהטבות המס על רכישת קבוצות ספורט לא מסייעות לאף אחד מלבד המשקיע המיליארדר.
"אם הרציונל של מיסים נמוכים על העשירים הוא שהכסף שהם לא משלמים במיסים יגיע למעמד הביניים אז אין רציונל לכך" הסביר אחד החוקרים, ג'וליאן לימברג ל- MoneyWatch. "למען האמת, אם אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה, אז התקופה עם המיסים הגבוהים ביותר על העשירים - אחרי מלחמת העולם השנייה - היתה גם התקופה עם הצמיחה הכלכלית הגדולה ביותר והאבטלה הנמוכה ביותר".
