עם חובות של יותר ממיליארד יורו - איך ברצלונה יכולה לרכוש שחקנים חדשים?
עם חובות של יותר ממיליארד יורו - איך ברצלונה יכולה לרכוש שחקנים חדשים?
לאחרונה החתימה ברצלונה את אנדראס כריסטנסן מצ'לסי ופרנק קסייה ממילאן. עוד דווח כי המועדון הגיש הצעה לרכישת ראפיניה מלידס ורוברט לבנדובסקי מבאיירן מינכן. אולם, חובות העתק של הקבוצה מטילים את הרכישות הללו בספק
לאחרונה החתימה ברצלונה שני שחקנים חדשים שיצטרפו לקבוצה כשחקני בוסמן - אנדראס כריסטנסן מצ'לסי ופרנק קסייה ממילאן. עוד דווח כי המועדון הגיש הצעה לרכישת ראפיניה מלידס תמורת לפחות 58 מיליון יורו (68 מיליון עם בונוסים), וכן הצעה לרכישת רוברט לבנדובסקי מבאיירן מינכן תמורת לפחות 50 מיליון יורו. אולם, חובות העתק של הקבוצה מטילים את הרכישות הללו בספק.
כפי שזה נראה כרגע, אם ברצלונה תרצה לבצע רכישות חדשות היא פשוט לא תוכל לעשות זאת. אם היא תרצה להאריך ולשדרג את החוזים של פדרי וגאבי ולשמור על פרנקי דה יונג - היא לא תוכל לעשות זאת. כמו כן, היא לא תוכל לרצות את מרקוס אלונסו וססאר אספיליקווטה מצ'לסי ובמקביל לחדש את החוזה של עוסמאן דמבלה.
מועדון שנמצא בחובות של יותר ממיליארד יורו, שבעונה שעברה הפסיד יותר מ-480 מיליון יורו ולפי מנהלת הליגה הספרדית צריך לקצץ לפחות 144 מיליון יורו מתקציב השכר שלו, לא יכול לבנות את הסגל שלו מחדש עם חלק מהשחקנים הנחשקים ביותר בשוק העברות. גם קסייה וכריסטנסן עדיין לא יכולים להירשם כשחקני הקבוצה. גם ראפיניה לא יוכל להירשם ולשחק בליגה. היא תוכל לרשום אותם רק ברגע שתשיג הכנסות מיידיות על חשבון הכנסות עתידיות.
לאחרונה הודיעה ברצלונה על הסכם עם חברת ההשקעות Sixth Street, במסגרתו היא מכרה 10% מההכנסות העתידיות שלה מזכויות שידור בשווי של 267 מיליון יורו, וככל הנראה תמכור עוד בהמשך. גם כ-50% ממחלקת ההמרצ'נדייז של ברצלונה יימכרו ויניבו לברצלונה הכנסה מיידית של כמה מאות מיליוני יורו על חשבון הכנסות עתידיות. הסכומים המלאים עדיין לא ידועים אך מעריכים שיעמדו על יותר מ-450 מיליון יורו. עם זאת, גם במקרה האופטימי ביותר, ברצלונה עדיין תהיה בחובות של חצי מיליארד יורו.
יש לציין שהחזר החובות נכנס לחישובי תקרת השכר של לה ליגה - תקרת שכר שבנויה מחישוב לא פשוט אבל העיקרון שלו מובן. לואיס מנפרדי רודריגס, האחראי על התקנות הפיננסיות של לה ליגה (מינהלת שתי הליגות הבכירות של ספרד), הסביר לכלכליסט איך מחשבים את התקרה.
"אנחנו משתמשים בדאטה שיש לנו מהדו"חות הכלכליים וההצהרות הפיננסיות של המועדונים כדי לקבוע את תקרת השכר של קבוצה", אמר מנפרדי. "עבור מועדוני כדורגל, זה די קל לחשב ולחזות את התקציב השנתי. יודעים, בסך הכל, את ההכנסות; יודעים את ההוצאות על השכר וכך אפשר לייצר צפי הכנסות. ככה אפשר גם להעריך כמה הקבוצה יכולה להוציא על השכר שלה בעונה. אנחנו גם יודעים, בגדול, את ההוצאות מעבר לשכר ועלות סגל".
התקרה בנויה מהכנסות ביחס להוצאות בשנים האחרונות ובשנה הקרובה. בגדול, מכניסים לחישוב את כל ההכנסות וכל ההוצאות על שכר, רכישת שחקנים, החזר חובות ועוד. ובניגוד לפייר פליי הפיננסי של אופ"א, לפיו קבוצות ששוברות את החוקים נענשות לאחר מעשה ובדיקה - בליגה הספרדית פשוט לא מאפשרים לרשום שחקנים שנרכשו. כלומר, ברצלונה יכולה להחתים את מי שהיא רוצה, אבל אם לא תקצץ הוצאות, תכסה הפסדים משנים עברו ותגדיל הכנסות - היא לא תוכל לשחק עם השחקנים שהחתימה.
לפי החישוב של לה ליגה מתחילת יולי, ברצלונה נמצאת כרגע במינוס של 144 מיליון יורו - ירידה מ-97 מיליון יורו בעונה שעברה. בנוסף, היא גם משלמת 560 מיליון יורו לשחקנים. היא הקבוצה היחידה שבמינוס בלה ליגה. כלומר, ברצלונה צריכה 144 מיליון יורו כדי להגיע למצב שבו היא לא צריכה לקצץ שחקנים - אך עדיין לא תוכל להוסיף אף שחקן.
כרגע, לפי החישובים והציפיות, ברצלונה קצת מעל ה-0. זה עדיין לא מסביר איך המועדון יכול לרכוש את ראפיניה (אפילו אם בתשלומים נוחים), לחדש חוזים ולהחתים שחקנים חדשים כבוסמנים. הכספים מהסכמי החסות עם ספוטיפיי וחברות אחרות אמורים לסייע, אבל ברצלונה חייבת כעת לייצר הכנסות רבות בשוק העברות השחקנים כדי לרשום את השחקנים שהיא רוצה לרשום, מאחר שתקציב השכר שלה - 560 מיליון יורו - עדיין גדול מדי ביחס לצפי ההכנסות ובחישובי ההפסדים של שנים עברו. אם היא תוכל לגייס 600 מיליון יורו ממכירת זכויות השידור ומכירת ענף המרצ'נדייז של המועדון היא תהיה מאוזנת הרבה יותר, אבל כאמור, תוגבל בהוצאות בעתיד.
כרגע ברצלונה חיה לפי תקנת 1:4 של לה ליגה - כלומר, על כל 4 יורו שהקבוצה חוסכת, היא יכולה להשקיע יורו אחד. למשל, אם שחקן נמכר ב-20 מיליון יורו, המועדון יוכל לרכוש שחקן ב-5 מיליון יורו. אז אם שחקן מגיע עבור 60 מיליון, ברצלונה חייבת לקצץ בהוצאות 240 מיליון יורו. ראפיניה, כאמור, יגיע בהרבה יותר כסף.
ברצלונה אמנם הצליחה לשחרר מספר שחקנים, אבל נראה שהכסף הזה נשפך לתוך בור בלי תחתית. למשל, היא השאילה את קלמנט לנגלה לטוטנהאם וככל הנראה תשאיל את סמואל אומטיטי, היא תמכור את טרינקאו לספורטינג ליסבון עבור כ-10 מיליון יורו ותנסה למכור את מרטין ברייטווייט וממפיס דפאי.
אם היא תצליח להביא את תקציב השכר שלה ל-400 מיליון יורו ותגייס 500-600 מיליון יורו ממכירת זכויות השידור והמרצ'נדייז - אז, אולי, לפי התקנות, היא תקבל אישור ל-1:1 - כלומר, על כל יורו שהיא חוסכת היא תוכל להשקיע יורו. קשה לראות אותה עושה זאת מבלי למכור את פרנקי דה יונג תמורת 80 מיליון יורו לפחות. קשה לראות אותה עושה את זה בלי לקצץ את שכר השחקנים הקיימים, דבר שכבר עורר אצלם מרמור לא קטן, בעיקר בקרב הוותיקים.
במשך השנים של ג'וזפ מריה ברתומאו כנשיא המועדון, ברצלונה הוציאה כספים שלא היו לה על שחקנים שלא היתה צריכה. המועדון שבר שיאי העברות מדי קיץ ובסופו של דבר הגיע למצב שז'ואן לאפורטה, הנשיא כיום, תיאר כ"מת קלינית". השיא של כך היא כאשר הקבוצה נאלצה לאבד את ליאו מסי - גדול שחקניה בכל הזמנים - בחינם לפריז סן ז'רמן.
ברצלונה עוד חייבת הרבה כסף לקבוצות אחרות על רכישות עבר (לפחות 126 מיליון יורו ל-19 קבוצות). היא גם חייבת כסף לשחקנים שלה עצמה על שכר שדחתה כדי שתוכל לקבל רישיון לשחק בעונה שעברה. היא מכרה הכנסות עתידיות בשביל הכנסות להווה. היא מתחייבת לתשלומים עתידיים גדולים עבור שחקנים סבירים בהחלט, אבל לא שוברי שיוויון. נראה שאם ברתומאו היה עושה את כל זה, האוהדים של ברצלונה היו פחות מקבלים את זה.
