למה הספורטאים הישראלים לא מדברים על ההפיכה המשטרית?
למה הספורטאים הישראלים לא מדברים על ההפיכה המשטרית?
סולידריות וחמלה הצילו כדורגלנים מליפול לסחרור שנוצר מנחשולי השנאה ברשתות. ייתכן שאין מספיק סולידריות וחמלה בישראל כדי שספורטאים מקומיים יביעו את דעתם על הקורה במדינה
בגמר יורו 2021 בוקאיו סאקה ומרקוס רשפורד החמיצו פנדלים מכריעים בדו-קרב בעיטות העונשין מול איטליה ושערי הגיהנום נפתחו עליהם. הגזענות המבחילה, בעיקר מבית, הרימה את הראש המכוער שלה והגיעה, דרך הרשתות החברתיות, היישר למכשירי הסלולרי שלהם. מה לא אמרו עליהם ועל המוצא האתני שלהם. דברים מחליאים באמת. אבל לצד הכיעור האמיתי שהם נחשפו אליו, הם גם נחשפו לחלק האמפתי והטוב ביותר שיש בקרב אוהדי הכדורגל בפרט והאוכלוסייה בבריטניה בכלל.
סאקה חזר לארסנל, שסידרה עבורו קיר מיוחד עם כל מכתבי התמיכה שקיבל ממיליוני האוהדים של ארסנל ברחבי אנגליה והעולם.
מכתב אחד, חמוד במיוחד, היה מילד בבית ספר יסודי בשם טדי גרגורי. "אני מקווה שאתה לא עצוב" כתב טדי לסאקה. "אם היית כאן איתי, הייתי קונה לך גלידה מאוטו גלידה עם דמי הכיס שלי והיינו משחקים כדורגל בפארק והייתי נותן לך לנצח, אבל בטוח היית מנצח אותי כי אתה כל כך טוב". טדי צירף למכתב שלו את דמי הכיס שלו כדי שסאקה יקנה לעצמו גלידה.
המכתב מאוד ריגש את סאקה, שהזמין את טדי לביקור באמיירייטס. השניים שיחקו ביחד כדורגל על המגרש ובילו יחד כמה שעות במועדון. "זה היה היום הכי טוב בחיים שלנו" אמרה אימו של טדי. "כשטדי ראה את בוקאיו, הוא חשב שזה מישהו ששם מסיכה של בוקאיו. הוא פשוט לא האמין שזה הוא. כשטדי הבין שזה בוקאיו, הוא התחיל לבכות".
כשבוקאיו פגש את טדי השאלה הראשונה שלו לילד היתה "איזה טעם גלידה אתה רוצה?". "תות" ענה הילד. השניים שיחקו יחד על המגרש, והם שומרים על קשר מאז.
השנה, סאקה נותן את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו. הוא שם מאחוריו את ההחמצה והראה לכולם חוסן נפשי מרשים. סאקה התאושש מנטלית גם בזכות מחוות כמו זו של טדי, גם בזכות מועדון שחיבק ותמך בו וגם בגלל שבוקאיו בעצמו הוא בחור עם ראש על הכתפיים - תלמיד מצטיין ובחור צעיר ומאוד חיובי.
גם מרקוס רשפורד כבר שכח לחלוטין את מה שקרה בגמר יורו 2021 וגועל הנפש שנתקל בו. גועל נפש שלא נתקל בו בפעם הראשונה, אגב, כי בזמן הקורונה, כשהוא עבד למען ארוחות לילדים נזקקים, הוא ספג ביקורות רבות - כולל מבכירים בממשלת בריטניה - על כך שהוא מתעסק במשהו כזה ולא מתרכז בכדורגל. גם במקרה של רשפורד, החלוץ זכה לסולידריות ותמיכה מאוהדי קבוצתו, שחקנים אחרים ואפילו מטד לאסו (ג'ייסון סודייקיס).
גם במקרה של גארי לינקר, הסולידריות המיידית שהראו פרשנים, שדרים וכתבים עם גארי לינקר - שהורחק משידור BBC בגלל שהביע דעתו בטוויטר על נושא הומניטרי - הייתה הסיבה העיקרית לכך שהוא הוחזר לשידור באופן כמעט מיידי. ברור שהיו פוליטיקאים וכתבים שמתחו ביקורת על לינקר וברור שצבא של מגיבים גם כן הדביק לו שלל כינויים, אבל לינקר קיבל תמיכה מלאה ולא מתפשרת מהקולגות שלו - שהודיעו שלא יופיעו בתוכנית סיכום המחזור עד שהמגיש יוחזר - ועבר את זה מבלי לוותר אפילו על חצי אחוז מעקרונותיו.
לינקר דיבר על "מנטליות של חדר הלבשה" כשהודה לחברים שלו לשידור על הסולידריות.
מנטלית ונפשית זה לא קל לעמוד מול נחשול של דברי שטנה מאנשים (ובוטים) שלא רואים את האדם שהם "נכנסים" בו על משהו שעשה או כתב. צריך להראות חוסן נפשי כדי להתמודד עם זה. סאקה, ראשפורד וליניקר הראו את החוסן הנפשי הזה ונעזרו לא מעט בחמלה ובסולדיריות שהראו האנשים סביבם.
זה מביא אותנו למה שספורטאים ישראליים אומרים - ובעיקר לא אומרים - על האירועים הדרמטיים ביותר בתולדות הדמוקרטיה הישראלית. זה לא מפתיע בכלל שכמעט ולא ראינו או שמענו ספורטאי ישראלי מדבר על הנושא היחיד שכולם מדברים עליו בחודשים האחרונים - ההפיכה משטרית.
לספורט הישראלי אין יותר מדי היסטוריה באקטיביזם פוליטי או חברתי - הספורטאים הישראליים, ברובם, אפילו לא מוכנים לעשות מחאה למען הזכויות שלהם ושל חבריהם לקבוצה - אבל השתיקה כיום באמת מוגזמת.
ייתכן מאוד שלספורטאים ולמאמנים הישראליים יש מה להגיד אבל הם בטוחים שנחשול השנאה שיגיע אליהם יהיה גדול ומפחיד. והוא יגיע ברשתות החברתיות, מאנשי תקשורת חסרי מצפון או הגינות ובעיקר מפוליטיקאים מופרעים. ואפשר לתאר רק שהספורטאים הישראליים ממש לא בטוחים שהם יזכו לחמלה וסולידריות מעמיתיהם או אפילו ממקומות העבודה שלהם. זה, כנראה, מה שעצוב באמת.
