איפה הרגולטורים בכדורגל הישראלי?
איפה הרגולטורים בכדורגל הישראלי?
רשויות הכדורגל בישראל מתעלמות מסכנות קיומיות לכדורגל הישראלי, ואף מאפשרות לליגות הנמוכות להפוך לכר פורה לסיפורים על הטיות משחקים ומכירות משחקים - מאישור בעלים מפוקפקים ועד חוסר רצון לחקור לעומק הטיות משחקים
לפני יותר מעשור הפועל רמת גן קרסה בגלל "הלוואות חוץ בנקאיות", או בשמן האמיתי הלוואות מהשוק האפור (במקרה הטוב). מאז קבוצות ו"בעלי קבוצות" רבים הסתבכו בעניין זה ועניינים פיננסים אחרים. זה כמעט תמיד מסתיים בקריסה מפוארת. מנהלת הליגה וההתאחדות לכדורגל מאפשרות לזה להמשיך. הסיפור של בית"ר ירושלים, שכל כך הרבה "הלוואות חוץ בנקאיות" ו"חשודים בעבירות פיננסיות" היו מעורבים בו ממחיש שלא יאמן עד כמה "הרגולטורים" אפשרו לזה להיגרר ולהימשך בלי סוף. איפה הייתה ההתאחדות והמנהלת בסיפור של בית"ר ירושלים? איפה מנהלת הליגה? איפה הייתה ההתאחדות לכדורגל ומנהלת הליגה מלבד דחיות אינסופיות שאיפשרו לעניין להיגרר עד "פתרון"', שכולל "תרומה" של "מיליון שקל" מ"תושב חוץ"? כל מה שחשוב היה שבית"ר לא תרד לליגה א'? כל מה שחשוב זה 10% מהכנסות מכירת הכרטיסים? איפה האחריות לכדורגל, למנהל תקין, לתדמית, לחיי אדם אפילו? ארז כלפון מגן על בעלי הקבוצות, הבוסים שלו, וטוען שהבעיה המרכזית היא "חוליגנים, שמפתחים שיטות לברוח למשטרה ביציע ומחוץ ליציע". אורן חסון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, דרש מאוהדים "לגלות אחריות" בגלל ש"נשברו שיאי אלימות" אבל למה שניהם שתקו לחלוטין כאשר פעילות כל כך מוזרה מתרחשת סביב העברת הידיים של בית"ר ירושלים?
זה ממש לא הפעם הראשונה שרשויות הכדורגל בישראל מתעלמות מסכנות קיומיות לכדורגל הישראלי. אפשר לומר שהרשויות איפשרו לליגות הנמוכות להפוך לכר פורה לסיפורים על הטיות משחקים ומכירות משחקים.
"בחדר ההלבשה של קבוצת כדורגל, אתה יודע מהר מאוד מי בקשר עם גורמים עבריינים" אומר שחקן וותיק בליגות הנמוכות בכדורגל הישראלי. "אתה גם יודע בדיוק מתי מוכרים אותך. אתה יודע בדיוק מתי אין סיכוי לנצח או מתי מי שצריך לספוג שער, יספוג שער. אלו ממש כבר לא דברים מתחת לשטיח".
במשך שנים כל הרכיבים של פנדמיית מכירת משחקים התבשלו בכדורגל הישראלי. שחקנים קרובים מדי לגורמים עבריינים, הרבה חובות לשוק האפור והשחור, הערצת עבריינים ובעלי קבוצות שהם עבריינים בעצמם - כל הדברים הללו מייצרים אווירה בעייתית מאוד בליגה הלאומית ומטה.
"הוכחות חותכות יש" אומר בכיר לשעבר במשטרת ישראל. "אבל יש פחות עיסוק שוטף בזה. אנחנו יודעים בוודאות על שחקן שנאלץ לעשות פנדל בגלל שאחיו היה בצרות בגלל פעילות בכלובים (חנויות הימורים לא חוקיות). אנחנו יודעים בוודאות על עבריינים שהם חלק מצוותים מנהלים של קבוצות בכירות".
ב-2016 דווח בכלכליסט על עבריין שהורשע בעבירת הימורים וסחיטה והיה אחד ממנהלי קבוצה בליגה הלאומית. ההתאחדות פעלה בנושא רק אחרי פרסום הנושא.
ד"ר עופר מוכתר, מרצה בכיר בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית אשקלון, חוקר במשך שנים את הפשע בכדורגל, ויש לו הרבה מה להגיד על הרשויות, קבוצות ושחקנים שהם חלק מתעשייה המגלגלת בשנה יותר מטריליון דולר ברחבי העולם, ולעיתים אף קובעת גורלות של קבוצות בישראל.
"כשהתחלתי את הדוקטורט, הגעתי למשק בליגה א' דרום - זה היה משחק זניח" אומר ד"ר מוכתר. "המשחק היה כל כך זניח, נראה לי שאף אחד לא היה ביציעים. אפילו לא הורי השחקנים. אבל על היציע גם ישב אדם עם חזות מזרח אסייתית. זה היה לפני הרבה זמן והיה לו נוקיה והוא היה מחובר לטלפון עם אוזניה. ושידר, באנגלית, את המשחק בהתלהבות אדירה. חשבתי לעצמי, מי קהל היעד כאן? מי חושק בדבר כזה? אז אחרי המשחק ניגשתי אליו ושאלתי. הוא ענה לי שיש 'מלא כסף שמושקע במשחק הזה במלזיה'. עכשיו, זה לא כמו היום שיש עדכונים באינטרנט על כל משחק שנערך בעולם. שאלתי אותו אם הוא רציני והוא אכן היה רציני".
תעשיית ההימורים הלא חוקיים מגלגלת טריליונים. יש להרבה אנשים, הרבה מאוד אינטרסים להטות משחקים. ומאחר שקשה להטות משחק של כדורגלנים, שכל אחד מהם מרוויח מיליון דולר או יותר בחודש, מטרות קלות יותר להטיית משחקים נמצאות בעיקר בליגות הנמוכות.
"כשמדברים על פשע מאורגן, מדברים על ארגון. מדובר באנשים מאוד מאורגנים" אומר מוכתר. "והם טובים מאוד בלזהות איפה אין ארגון. איפה יש שטח אפור. איפה יש פרצות שהמחוקקים לא יודעים שיש פרצות. ואם, למשל, יש אפשרות להרוויח מאות אלפי דולר בהימור על ליגה שלישית בישראל, אז הפשע המאורגן יגיע לשם כבר".
מוכתר מכיר היטב את השטחים האפורים הללו. הוא חוקר אותם כבר שנים. ללא סיוע מהרשויות - רשויות החוק או רשויות הכדורגל. והמסקנות שלו מרתקות.
"קשה מאוד להשיג מספרים אמיתיים ולכן קשה לאמוד את התופעה. גם אין לנו, לצערי הרב, שיתוף פעולה עם מה שמכונה תעשיית הכדורגל. פנינו לקבוצות, להתאחדות לכדורגל, למנהלת, אבל ברגע ששומעים על שחיתות וסטיות חברתיות - אוטומטית מקבלים שתיקה. גם אם פנינו לקבוצות במייל מאוד אקדמאי, הובהר להם ששום דבר לא יתגלגל הלאה והכל לשם הידע והלימודים, קיבלו באופן מאוד גורף מייל חזרה, מאוד לקוני, על כך שלא ישתפו פעולה. לא באופן אנונימי, לא בשום אופן. ברור לנו שיש כאן עצימת עיניים וזה מאוד מקשה על כולם להכיר בבעיה".
מוכתר ועמיתיו אוספים את המידע "בשיטות אחרות". "המטרה היא קודם כל להעלות את הנושא לתודעה, לדבר עליו. כן, גם בהקשרים של פשע מאורגן. דיברנו עם הרבה מאוד אנשים מאחוריי הקלעים. אבל אנחנו רוצים שידברו עם האקדמיה על זה- זו המטרה שלנו".
בשביל לדבר עם אנשים בכדורגל על מה שמכונה "הסרטן של הכדורגל", כלומר הימורים לא חוקיים והטיית משחקים, צריך להשיג את האמון של "מישהו אחד" לפי מוכתר. "אם הוא אומר זה לא ממסדי, ההוא לא שוטר, הוא לא פרקליטות, לא יעביר את הנתונים, לא יפתח חקירה פלילית - הוא רק איש של מדע ואקדמיה, אז אחרים גם יאמינו וירצו לדבר".
לפי מוכתר לעיתים קרובות אותו אדם הוא שחקן לשעבר. "ככל שיותר זמן עבר לתוך הפרישה, ככה יותר קל להם לדבר. ברגע שאתה כבר לא שחקן פעיל, זה חלק ממורשת קרב. מסיפורים ואנקדוטות שלך מ-20 שנה בספורט. אנשים חושבים 'מה כבר יעשו לי' ואז קל להם יותר לדבר".
יש דרכים רבות להיכנס לעולם הטיית המשחקים. לעיתים קרובות זה בכלל לא קשור לתעשייה הגלובלית שמגלגלת מיליארדים ומעבירה כמה מאות אלפי שקלים בודדים לשחקן בליגה א'. יש, כאמור, דלתות רבות שדרכן אפשר להיכנס לעולם הזה. קשה יותר לצאת, אבל להיכנס זה לא מסובך במיוחד.
"בהרבה מהאקטים לא עובר סף מיד אחת לשנייה" מבהיר מוכתר. "אנחנו חושבים שלגרום לאיש ספורט, שכל חייו התחנך על הוגנות, תחרותיות והרצון לנצח, למכור משחק זה קשה. שהוא צריך לעבור תהליך פסיכולוגי מורכב ולא פשוט... אבל האמת היא שזה כנראה לא כל כך מסובך".
מוכתר וצוותו בנו פרופיל של "מוכר משחק" עבור רשויות אכיפת החוק, מודיעין אזרחי וההתאחדות לכדורגל. "זה עניין מצבי, תלוי מצב תמיד אבל אנחנו יודעים, ברמת וודאות גבוהה, אילו דברים עשויים להגדיל את הסיכוי למכירת משחק. למשל, זה ברור שכשהמשחקים פחות מצולמים ופחות משמעותיים, כלומר פחות מסוקרים, אז הסיכון שתהיה מכירת משחק גבוהה הרבה יותר- זה פשוט הגיוני".
מה עוד מוכתר וצוותו יודעים? "זה הרבה פעמים מגיע ממקורבים לקבוצה. זה הרבה פעמים בלי מכירת משחק, מעטפה שעוברת מקבוצה אחת לקבוצה שנייה. זה יותר קשור לזהות. זיהינו את זה בעיקר במקומות פריפריאליים. קבוצות עם רקע דומה, מאותו אזור במדינה, ישתפו פעולה אחת עם השנייה כדי 'לדפוק' את הקבוצה הפחות מוכרת, הפחות מזוהה איתם. זה קורה דרך המקורבים של ההנהלה, לפעמיים חברי הנהלה וזה מגיע לשחקנים".
לפי מוכתר "תחושת קיפוח" עשויה להיות גורם משמעותי במכירת משחק. עולם תכנים דומה עשוי להיות מאוד משמעותי כשמנהל של קבוצה א' מהפריפריה פונה לקבוצה ב' מהפריפריה כדי לפגוע בסיכויים של קבוצה A מהמרכז. אגב, לפי המחקר של מוכתר, לפעמיים מוותרים על משחק בגלל שרוצים להוריד קבוצה מרוחקת שקשה להגיע למשחקים אצלה - נגיד אילת".
ובסופו של דבר, המכירה הקלאסית - שחקן מקבל כסף מארגון כלשהו בשביל לעשות משהו על המגרש - מאוד נפוצה. "זה על בסיס התיאוריה הרציונלית" אומר ד"ר מוכתר. "אדם חושב מה הוא מרוויח ומה הסיכון שלו. כאן, למשל, הרגולטור חשוב מאוד וממש צריך שיעשה את התפקיד שלו בשביל להילחם בתופעה. אם הוא עוצם עיניים, זו בעיה".
לפי מוכתר המקצוענים בהטיית משחקים פונים לשתי אוכלוסיות ברורות של כדורגלנים. "או שהם פונים לצעירים מאוד, שאין להם מספיק מעמד וכסף והם חוששים לסרב ומהצד השני, הם פונים לכאלו שכבר ממש לקראת סוף הקריירה והם חושבים לעצמם 'מה כבר יש לי להפסיד'. בדרך כלל לא יבקשו מהם להפסיד אלא לספוג שער ולנצח 1-3 ולא 0-3. ופעמים רבות זה, בעצם, מה שגורם להם להסכים לקבל את הכסף. אבל ברגע שאתה עושה את זה פעם אחת, זה כבר קשה מאוד לסרב בפעם הבאה".
הרגולטור צריך לשאול את עצמו איך הוא יכול להתמודד עם תופעה כזו. "נגיד ושחקן זה נתפס, מה מתכננים לעשות איתו?" תוהה מוכתר. "בסוף העונה שעברה הייתה קבוצה שהפסידה אחרי שכבר הבטיחה את שלה בליגה. היא הפסידה ב-4-5 שערים לקבוצה נחותה ממנה בהרבה. זה נראה מאוד רע. זה נורא מבחינה תדמיתית וספורטיבית. בקבוצה הסבירו שיש משחק גביע וצריך לנוח לפני וכו'. המשטרה לא יכולה לעשות שום דבר בקשר לזה, אבל מה רשויות הכדורגל עשו עם זה? יש ענישה? יש בכלל הליך משמעתי. זה פוגע במאבק כשאין. בספורט האמריקאי אחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים, פיט רוז, הורשע על הימורים בספורט ובבייסבל והוא הורחק לכל החיים שלו מהמשחק. לא יכול להיכנס להיכל התהילה ותמיד שמו יהיה מושחר. כאן בישראל זה לא הסיפור. אז אוהדים צריכים לתהות 'האם זה כדורגל או WWE?'. האם יש כאן תסריט קבוע מראש או שבאים לראות משחק שלא יודעים מה תהיה התוצאה שלו? זה כדורגל או קולנוע? דיברנו עם כמה שחקנים שאמרו לנו 'אף אחד לא יכול להוכיח שזה קרה וגם אם יוכיחו, מה כבר יעשו'. ואכן, אם אין קוד אתי לשחקן, אם אין חברת חקירות רצינית, אם אין פעולות אקטיביות שנועדו לבער את הנגע הזה - אז המכירות ימשיכו".
יש מספר קבוצות שעובדים בהם עבריינים ואפילו אנשים שהורשעו בהטיית משחקים. והם אנשים חזקים בקבוצות הללו. הם יכולים להגיע לשחקנים מסוימים עם בקשה או דרישה. זה משהו שמתרחש בתוך כותלי הקבוצה - אפילו לא מישהו חיצוני שמגיע עם שק של כסף אל שחקן, אלא מישהו מקומי שמאיים על שחקן בהעלמת שכר או פגיעה מקצועית.
"אין כאן בישראל סטנדרטים מקובלים לאיך שחקן אמור להתנהג ולהתנהל במקרה כזה. הוא עוזב את מחלקת הנוער והסיכוי שיקבל איזושהי סדנה על מכירת משחקים שואף לאפס. ב-NBA, למשל, יש סדנאות לשחקנים צעירים שמלמדים בדיוק על הדברים האלה. מה מותר, מה אסור, מה כדאי להימנע ממנו וגם לאיפה לפנות אם קורה וקיבלת הצעה. כאן בישראל הרבה מאוד צעירים נדרשים לסוגיות אתיות ומוסריות ואין לו שום הכנה לזה. למה במנהלת התחילו לעשות סדנאות על התנהלות כלכלית אבל לא סדנאות על אתיקה או התנהלות מוסרית מול בחורה, למשל? וברמה הפרקטית, תשאל עכשיו שחקן ישראלי צעיר למי הוא צריך לפנות במקרה שמציעים לו למכור משחק והוא לא יידע".
במקומות בעולם יש קווים חמים אבל גם הדרכה ברורה של למי לפנות. כאן בישראל? "וואקום" לפי מוכתר.
"ברמה התדמיתית זה נורא לכדורגל הישראלי"
לפי מוכתר לפעמיים יש שחקנים חפים מפשע שבגלל שמועות על כך שהם מוכרים משחקים, מתדרדרים למכירת משחקים. "האנשים שפונים לשחקנים יודעים בדיוק מה חושבים על שחקן א' או שחקן ב'. הם יודעים לפנות אליו בקטע של 'כולם אומרים עלייך את זה - אז למה שלא תרוויח מזה כבר'. וזה עובד. ברמה התדמיתית זה נורא לכדורגל הישראלי. ולכן אני לא מבין מדוע המנהלת לא עוסקת בדברים האלה בכלל. הם מונו להיות שומרים של המותג והתדמית, מה פוגע יותר בתדמית של הליגה הלאומית מאשר הדברים שקורים באזורים האלה שאני חוקר והם לא עוזרים לחקור?".
מה צריך לעשות? להוסיף תפקידים. קצין ביטחון, קצין אתיקה, לייצר קוד אתי לכדורגלן, לתת לכולם כלים להתמודד עם תעשייה גדולה ואכזרית שרק מחפשת חולשות בקבוצות ובליגות. החולשות רבות. משחקנים שלא מקבלים שכר במשך חודשים, דרך שחקנים שחוששים לעתידם המקצועי בגלל התפרקות של קבוצתם ועד שחקנים שמעורבים או שמשפחותיהם מעורבים בהימורים לא חוקיים ונכנסו לבעיות כלכליות.
אבל זה גם יכול להגיע ממקומות אחרים לחלוטין. "בליגה בכירה מאוד הלכו לשחק את צוות האחזקה של האצטדיון כדי שיגרמו להפסקת חשמל במהלך משחק" אומר מוכתר. "היו צריכים לשחד מישהו שלא מרוויח הרבה בכלל כדי שיפיל את הגנרטור. אלו אנשים שמרוויחים שכר מאוד ממוצע ומתחת והפיתוי של להרוויח הרבה כסף הוא גדול".
הסכנה, כאמור, היא להיכנס לתוך העולם הזה ולא למצוא את הדרך החוצה. זה יכול להיות שחקן צעיר ששיחק בליגה א', נוצר קשר עם מוכרי משחקים והועבר לקבוצה בליגת העל, שם הוא כבר יכול לתפקד כ'כלי' של ארגוני פשיעה.
"כשאתה נכנס לעולם הזה מאוד קשה לצאת" אומר מוכתר. "אם אתה מוכר פעם אחת. אתה כמעט בוודאות הופך למוכר סדרתי. כמו כל תחום אחר של פשע. מאוד קשה לשכנע אותך בפעם הראשונה. אבל כשעשיתי את זה, יש לך הרבה יותר מה להפסיד. אפשר לסחוט אותך. וזה לא רק מהמרים במלזיה ואינדונזיה. זה חבר'ה מקומיים. וזה לא קורה רק בכדורגל. זה בכדורסל זה גם בכדורעף. יש מקומות שפשוט יותר קל לעשות את זה בישראל".
לפי מוכתר כרגע הליגה הלאומית סובלת מירידה תלולה באמון הציבור - בעיקר בגלל הסיפורים שסביב תוצאות ושחקנים בליגה.
"לפי סקרים שלנו, רואים ירידה תלולה באמון הציבור בליגה השנייה" אומר מוכתר "וזה מחסל את הליגה. אני אומר את זה בצער רב. אני אוהב מאוד את הליגות הנמוכות - קבוצות שמייצגות קהילות ואזורים, מחירי כרטיסים זולים יותר, משפחות ביציעים, קהל מקומי, שחקנים צעירים שאולי עוד יגיעו לנבחרת, כמו ערן זהבי - אבל היום זה מעין קוריוז. אני בא למשחק ומרגיש כמו משהו מתוסרט. זו ליגה בה מי שאמור לנצח, מנצח. הכל מתיישר לפי אינטרסים מסוימים. ופעמים רבות זה מרגיש כמו סחר-מכר. ככה זה נראה".
