במיאמי היט אף פעם לא בנו על הכישרון - ככה הם הגיעו לגמר ה-NBA
במיאמי היט אף פעם לא בנו על הכישרון - ככה הם הגיעו לגמר ה-NBA
מיאמי היט ניצחו בבוסטון במשחק מספר 7 של גמר המזרח. בכך הם הפכו לקבוצה השנייה בהיסטוריה שנכנסה לפלייאוף במקום השמיני ובכל זאת הגיעה לגמר. איך זה קרה?
מיד אחרי ההפסד במשחק מספר 6, במאית השנייה האחרונה של המשחק, אריק ספולסטרה, מאמן מיאמי היט, היה האיש הכי חיובי בארנה. "שום דבר לא היה קל בעונה הזאת וכנראה שהקבוצה שלנו, כנראה שככה אנחנו צריכים לעשות את זה", אמר. "זו פשוט הדרך שלנו כקבוצה. חבל שאנחנו לא יכולים לשחק את המשחק מספר 7 עכשיו. זה דבר נפלא משחק מספר 7. זה מה שאנחנו רוצים לעשות עכשיו".
ספולסטרה, מיד אחרי הפסד שובר לב שהפך את בוסטון לקבוצה הרביעית בהיסטוריה שחוזרת מפיגור 3-0 בפלייאוף ל-3-3, הבטיח: "אנחנו נעשה את זה. אני לא יודע איך, אבל אנחנו נעשה את זה".
ומיאמי היט עשו את זה.
הם עשו את זה בזכות כמה דברים:
- במהלך הראשון של המשחק, ג'ייסון טייטום, הכוכב של בוסטון, סובב את הקרסול והוא צלע לאורך המשחק כולו. הוא אולי שיחק אבל הוא פשוט לא היה במשחק.
- בעיקר בזכות ההגנה של ההיט, ברבע הראשון בוסטון פשוט לא קלעה. היא סיימה אותו עם 15 נק'. הכי מעט שלה העונה ברבע הראשון. היא חפרה לעצמה בור שהיא פשוט לא הצליחה לצאת ממנו. בטח לא מול מיאמי, קבוצה שיודעת לעצור את היריבה ברגעים קריטיים ולקלוע ברגעים קריטיים, קבוצה עם מאמן שיודע איך לתכנן נגד כל יריבה ויודע לאלתר כשצריך. מאמן שיודע בדיוק מתי לעצור מומנטומים של היריבות.
- ג'ימי באטלר קלע 28 נק', לקח 7 ריב', חילק 6 אס' וחטף 3 כדורים. כמו טייטום, גם הוא סובב את הקרסול במשחק, אבל בניגוד לטייטום הוא לא הרפה לרגע. הוא המשיך לחדור לסל, המשיך לעשות הגנה מעולה ולא נמנע ממגע. הסיפור של ג'ימי באטלר - אביו נטש את המשפחה כשהיה תינוק, הוא נזרק מהבית כנער בן 13, היה שחקן שלא נחשב לכישרון גדול, שיחק בקולג' קטן, נבחר במקום ה-30 בדראפט, קלע רק 2.6 נק' בעונת הרוקי שלו, לא נחשב לשחקן חוזה מקסימום על ידי אף אחד מהקבוצות שלו עד מיאמי - הוא הסיפור של מיאמי היט הזו. קבוצה לא מוכשרת במיוחד אבל כזו שפשוט לא מרפה. "אין דרך לכמת את מה שהוא מעניק לנו" אמר ספולסטרה. "הוא לא טיפוס שמתאים לכל אחד אבל אנחנו, ההיט, לא קבוצה לכל אחד".
- כיילב מרטין, שחקן שלא נבחר בדראפט ולאורך העונה היה שחקן ספסל, סיים את המשחק עם 26 נק' (11 מ-16 מהשדה) ו-10 ריב'. בסדרת גמר המזרח הוא קלע 134 נקודות ובכך שבר שיא לשחקן שלא נבחר בדראפט בגמר אזורי או גמר. השיא הקודם היה של ג'ון סטארטס בגמר 1994 (124). גם סטארקס, כמו מרטין, היה שחקן בקבוצה של פאט ריילי (הנשיא של מיאמי היט). למרטין היו 0 משחקים עם 25+ נק' העונה - ובגמר המזרח היו לו שני משחקים של 25+ נק'. "אתה צריך להיות עם מוח טיפה שונה" אמר ספולסטרה על מרטין. "הוא פשוט מתחרה קשוח. הוא מקבל כל כך הרבה כבוד מחדר ההלבשה".
- מרטין וג'ימי באטלר הם הצמד השני בהיסטוריה של ההיט שכל אחד מהם קולע 25 נק' במשחק שסוגר סדרה. היחידים שעשו זאת לפניהם היו לברון ג'יימס וכריס בוש ב-2014. בוש ולברון היו שני כוכבי על. באטלר ומרטין הם שני לוחמי על.
- מיאמי סיימו את המשחק עם 48.9% מהשדה (14 מ-28 מהשלוש). בוסטון עם 39.1% (9 מ-42 מהשלוש). כמעט תמיד כשבוסטון קולעת פחות מ-40% מהשלוש, היא מפסידה ובמיאמי ידעו את זה ועשו את כל המאמצים כדי שלבוסטון לא יהיו זריקות קלות מהשלוש. ההיט עבדו טוב יותר וחזק יותר בהגנה וזה מה שניצח להם את המשחק בסופו של דבר. את משחק מספר 6 הם הפסידו למרות שעשו הכל נכון. ואת משחק מספר 7 נגד בוסטון בגמר המזרח של העונה שעברה, הם הפסידו בזריקה האחרונה של העונה שלהם. הם עשו הכל כדי שבוסטון לא תתקרב אליהם אחרי הרבע הראשון.
- בוסטון התקרבה בחלקים מהמשחק אבל בלי טייטום מתפקד (כמעט ולא חדר לסל) וכשג'יילן בראון מאבד 8 כדורים (השחקן החמישי בהיסטוריה שמאבד 8+ כדורים במשחק מספר 7 - רק אחד ניצח את המשחק) וקולע רק 8 מ-23 מהשדה (1 מ-9 מהשלוש), לא היה לה סיכוי. "איכזבתי את הקבוצה ואת העיר", אמר בראון בסיום המשחק. בבוסטון יצטרכו לצאת לפגרה עם הרבה מחשבות. האם להמשיך עם המאמן הלא מנוסה ג'ו מאזולה? האם לחדש את החוזה של ג'יילן בראון לחוזה מקסימום (הוא נבחר לחמישייה של העונה מה שמאפשר לתת לו חוזה מקסימום עם בונוסים משמעותיים)? והאם צריך לשנות משהו מהותי בסגל שנחשב לסגל העמוק והאיכותי בליגה אבל לא באמת ממצה את הפוטנציאל שלו?
קבוצה היסטורית
מיאמי היט עשתה השנה משהו שרק קבוצה אחת עשתה לפניה. היא נכנסה לפלייאוף מהמקום השמיני, אחרי הפסד במשחק פליי-אין, והעפילה לגמר.
ההיט היא הקבוצה השלישית בהיסטוריה עם הכי מעט נקודות למשחק בעונה הסדירה שעולה לסדרת גמר. רק הווריירס ב-1964 והפיסטונס ב-1956 עשו זאת בעבר - וזה היה בעידן שבו לא היו שלשות. מיאמי לא קבוצה מוכשרת. ממש לא. כאמור, היא היתה במקום ה-30 בליגה בנקודות, במקום ה-27 בריבאונדים, במקום ה-25 באסיסטים, במקום ה-21 בדירוג הכללי (net rating). מיאמי לא מוכשרת אבל כשהשחקנים הכי טובים שלך הם שחקני הגנה מעולים, אפשר לעשות את הבלתי יאמן - וזה מה שההיט עשו בפלייאוף השנה: הדיחו את הקבוצה מספר 1 בעונה הסדירה, הדיחו את הניקס והדיחו את הסלטיקס. הקבוצה הזאת אף פעם לא בנתה על הכישרון של השחקנים שלה אלא על האישיות שלהם. חבורה של שחקנים שרבים מהם לא נבחרו בדראפט והם יודעים שהכישרון שלהם לא ינצח להם משחקים.
וחייבים לחזור לפסיכולוגיה החיובית של ספולסטרה אחרי ההפסד במשחק מספר 6. ייתכן שהדברים של ספולסטרה היו נתפסים אחרת אם היה מאמן של קבוצה אחרת. אבל המסר שלו נקלט בכל המועדון.
אנשי ההנהלה של מיאמי רכשו כרטיסים לטיסה לדנבר - איפה שיתקיים המשחק הראשון של סדרת הגמר - ולא חזרה למיאמי. זה טריק פסיכולוגי די מוכר ב-NBA. יש לא מעט טריקים כאלה. למשל, מאמנים הניחו בעבר חבילות של דולרים בחדרי ההלבשה של האורחים לפני משחק בית מכריע בפלייאוף כדי להגיד לשחקנים שלהם: "אנחנו חוזרים כדי לקחת את הכסף הזה". אבל למיאמי לא היה רק טריקים. הם היו במיינדסט הנכון שספולסטרה הניח מיד אחרי ההפסד במשחק מספר 6.
בראיונות שלפני המשחק, ג'ימי באטלר - הכוכב של הקבוצה - הבטיח שההיט מגיעים לבוסטון כדי לנצח. ומעל הכל, הסנדק של ההיט, פאט ריילי, ידע מה לעשות ולהגיד.
ריילי, הנשיא של מיאמי היט אמר פעם שהוא "מכיר את כל הטריקים של בוסטון, זה חלק מהמורשת שלהם". הוא נלחם נגד הסלטיקס כבר שישה עשורים. הוא לבטח ידע מה להגיד לצוות המקצועי ולשחקנים. הוא האדם עם הכי הרבה ניסיון ברגעים הללו של עונת NBA והוא הנחיל תרבות מועדון אדירה מאז 1995 - תרבות שלוקחת את ההיט לגמר כנגד כל הסיכויים. "פאט הבהיר לנו איך הוא מרגיש בקשר לבוסטון והיה לי ברור שאני כמאמן צריך להעביר את זה לשחקנים", אמר ספולסטרה לאחר הניצחון לפנות בוקר. "הרגשנו שעשינו את כל מה שהיינו צריכים כדי לנצח את הסדרה בעונה שעברה וגם במשחק מספר 6 והפסדנו. זו תחושה שהייתה יכולה לחורר את האמונה שלו אבל זו קבוצה מיוחדת. יש לנו חבורה שפשוט אוהבת תחרות. אכפת להם אך ורק ממה שקורה בארבעת הקווים של המגרש. לא משנה מה אומרים עליהם מסביב. זה הדבר היחיד שחשוב להם".
